שתף קטע נבחר

הפכת לאמא? את לא צריכה לעבור את זה לבד

פעם, כשאישה ילדה, השבט כולו היה מתאחד לסייע לה להתרגל לדבר החדש הזה שנקרא אמהות. היום יש לך 48 שעות במחלקת היולדות כדי להפוך לאמא - ומאותו הרגע מצפים ממך לעשות זאת בקלות, ביעילות וכמובן עם חיוך. אבל המציאות היא, כמובן, שונה לגמרי. לריסה גינת על המשבר של האמהות הטריות - ומה ניתן לעשות כדי להקל עליו

מרוץ החיים, שנת 2015: מאז שאנחנו, ההורים, היינו ילדים כבר עברו כמה עשורים. גדלנו, הלכנו ללמוד, מצאנו עבודה והתחלנו לפתח קריירה. במהלך הדרך מצאנו בן או בת זוג, התחתנו והמשכנו להתקדם במקום העבודה ולעבוד שעות ארוכות. גם כשהחלטנו להביא ילדים, ואפילו עם בואו של ההריון המיוחל, המשכנו לעבוד מבוקר עד ערב, ולהיות עסוקים סביב השעון.

 

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו

 

ואז הגיע רגע הלידה. כל הורה טרי מרגיש את הרגע הזה, שבו חוזרים הביתה עם תינוק תובעני שדורש טיפול אינטנסיבי - והחיים משתנים בבת אחת. יש לפתע תחושה של תהום עצומה שנפערת בין החיים שהיו לפני הלידה והחיים אחרי - כשאצל אמהות טריות מדובר בתהום גדולה עוד יותר.

 

רק לפני רגע הייתי יוצאת מהבית מתוקתקת, מאופרת ומסורקת למשעי ופתאום את מוצאת עצמך עם אותו טרנינג במשך יומיים. אין זמן להתאפר, לפעמים אפילו להסתרק את לא מספיקה, שלא לדבר על מקלחת - פעולה שאורכת דקות בלבד, אבל לעתים נראה כאילו צריך בשבילה חופשה של יומיים. הגוף משתנה, הבגדים מהעבר עדיין לא עולים עלייך ובגדי ההריון גדולים מדי.

 

אם פעם היינו מחכים לערב כדי להתרווח ולנוח, היום אנחנו עסוקים בלהרדים את התינוק. גם בלילה, במקום לישון כמו שצריך, אנחנו מתעוררים שוב ושוב להאכיל אותו. להשקיע בזוגיות? הצחקתם אותי! הכל בשביל התינוק, סביב התינוק ועם התינוק.

 

"מה את כבר עושה כל היום?"

ולמרות כל המהפך העצום הזה שחל בחיינו מצפים מאתנו שנחזור בין רגע להיות כמו שהיינו לפני הלידה. מראים לנו תמונות של סלבס דקיקות שיוצאות מחדר לידה כמו על מסלול דוגמנות, וגורמים לנו להרגיש רע שהג'ינס מלפני ההריון עדיין לא נסגר עלינו. 

 

אנחנו אמורות להשקיע בזוגיות ובמיניות, לנהל את הבית, לסדר, לבשל, לגהץ, לקפל, לארח, להתארח ולחייך. מצפים מאתנו לחזור במהירות לעבודה. לא חייבים להתייצב במשרד, אבל למה אי אפשר לענות למיילים ולטלפונים? מה את כבר עושה כל היום?

 

התחושה היא כמו בתוך מכבש: מצד אחד, התינוק, שישן כשאת לא רוצה ולא ישן כשאת כן רוצה. מהצד השני, הסביבה, שעומדת מולך עם סטופר ובודקת מתי כבר תחזרי להיות כמו שהיית. ויש גם את הרצונות שלך, לעוד קצת שינה, לקצת פינוק ומנוחה ולשקט. ובינתיים גוברת תחושת האבדון.

