״אני עדיין מתלבט במי לבחור״, הוא מגלה לנו בראיון טלפוני לקראת הביקור. ״אני מבטיח לעדכן בעמוד הפייסבוק שלי למי אחליט בסופו של דבר להצביע. אני לא בעד להסתיר את הדיעות. אני כן פטריוט, ציוני, אוהב ישראל וחושב שיש חשיבות למדינה יהודית בעולם אנטישמי, אבל חשוב לא פחות שישראל תישאר גם מדינה דמוקרטית ושכולם יחיו כאן באושר. כולם. אני ממקם את עצמי במרכז המפה הפוליטית״.

“הכי חשוב לי זה שישראלים יאהבו את מה שאני עושה. אני מאד פרובינציאלי״.(צפי בדני)

לוי, 43, הוא תסריטאי עסוק, במאי קולנוע, קומיקאי ואב במשרה מלאה לשבעה ילדים. את מופע הסטנדאפ שלו ״משחק באש״, הוא העלה לראשונה בשנת 2007 ומאז הוא מופיע איתו בהצלחה בכל רחבי הארץ. הוא יפתח את הסיבוב המקומי בחוף המזרחי בבוסטון ומשם ינדוד לניו יורק וימשיך לחוף המערבי, לפאלו אלטו וללוס אנג׳לס. ״אני חוזר עכשיו מהופעה בקיבוץ יפתח בצפון, ממש על גבול הלבנון״, הוא מספר. ״יש לי בערך שעה וחצי נסיעה חזרה הביתה לכפר סבא ומחר בערב יש לי מופע נוסף. זו העונה החמה. אני מופיע בממוצע חמש פעמים בשבוע ובין לבין גם כותב סדרה חדשה בתקווה שתהפוך ללהיט בדומה ל״הבורר״ אותו כתבתי. בקרוב אני מוציא לאור גם ספר ילדים פרי עטי״.

איך קרה שהספר נולד רק עכשיו?

״הספר כבר כתוב מזמן. זה מבוסס על סיפורים שהמצאתי לילדים. רק עכשיו אני מתפנה להוציא את זה לאור. לא אופתע אם בעתיד אכתוב גם למבוגרים, איזשהו רומן. קרוב לודאי שבבוא היום גם זה יקרה. אי אפשר להספיק הכל בבת אחת״.

אתה מתכוון להתאים את החומרים שלך במופע, לקהל הישראלי באמריקה?

״קל לי להתחבר לקהל הישראלי בארה״ב. אני מכיר את המנטליות ואת צורת החיים שם. יש גם הרבה חומר חדש שאני מביא. החומרים שלי עוסקים כרגיל בגידול ילדים, זוגיות ובחוויות ישראליות. חלק גדול מהסקאצ׳ים במופע קבוע, אבל כל מופע הוא למעשה ארוע שונה כי הקהל מכתיב את מה שיהיה ומשכתב יחד איתי את מה שקורה על הבמה. ביקרתי בארה״ב בהרבה הזדמנויות. אחי הגדול הוא פרופסור ב-MIT וחי שם כבר יותר מעשר שנים. אני טס באופן קבוע ללוס אנג׳לס לפגישות עבודה ולפגישות עם מפיקים, והוזמנתי לערבי שאלות ותשובות עם קהל ישראלי במסגרת הקרנות של הסרט ״לצוד פילים״ או דברים אחרים שעשיתי והצליחו גם מעבר לים. בדרך כלל החלק עם הקהל הופך די מהר לסוג של סטנד אפ מאולתר, אבל מעולם לא הגעתי באופן רשמי עם המופע שלי. קיבלתי המון פניות להגיע מישראלים מעבר לים באמצעות הפייסבוק ואני שמח מאוד שזה סוף סוף קורה. אני כבר יכול להבטיח לכם שיהיה ביקור נוסף ואופיע בפני כל קהילה של ישראלים שחיים בארה״ב. אני אוהב להופיע ומאוד מעריך את הקהל שלי שם. אני מופיע באריאל ואופיע בכל מקום שממנו תגיע דרישה. אני ממש לא עצלן. הגששים הופיעו הרבה באמריקה וגם דודו טופז. מרגש אותי להיות במעמד כזה, אני מרגיש שזו סוג של פיסגה״.

