מהי שאלת השאלות?

פסח הגיע ומעלה אצלנו שאלות לא פשוטות. נתחיל בלשאול עצמנו קושיות - מה המשמעות להיות בחופש בפסח, בעודנו זוכרים שהיינו עבדים בארץ מצרים, בעוד רבים עדיין עבדים לפרעה הישראלי בארץ ישראל של היום? ניזכר למשל, בחוויה העולה סביב שולחן החג כשאנו מוקפים משפחה וחברים או מצויים לבד ונשאל את עצמינו בכנות האם מרחפת בחדר, אצל אחינו היקרים המקיפים אותנו ובתוכנו פנימה, תחושת עבדות?

• הורוסקופ שבועי
  
• מעצבים לפסח: משנים את החדר ומשנים תדר
  
• מפסיקים להיות עבדים לתאווה ולתשוקה
  

אם נכיר, למשל, בעבדות המצויה בכל ההכנות לחג ובמה שקורה במהלכו ואחריו, במה שנוכח בחיים של רבים כל כך, בתחומים מגונים של חייהם, האם נזכור את העבדות הזאת והאם נבחר להוסיף להיות בה? מבלי לדעת, כי ככה לימדו אותנו, כי לזה הקרבנו ולזה הרגילו אותנו אבות אבותינו, הורינו וסבינו במשך אלפי שנים.

הקושיה הגדולה שכל אחד מוזמן לשאול את עצמו במהלך החג ובכל רגע ורגע, אם הוא בשל ומוכן לוותר על העבדות, הקורבנות, הפרדיגמות הישנות ולהיות בחופש? התעמתות עם שאלה זו מאלצת כל אחד מאיתנו להביט פנימה אל תוך עצמו ולשאול בכנות האם הוא מוכן להישאר במצריים הסימבולית, בעולם הישן שכבר לא רלוונטי עבורו?

האם נבחר להיזכר בניסים, במה שקרה לנו באופן מיסטי, לא הגיוני ובלתי צפוי? כולנו למעשה זוכרים את האותות והמופתים וכמובן, את ההתגלות האלוהית למשה במעמד הסנה הבוער:

"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה':

וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב"

עלינו להיזכר בנס עשרת המכות, ובנס, הגדול מכולם, של חציית ים סוף לשניים. כמה אותות ומופתים עוד נחפוץ לראות בחיינו כדי להיזכר שנסים קורים לנו באופן טבעי. האם נזכור שהגדולה של משה, שהיה כבד פה וכבד לשון, מצויה אצל כל אחד ואחת מאתנו? האם נזכור שאין הבדל בין מצרי ליהודי, בין שמאל לימין, בין חושך לאור ומתוך כך נלמד לאהוב ולכבד את כל מי שנוכח סביב שולחן החג ובחיים שלנו?

האם נזכור להודות ולכבד את הורינו, סבינו ואבות אבותינו על מה שלימדו אותנו ועל שסייעו לנו בתבונתם להגיע לרגע הזה?

להודות מכל הלב

עם בוא האביב, תחילת השנה הסינית החדשה, ורוחות של שינוי מנשבות, עלינו ללמוד לאהוב את מי שאנחנו ולתת ביטוי לאדם שאנו באופן פשוט וטבעי.

בהשתנות, התחדשות אביבית וחגיגה השתנות, המחלחלת ממילא באיטיות ובהדרגתיות, מוטב להעלות את השאלות הללו כדי כדי לזהות את הישן ולהיפתח בקלות רבה לחדש.

מי מאיתנו שיהיה מוכן להניח לחג להיות חג של הנאה בלי צורך, בלי הכרח, בלי מחויבות לשום דבר, לאף אחד, פשוט להיות, ליהנות מהנס הזה שנקרא "להתעורר" לאביב חדש. 

שרונה פומס , פנג שואי