שתף קטע נבחר

"הזריחה": לאבד שליטה ולזכות בתקווה

בספרה "הזריחה" מצליחה ויקטוריה היסלופ - מחברת "האי של סופיה" - לתאר במדויק את תחושות הפחד והכאב של תושבי העיר פמגוסטה שהופכת לעיי חרבות במהלך המערכה בין יוון לטורקיה. אך למרות העצב והחרדה, יש בעלילה אופטימיות זהירה שמצליחה להעלות חיוך

"פמגוסטה היתה עיר של זהב. חופיה והמשתזפים בהם רחצו בקרני הפז של שמש ים-תיכונית מלטפת, וגם תושבי העיר נהנו מחמימותה וראו ברכה בעמלם". כך פותחת ויקטוריה היסלופ את ספרה הרביעי במספר - "הזריחה" - שמתרכז אף הוא, בדומה לשאר ספריה, באגן הים התיכון.

 

הכל התחיל בקיץ 1972, על חלקת חוף יפהפייה בעיר פמגוסטה שבקפריסין. שם, על פיסת גן העדן השלווה, חונכים בני הזוג פפקוסטה את בית המלון המפואר והמרהיב ביותר שנבנה באותה עת בעיר הנופש המבוקשת והאהודה על תיירים מרחבי העולם. המלון, כמו גם העיר כולה, משמשת מקום עבודה לקפריסאים ממוצא יווני וטורקי, שמצליחים לרקום ביניהם קשרי ידידות ואמון על אף המתיחות האתנית השוררת ביניהם.

"הזריחה", תיאורים מדויקים של רגשות ונוף ()
"הזריחה", תיאורים מדויקים של רגשות ונוף

 

רצועת החוף היפהפייה, תחושת העושר והשלווה ויופייה המרהיב של הזריחה הנשקפת מבית המלון - נשזרים זה לצד באמצעות תיאורי הנוף הציוריים של היסלופ, שמפליאה לתאר לפרטי פרטים את מראם עד שלעיתים במהלך הקריאה ניתן לחוש כיצד גרגירי החול הרך מרצועת החוף הרחוקה נדבקים בין אצבעות הידיים, ואת מגע הרוח החמה המלטפת ברכות את העורף.

 

תחושת השלווה הזו מתחלפת במהרה בפחד קיומי על גורלן של דמויותיה של היסלופ, שמערכות היחסים העדינות שרקמו ביניהן עומדת למבחן עת פמגוסטה נקלעת ללב המערכה על האי בין יוון לטורקיה.

 

תיאורי הרחובות הומי האדם, מסיבות הקוקטייל אפופת העשן במלון המפואר, בתי הקפה שוקקי החיים והנשים היפות

בשמלות נוצצות - מתחלפים להם במהירות בעשן הפגזים הכבד הממלא את העיר, בעשרות אלפי תושבים הנמלטים מפני הכובש הטורקי, ברחובות נטושים שמלבד חולדות וחיילים עם עיניים נוצצות מאלכוהול - ריקים מאדם, בבתים מופגזים ובחנויות שכל דברי הערך שמילאו אותן בעבר נבזזו זה מכבר, ונדמה כי את יופייה של עיר הנופש לעולם לא ניתן יהיה עוד להחזיר.

 

אווירת המלחמה שעוטפת במהירות את העלילה, מעלה תהיות באשר ליצר האנושי, עד כמה בני האדם יצליחו לשמור על מצפונם באותם רגעי אימה ופחד? עד כמה יצליחו לראות מעבר לאבל האישי וישמרו על אמונם זה לזה? עד כמה יצליחו לשמוע ולראות מעבר לקולות התותחים ועשן הפגזים שמאיים להרוס כל חלקה טובה?

 

התהיות הללו עולות לכל אורך העלילה, ולעיתים נדמה כי יש עליהן תשובה אחת בלבד - היצור האנושי אינו מסוגל להתמודד עם איבוד שליטה תהומי שכזה. אך רגע לפני שהפסימיות צובעת את קפריסין כולה בצבעים כהים של מלחמה - מצליחה היסלופ לטעת בקוראיה שביב של תקווה.

 

זו מופיעה בדמותן של שתי משפחות שנותרו לבדן בעיר הנטושה - משפחת גאורגיו היוונית ומשפחת אזקאן הטורקית. שתי המשפחות קושרות ביניהן קשרי חברות עמוקים שמסייעים להן לצלוח, באופן כזה או אחר, את החרדה הקיומית המרחפת מעל ראשיהם במשך תקופה ארוכה.

 

גם כאן, בדומה לתיאורי הנוף המופלאים, מצליחה היסלופ לתאר במדויק את תחושות הפחד והכאב, העצב והחרדה, ולעיתים גם את רגעי האושר שמעידים על כך שאולי בכל זאת היצר האנושי חזק יותר מכל מסוק צבאי שממטיר ערמות של פצצות בזו אחר זו, עוצמתי יותר מכל החיילים השיכורים שמבקשים להטביע את יגונם באלכוהול על כך שבמקום לבלות עם משפחותים הם שומרים על עיר נטושה ומחפשים במי אפשר לטבוח ובאיזו חנות נשארו חפצי ערך שניתן לבזוז וגם - כיצד ניתן להתגבר על מוות של אדם קרוב ולהמשיך לגדל דור חדש בתקווה שזה לא ידע עוד לעולם מה הן מלחמות?

 

40 שנה חלפו מאז שקולות התותחים החליפו את ציוץ הציפורים בעיר הנופש השלווה, והפכו אותה לאזור מלחמה. 40 שנה שבתי המלון שעל קו החוף עומדים שוממים וקשה להאמין שאי פעם נערכו בהם מסיבות קוקטייל מרהיבות. 40 שנה שקולות הצחוק של התיירים אינם ממלאים את בתי הקפה והחנויות בעיר. 40 שנה שתושבי פמגוסטה, לפחות אלו מביניהם שנותרו בחיים, חולמים על חייהם שאבדו ועל הבית שהפך כעת לביתם של מתיישבים טורקים זרים. 40 שנה להרס ההרמוניה שררה בין הקפריסאים היוונים לקפריסאים הטורקים. 40 שנה של עיר נטושה שבמקום להיות אתר נופש משגשג - הפכה לעיי חורבות.

 

"הזריחה", מאת ויקטוריה היסלופ, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 398 עמ'.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים