דני נולד וגדל בחיפה והתחיל את הקריירה שלו בעולם הסרטים ביחד עם אחיו כבעלי רשת בתי הקולנוע דרייב-אין הראשונה בארץ. בהמשך, הצטרף לרנר לאחיו לחברת Nu World Productions בשנת 1986 ועבד כמפיק סרטים. עד מותו בגיל 62, הספיק לרנר להפיק למעלה מ-100 סרטים. בשנת 1994, הוא פתח ביחד עם אחיו ,אבי, דני דימברוט וטרבור שורט את חברת הסרטים ניו אימאג'. שנתיים מאוחר יותר, הם פתחו חברה נוספת בשם סרטי מילניום. בעקבות רצונו לפתח את החברה, לקח לרנר על עצמו את הפיכת אולפני הסרטים החדשים שרכש במזרח אירופה, ני בויאנה, לאולפני הסרטים הגדולים ביותר באזור. לאחר שהפיק למעלה מ-70 סרטים, לרנר התחיל לביים. סרטו הראשון היה Traitor’s Heart. בשנת 2003, הוא ייסד את חברת הסרטים טוסקה, עם ידידו הוותיק לס וולדון. במסגרת החברה, הוא ביים בעיקר סרטי פעולה ומתח כ-Target Of Opportunity, Finding Rin Tin Tin, Direct Contact ואחרים.

לרנר שירת בצה"ל כצנחן במהלך מלחמת יום הכיפורים ושירת גם במהלך מלחמת לבנון בשנת 1982. חבריו הקרובים סיפרו במהלך טקס האזכרה בבית הקברות מאונט סיני בסימי וואלי, כי לרנר היה "חבר נאמן, ישר ובעל חוש הומור מצויין".

מצא פיתרון לכל בעיה. לרנר

הבימאי איציק פלורנטין שעבד לא פעם עם לרנר, סיפר לידיעות אמריקה: "דני היה מפיק בכמה סרטים שביימתי. הוא היה איש נפלא עם חוש הומור מקורי. הוא גם היה מפיק מצויין שגדל מלמטה והבין היטב מה הסרט צריך. הוא היה איש חרוץ וצנוע, תמיד נתן לצוות להרגיש שאהב והעריך אותם, והם אהבו אותו ולא חששו לומר לו את דעתם על מנת שהצילומים יעברו בצורה הטובה ביותר.

“אני זוכר את הסרט הראשון של ניו אימג' שצילמנו בשנת 1998 בבולגריה. דני היה החלוץ שהגיע לשם על מנת לראות אם ניתן לצלם. בולגריה היתה אז מדינה די נכשלת שרק יצאה מקומוניזם ממשבר כלכלי עמוק. עדיין לא ידענו אם ניתן לסמוך על הבטחות שקיבלנו כך שליום הצילומים הראשון הגענו ללא שום ודאות אם המסוקים והמשוריינים שהבטיחו לנו על ידי הצבא הבולגרי אכן יגיעו. המפיקים היו דני ויורם ברזילי שלקחו סיכון והחליטו לקיים את יום הצילום הזה. הגענו ב 5 בבוקר עם מעצב ההפקה דוד ורוד והצלם יוסי ויין ז"ל. יום הצילום היה צריך להתחיל ב-6 והצוות כבר התחיל להגיע. חיכינו במתח לבאות ואז דקה לפני שש, התחלנו לשמוע קולות של משוריינים ושל שני מסוקי תובלה רוסיים. נשמנו לרווחה, דקות אחדות אח"כ הם הגיעו והתחלנו בצילומים".

זיכרון חביב נוסף מדני היה בשנת 2008 כאשר שבו לבולגריה לצלם את הסרט נינג'ה. "היה לנו סט יוצא מן הכלל של מקדש יפני מסורתי לאמנויות לחימה. הסט נבנה במיוחד לסרט וכלל פנים וחוץ אותנטי. ביקשתי להביא לסרט שחקנים וסטנטמנים (פעלולנים) יפניים. זאת הייתה בקשה יוצאת דופן אך דני כיבד אותה והפך הרים וגבעות על מנת שזה יקרה. בין השחקנים היה שחקן יפני שהיה כוכב גדול ביפן. לדני לא הייתה חיבה גדולה לכוכבי קולנוע מכיוון שכמפיק נאלץ להיות בייביסיטר שלהם ולהיענות לכל מיני בקשות מוזרות. כשהתחלנו לצלם בסט את הסצינות השחקנים כולם היו יחפים (כפי שנהוג באמנויות לחימה יפניות). השחקן ביקש שהצוות יכבד את הסט ושינהג בו כאילו היה באמת מקדש מסורתי. הצוות כיבד את הבקשה ועבד בתוך הסט יחף. דני כל כך התרשם והעיר כי זה ההבדל בין כוכב אמריקאי, שהינו בדרך כלל אנוכי, לכוכב יפני החושב על טובת הסרט תחילה. אהבתי את דני. הוא היה איש יקר. הוא יחסר לי מאוד. ומאוד יהיה קשה לעשות את הסרט הבא בבולגריה בלעדיו”.