 

ילדת? השבט ידאג לך

אני יודעת שכאלה היו התינוקות מאז ומעולם, אבל האמהות היו שונות. הן זכו לתמיכה חברתית וסביבתית, היו מוכנות לתפקידן כאמהות ובעלות ניסיון עם תינוקות של אחרים.

 

פעם, כשהיו חיים בשבט, נשים אחרי לידה "זכו" למשכב לידה של 40 יום בשביל לתת לגוף ולנפש להתאושש. במהלך ששת השבועות האלה היו מכינים להן אוכל, מסדרים את הבית ודואגים לכל מחסורן. הן רק היו צריכות להשקיע בחיבור שלהן עם התינוק.

 

חיי הילדים באותה תקופה לא היו מופרדים מחיי המבוגרים. ילדות ונערות השבט היו דואגות לנשים שזה עתה ילדו, ואף מטפלות בתינוקות שלהן. נערה בת 12 ידעה להרדים תינוק, להאכיל אותו, לזהות מה הוא צריך ומה צריכה אמא שזה עתה ילדה.

 

כשאותה נערה התבגרה והפכה גם היא לאמא, כבר היו לה את כל הכלים הנכונים לדאוג לתינוק שלה. היא הייתה מגיעה לשינוי הזה מוכנה. המעבר לאמהות עבורה היה הרמוני והיא הכילה אותו בקלות. היא ידעה שיש לה רשת חברתית שתתמוך בה ותאפשר לה להפוך לאמא. פשוט להיות אמא.

 

הגיע הזמן לתמוך בהורים הטריים

שלא תטעו: אין לי שום כוונה לחזור לחיות בשבט. אני אוהבת לעבוד ונהנית מהקריירה שבחרתי. אך אני מאמינה שבכל ליבי שגם האמהות של ימינו זקוקות לתמיכה והכלה. הן לא עצלניות, ולא מתלוננות "סתם" - הן פשוט לא ראו מעולם איך החיים מתהפכים כשהופכים לאמא, ולא ממש יודעות כיצד להתמודד עם המצב החדש. הן חשותפעמים רבות תחושה של אובדן דרך, של בלבול עמוק שהן לא יודעות מה לעשות איתו. 

 

כדי לפתור את המצב הזה חייבים שינוי. אמהות צריכות לקבל כלים, ללמוד, כיצד לטפל בתינוק שלהן: איך להרגיע אותו כשהוא בוכה, איך להרדים אותו בקלות.

 

אני חושבת שהלימוד הזה צריך להיעשות כבר בבית הספר. נערים ונערות צריכים לטפל בתינוקות, לללמוד על השינויים שחלים בזוגיות,

בקריירה, בתפיסה של שני בני הזוג בעקבות המעבר להורות. זה יכול להיות חלק מפעילות התנדבותית, שבה בני נוער יעזרו לנשים אחרי לידה. כך הרווח יהיה גם עבור עתידם וגם עבור אותן משפחות.

 

חשוב ליצור מערך של כלים להכנה להורות עוד בשלב ההריון, כך שהשינוי יהיה רך, נינוח ופחות חד. חשוב ליצור מערך קהילתי של תמיכה אחרי הלידה, גם נפשית אבל גם בדברים הפיזיים, כמו בישול או עזרה בבית.

 

חשוב להבין שמדובר לא רק באינטרס של ההורים הטריים, אלא של כולנו כחברה. אותם תינוקות רכים שנולדים היום הם המבוגרים של מחר, ומה שאנחנו מעניקים להם בתחילת הדרך יאפשר להם לממש את הפוטנציאל האנושי הטמון בהם. ביצירת תינוקות בטוחים ומשפחות הרמוניות, נוכל לשפר את פני החברה הישראלית ולגדל דור של בני אדם קשובים, אמפטיים וחיוביים.

 

לריסה גינת, אמא של אביגיל (3.8) ונעמי (7 חודשים) בעלים ומפתחת של SmallTalk - לדבר עם תינוקות. לאתר של לריסה 





 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
לא עונות על הציפיות. אמהות מודל 2015
צילום: shutterstock
מומלצים