אב שאל את ילדיו בדרכם לבית הכנסת בשבת, למה לדעתם חשוב להיות בשקט בבית הכנסת? בתו הקטנה ענתה, "בגלל שאנשים ישנים".

כאשר אדריכל מוזמן לעצב בית, הדבר הראשון שעליו לדעת הוא למי הבית מיועד. האם למשפחה בשלבי גדילה, שעבורה נדרש מקום רב לארונות בגדים? או לאיש רוח, שיזדקק ספריה גדולה? ואולי לאמנית, שזקוקה לחלונות גדולים שיאירו את הסטודיו שלה? כאשר ידע האדריכל לרשות מי יעמוד הבית, הוא יפתח במוחו תמונה של הבית כדי שיתאים ככל האפשר לצרכי דייריו, או אז יוכל להתחיל בשרטוט.

בפרשת השבוע, תרומה, אנו קוראים על ההוראות לבניית המשכן, שהיה למעשה בית המקדש הנייד של עם ישראל במשך שנות נדודיו במדבר. התפקיד של עם ישראל הוא להיות המעצבים וקבלני הבניה. למי המשכן מיועד? לקדוש-ברוך-הוא. כמו מעצבים טובים, נצטרך כנראה לבנות בית רוחני, שיתאים לאופיו הרוחני של האלוקים. אבל אם אנחנו מסתכלים בפרשת השבוע, אנו רואים רשימה ארוכה של חומרים מהם יש לבנות את המשכן, הוראות מפורטות לבניית עמודים, דלתות ועוד, והכל בצורה מאוד פיזית. מוזר. איך אלוקים, שהוא שיא הרוחניות, יכול לחיות בבית פיזי העשוי מזהב, כסף ונחושת?

התשובה היא שאלוקים הוא לא רוחני. זה אומר שהמורים שלנו שיקרו לנו? האם אלוקים הוא בעצם ישות פיזית, רק בלתי נראית, כמו אלקטרונים או כוח המשיכה? לא, אלוקים הוא גם לא פיזי. שני העולמות, הפיזיים והרוחניים, הם בסך הכול יצורים של הקב"ה, שברא אותם כאופנים שונים של ביטוי וגילוי כבודו בעולם. ושניהם, באותה מידה, הם שונים ורחוקים מאלוקים עצמו, עוד יותר מהשוני והמרחק שביניהם.

בפרשת השבוע אנו קוראים על ההוראות לבניית המשכן

דוד המלך נתן לנו אינדיקציה ברורה לכך בתהילים (פרק קי"ג). ראשית, אנו קוראים, "רם על כל גויים ה'; על השמיים כבודו". פסוק זה מבטא את היחס לבורא בצורה כזו שהוא גדול ונפלא, אבל הוא ישות רוחנית השוכנת בשמיים. אכן, כך רוב העולם רואה את הדברים. אך לאחר מכן המזמור ממשיך: "מי כה' אלוקינו, המגביהי לשבת; המשפילי לראות בשמים ובארץ". אנו, עם ישראל, שמתייחסים אליו כאלוהינו, יודעים שהוא נעלה מאוד מכל הנבראים, ובכדי לראות בשמיים ובארץ, שמסמלים את סוגי הנבראים: הרוחניים והפיזיים-גשמיים, הוא צריך להשפיל את עצמו.

אז אם האלוקים אינו רוחני ואינו פיזי, איזה סוג של מקום מגורים דרוש לו? תורת החסידות מסבירה שהמשכן לה' צריך להיות כזה שמשלב את שני סוגי העולמות ובעצם נעלה משניהם, כמו הבורא בעצמו. ואכן, המשכן נבנה מחומרים פיזיים: עץ, זהב וכסף ונחושת, אבל יחד עם זאת היה נעלה מהגבולות הפיזיים באמצעות ניסים יום-יומיים. הנס אינו אלא הבזק רוחני בתוך הקיום הפיזי. וכך למעשה הבית הזה הוא לא רוחני ולא פיזי, אלא סינתזה יפה של שילוב שעולה מעל גבולות השמיים והארץ.

וזה מה שהקב"ה רוצה. בית שמשלב את שני העולמות בכל פרט, בית שבו הפיזי משמש ככלי לרוחניות, והרוחניות ממלאת את הפיזי. זאת, הן במובן הפורמלי, במשכן המתואר בפרשת השבוע שנבנה על ידי היהודים במדבר, והן במשכן האישי שנבנה בחיי היומיום שלנו.

אם אנחנו רוצים שה' ירגיש בבית גם אצלנו, בבית הפרטי, בעסק, ובכלל בחיים, זה מה שאנחנו צריכים ליצור. מקום שמעוגן היטב בעולם הזה, ומחובר היטב עם העולם הבא. פיזי מצד אחד, אך מלא ברוחניות בכל פינה. אל לנו להפריד בין חיי המשפחה, עבודה וכו', ובין היהדות שלנו. אדרבה, האפשרות להשכין את הבורא בינינו היא דווקא בחיים מעוגנים לגמרי על פני כדור הארץ, אבל ספוגים בגן עדן.

שבת שלום

לעילוי נשמת יובל בן יצחק שבו ז"ל, לרגל יום השנה לפטירתו