הטיפולים שמונעים עיוורון בקרב חולי סוכרת

סוכרת היא אחת המחלות הקשות של העולם המערבי שעדיין לא הצליחו להפחית את השכיחות שלה או לרפאה. גם בישראל התמונה דומה: משרד הבריאות מעריך שכ-500,000 ישראלים חולים בסוכרת משני סוגיה.

עוד כתבות

סוכרת היא לא רק מחלה קשה, אלא שיש לה סיבוכים ותופעות לוואי רבות, חלקן קשות לא פחות מהמחלה עצמה: אחת מהן היא בצקת מקולרית על רקע סוכרתי, תופעת לוואי של הסוכרת אשר מביאה לשחיקה של כלי דם זעירים ברשתית ובסופו של דבר לעיוורון.

בצקת מקולרית על רקע סוכרתי היא כל כך שכיחה, שהיא הגורם המוביל של עיוורון באנשים בגיל העבודה. מתוך כחצי מיליון חולי סוכרת בישראל, כ-50,000 יפתחו בצקת מקולרית על רקע סוכרתי.

איך מתחוללת הפגיעה בראייה?

מחלת הסוכרת יוצרת לחץ ושחיקה על כלי הדם הזעירים המזינים את הרשתית. כלי הדם השחוקים "נסדקים" ונוזל חלבוני עכור מופרש מהם אל מרכז הרשתית (מקולה). עם הזמן, הנוזל הזה מצטבר במרכז הראייה וגורם שם לבצקת.

הבצקת פוגעת במרכז הראייה ברשתית. מצב זה נקרא בצקת מקולרית, ואם לא מטפלים בה מוקדם היא יכולה להביא לאיבוד ראייה משמעותי, עד עיוורון.  

מבין חולי הסוכרת הוותיקים (שחולים מעל 10 שנים) כמעט מחצית סובלים בצקת מקולרית. בצקת מקולרית על רקע סוכרתי היא הגורם הראשון לעיוורון בצעירים ובאנשים בגילאי הביניים שעדיין עובדים ופעילים.

הפגיעה בראייה מופיעה בשלב מאוחר יחסית של תהליך היווצרות הבצקת. בשלבים הראשונים העין הפחות פגועה, יחד עם המוח, מפצים על אובדן הראייה והחולה כלל לא מרגיש בה עד שהיא כבר משמעותית מאוד.

כאשר החולים מרגישים שראייתם משובשת, הבצקת כבר מכסה חלק משמעותי ממרכז הראייה שברשתית.

כך מתרחשת הפגיעה בראייה. כך רואים בכל שלב (מימין לשמאל)

האם אפשר למנוע את התפתחות הבצקת?

כל חולי הסוכרת, בלי יוצא מן הכלל, מקבלים הנחיות והמלצות לבצע בדיקות ראייה שנתיות באופן קבוע גם אם נראה להם שראייתם תקינה.

אולם ההתמודדות עם סוכרת היא קשה ואחרי שנים של מחלה, חולים מתעייפים משגרת הבדיקות והטיפולים, ונוטים להזניח את בדיקות הראייה.

חולים רבים נוטים שלא להעריך נכונה את חומרת המחלה ואת הסיכוי להיפגע מתופעות הלוואי שלה. מאחר שטיפול מוקדם יותר יביא לפגיעה מועטה יותר, ולהאטת התהליך הבצקתי או אף לעצירתו, מומלץ לחולי סוכרת, למרות אי הנוחות, להקפיד על בדיקת העיניים התקופתית.

מה הטיפולים הקיימים?

הטיפול הוותיק הוא "ירייה" של קרני לייזר אל הסדקים המתגלים בכלי הדם, על מנת לצרוב אותם ולמנוע דליפת נוזל. אולם הטיפול בלייזר יקר ויעילותו מוגבלת משום שסדקים ושחיקה ממשיכים להיווצר כל הזמן.

הטיפולים התרופתיים מבוססים על עצירת פעילותו של חלבון VEGF. זה החלבון שמעודד את התהליך המזיק של צמיחת כלי דם שבירים ודולפים. החלבון גם גורם להפרשה מוגברת של נוזל מהנימים החוצה אל הרשתית.

שתי תרופות שמעכבות את חלבו ןVEGF כבר נמצאות בשימוש כמה שנים: אווסטין ולוסנטיס. אווסטין היא תרופה אונקולוגית שפועלת במנגנון של היקשרות לחלבון VEGF ומניעת שגשוג כלי הדם הזעירים. מנגנון זה מועיל במקרים רבים גם בצמצום שגשוג כלי הדם הפגועים שברשתית.

לוסנטיס מבוססת על אותה מולקולה של אווסטין, אולם בניגוד לאווסטין יש לה התוויה ייעודית לטיפול בבצקת מקולרית על רקע סוכרתי. אווסטין, בהיותה זולה מאוד ויעילה בדרך כלל, ניתנת בקופות החולים כ"קו ראשון". לוסנטיס, בהיותה יקרה הרבה יותר, ניתנת כ"קו שני", באמצעות חלק מהביטוחים המשלימים, לחולים שראייתם ממשיכה להתדרדר.

בשנה באחרונה הצטרפה שחקנית חדשה - התרופה אייליה. ייחודה בכך שהיא מבוססת על מולקולה ביולוגית הלוכדת את חלבון VEGF משני צדדיו (בניגוד לתרופות האחרות הנקשרות רק לצד אחד של החלבון) וחוסמת אותו ביעילות גבוהה. חוזק החיבור של אייליה מאפשר להפחית את מספר הזריקות הנדרש, משום שהפעילות של התרופה יותר יעילה.

כמובן שלפני שמגיעים למצב של מלחמה בהתעוורות, מומלץ לכל חולי הסוכרת לקיים את ההנחיות ולבדוק את ראייתם פעם בשנה, ובמיוחד חולים שאובחנו בגיל צעיר ומחלתם כבר נמשכת כמה שנים. בדיקת עיניים תזהה את הפגימה בכלי הדם עוד לפני שהחולה עצמו מודע לכך, וככל שהאבחון מוקדם יותר, הטיפול יעיל יותר.

כמה זה עולה?

כל קופות החולים מממנות את תרופת האווסטין כקו טיפולי ראשון. מכבי מנגישה גם את לוסנטיס וגם את אייליה כקו שני במסגרת הביטוח המשלים (עם השתתפות עצמית של 300 שקל), מאוחדת לא מנגישה אף אחת מהשתיים במשלים וכך גם לאומית. הכללית מנגישה רק את לוסנטיס במשלים, ולא את אייליה. אותה ניתן לקבל שם רק דרך וועדות חריגים. אם בוחרים לרכוש את שתי התרופות במחיר מלא – מחירן זהה ועומד על כ-5,000 שקל בחודש.

פרופ' חנא גרזוזי הינו מנהל מחלקת עיניים בבית החולים בני ציון, לשעבר יו"ר איגוד רופאי העיניים בישראל