זה עסק בטוח לשבת במופע שלך קרוב לבמה?

״אצלי לא מסוכן לשבת בשורות הראשונות. אני לא מאמין בירידות על אנשים. אני חושב שקהל ששילם כסף לכרטיס מגיע כדי לצחוק ולהנות ולא צריך לצאת פגוע. מי שמגיע לערב שלי, הופך להיות חלק מהמופע. הכל ברוח טובה וחיובית״.

גם לישראל קטורזה נולד השבוע ילד מס׳ 7. ילדים זה שמחה אצל הסטנדאפיסטים?

״קטורזה חבר טוב וקרוב. בדיוק סימסתי לו מזל טוב ושלחתי לו חבילה של עוגיות מיוחדות להולדת הבן. אני חושב ששנינו אנשים שמאוד אוהבים ילדים ואוהבים בני אדם ולכן קל לנו יותר להצחיק. זה הומור שבא מתוך אהבה למין האנושי. קטורזה בשבילי הוא השראה, אני יודע שהוא חזר עכשיו מסיבוב הופעות בארה״ב. בכל מקום בו הוא מופיע, זה מוצלח״.

קולגה נוספת שלך, הסטנדאפיסט קובי מימוןף נכנס השבוע לספר השיאים של גינס כששבר את השיא במופע הסטנדאפ הארוך בעולם, 42 שעות רצופות!

״סחתיין על קובי! ספר השיאים, פשש... כבוד! בצבא הייתי ביחידת ׳מגלן׳ ותמיד צחקו עלי שאני לא מצליח להחזיק מעמד בלי לישון. הייתי נרדם תוך כדי ירי. אני חושב שהייתי יכול לשבור שיא גינס בשינה רצופה. לישון 42 שעות על במה ושהקהל יבוא לצפות בי ולמחוא כפיים בשקט״.

לוי, 43, נולד למשפחה בת שמונה נפשות ממוצא תימני. אביו, אליהו לוי, שירת בלח״י ונפטר אחרי שלקה באלצהיימר בגיל צעיר. אחרי שירות ביחידה מובחרת התקבל לוי ג׳וניור לתכנית ללימודי מצטיינים באונ׳ ת״א במסגרתה למד ביולוגיה, מתמטיקה ופילוסופיה, יחד עם אחיו רגב, ז״ל. לאחר פטירת האח, הוא נהג לחתום על כתביו תחת שם העט: ״רשף ורגב לוי״, על מנת להנציח את זכרו. כשרון הכתיבה הוא עניין גנטי במשפחת לוי המורחבת. גם האח ינץ לוי, הוא סופר ותסריטאי מוכשר. כשהוא לא עומד על במות ומצחיק את הקהל, לוי עסוק בכביסות, כלים ובישולים לצאצאים. הוא נוהג לכתוב בשעות היום, בעמידה, בפינת עבודה הממוקמת בעליית הגג שבביתו, קרוב להמולת הילדים. רק בעשור האחרון היצירה הפורייה שלו, כוללת את ארבע העונות של סדרת הטלוויזיה ״הבורר״ בכיכובם של משה איבגי ויהודה לוי, סרטי קולנוע בבימויו שהפכו לקאלט כמו: ״אהבה קולומביאנית״, ״איים אבודים״ ו״לצוד פילים״ וגם כמה מחזות תאטרון מצליחים כמו למשל ״החולה ההודי״ שהוצג בבית לסין וזיכה את לוי בפרס ״מחזאי השנה״ בטקס פרסי התאטרון הישראלי לשנת 2005. את הסאטירה המושחזת שלו הוא מעלה גם בעמוד הפייסבוק הפעיל שלו, שצבר עשרות אלפי עוקבים.

עמוד הפייסבוק שלך משמש עבורך כבמה נוספת?

״הפרופיל הרשמי שלי מאד פעיל. יש לי קשר ישיר עם הקהל וזה נהדר. זה גם נתן דחיפה למופעים וזו דרך מעולה לתקשר עם אנשים. יש לי פוסטים שזוכים לאלפי שיתופים ותגובות, גם בעידן שאחרי ״סטטוסים מצייצים״. פעם כדי להתלונן או להביע דעה היו כותבים מכתבים למערכת, היום המכתבים מגיעים ישירות אליך״.

