כן, אתם, גזענים

תלמידי האולפנות והישיבות בשנות ה־90 למדו מהר את הכללים. התלמידים המזרחים הלכו לכיתות מסויימות, התלמידים האשכנזים - או בשם המכובס, "התורניים" - נשלחו לכיתות נפרדות, טובות יותר. היית צריך להוכיח שאתה יותר צדיק, יותר חכם, יותר שקדן, על מנת לזכות לשיבוץ אחר. תושבי הפריפריה החברתית והגאוגרפית בקריית-שמונה, בערד וברמלה זכו למשלחות של גרעינים תורניים מתוקצבים היטב, שבאו להרביץ קצת תורה בתושבים, לעזור להם, להפוך את השכונה שלהם ל"איכותית". וילדיהם? חלילה. הם לא למדו איתם באותם בתי־ספר ממלכתיים דתיים. בני הטובים הלכו לחינוך פרטי, "התורני".

עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet

(איור: אופיר בגון)

והנה, פרשת אוחנה מתפוצצת לנו בפרצוף, וציבור שלם עומד פעור פה ולא מבין מה רוצים ממנו. גזענים? אנחנו? עצוב להודות, רובם המוחלט תמה בתמימות, בעיוורון. ואנחנו, ארבעה דורות כמעט שהם תוצר של קיפוח, רוצים לצרוח: כן, אתם. בפטרונות שלכם, בהתנשאות שלכם, הוכחתם לנו פעם אחר פעם שאנחנו טובים לבישולים, שיש לנו חיבור "פשוט" ו"טבעי" לאלוהים, שאנחנו יודעים לעשות שמח, וחלקנו אפילו קצת אינטליגנטים, אבל חלילה שנהפוך להיות חלק מהסיירת שלכם. בשביל לזכות לעמוד אתכם באותה השורה נהיה חייבים להשתכנז. לא הגנים שלנו מפריעים לכם, אלא התרבות שלנו.

המהלך הכי ציני, הכי גזעני והכי דוחה היה דווקא של העומד בראש המפלגה, נפתלי בנט. בנט לא מתעניין בייצוג מזרחי, לא באג'נדה מזרחית

 ולא בסדר יום מזרחי - אחרת הוא היה בוחר נציג ממגוון פעילי הבית היהודי שידועים כפעילים מזרחים, ויש כאלה. בנט רצה מוצר שיאדיר את העסק שלו ויוסיף לו מנדטים. סמל. ישבו וחיפשו בגוגל: ילדות קשה, הרבה אחים, נשמה. התוצאה הראשונה: אוחנה. בינגו. מבט אחד בהצגתו של אוחנה על-ידי בנט מוכיח: לא קרוב לבבות הוא חיפש, לא הרחבת השורות, לא טיפול שורש, אלא חיית מחמד שתדע לספק לאדוניה עוד כמה מנדטים.