מהי עמדתך לגבי ישראלים שבוחרים לגור מחוץ לגבולות ישראל, אלה שזכו לכינוי ״היורדים החדשים״ ובפניהם אתה תופיע בשבוע הבא?

״לטעמי זה בסדר גמור. אני רואה את זה בצורה מאוד חיובית. יש עם ישראלי ויש עם יהודי וכל אחד בוחר לחיות איפה שטוב לו. זה מקביל בעיני למשחק בליגת ה-NBA, לאחי הציעו משרה בכירה באחד מהמוסדות האקדמיים המובילים בתחומו, אז הוא הלך על זה. אם ספילברג יציע לי לעבוד איתו בלוס אנג׳לס, נראה לך שאסרב? ברור שאלך על זה. זה מובן מאליו. הדבר היחיד שיש לי להוסיף לגבי הבחירה של אח שלי היא, שהוא כנראה מאד מאד מוכשר במקצוע שלו. גם הבמאי יוסי סידר שחי כבר שנתיים בניו יורק ומצלם עכשיו סרט עם ריצ׳ארד גיר, מה, הוא פחות ישראלי בגלל שהוא לא גר פיזית בארץ? לא, זה אומר שהוא מצליח בתחומו. הוא כמו בן דוד בשבילי, הצלם שעובד איתו צילם את הסרט שלי. אני בקשר איתם והחבר׳ה שם מאד מבסוטים״.

איך השבט לבית לוי מסתדרים כשאתה לא בבית?

״אני לא מתעסק בזה ואפילו לא מגלה לאשתי שאני טס. אני מנצל כל הזדמנות שיש לי כדי לצאת מהבית. ישן שעה באוטו וחוזר. האמת היא, שאני טס רק לשבוע במקום לעשות טור של שבועיים. זה מאד צפוף. באמת שאין לי זמן, או שאני מטפל בילדים או שאני עובד״.

תספיק לקנות מתנות לחבר׳ה?

״אני מקווה. אני מאוד אוהב את ניו יורק, יש בה מסעדה הודית שאני אוהב. בלוס אנג׳לס אפגוש בטח חבר או שניים ואנצל את הביקור לעבוד קצת. בבוסטון, אבקר את המשפחה של אחי. בכל מקום יש לי משהו״.

ספר על העבודה שלך בלוס אנג׳לס.

״בלוס אנג׳לס אני נפגש עם סוכנים. אנחנו מנסים להפיק את ״הבורר״ לטלוויזיה האמריקאית ונמצאים שלב אחד לפני הפיילוט. גם את הסרט ״לצוד פילים״ אנחנו מנסים לשווק לקהל אמריקני ולצלם גירסה מקומית לסרט. אני עובד עם המפיק אבי לרנר שהוא אימפריה בהוליווד״.

איך אתה מסביר את ההצלחה של הקולנוע הישראלי בחו״ל בשנים האחרונות?

״אני חושב שהקולנוע הישראלי הצליח מאד בסוף שנות השבעים ואז בשנות השמונים הרבה כשרונות עזבו את הארץ לטובת ארה״ב והיתה נסיגה. מנחם גולן עזב, הקולנוע אז איבד רכיב מאד מרכזי מהתעשייה. היום יש יותר איזון״.

ב״לצוד פילים״ המקורי, ששון גבאי ומוני מושונוב כיכבו בתפקידים הראשיים כזקנים ששודדים בנק. את מי היית מלהק לגירסה האמריקאית?

״בסרט המקורי השתתף גם השחקן האנגלי סר פטריק סטיוארט, קפטן פיקארד מ״מסע בין כוכבים״. החלום הוא כמובן ללהק את רוברט דה נירו לתפקיד הראשי. גם אם אל פאצ׳ינו יסכים, נסדר לו תפקיד. אבל עם כל הכבוד לחלום ההוליוודי, הכי חשוב לי זה שישראלים יאהבו את הדברים שאני עושה. הרי בתוך עמי אני חי. בשורה התחתונה, אני מאוד פרובינציאלי״.