שפיות זמנית - כיף ואומנות ההנאה מאופנוע
לעיתים נדמה כי המירוץ הטכנולוגי-שיווקי אחרי עוד כוחות סוס ומהירות, השכיח מיצרניות האופנועים את ההנאה הבסיסית מרכיבה. זו שלא מנסה להביא את מסלול המירוץ לכביש הציבורי, עוטפת את האופנוע ביריעות פלסטיק צבעוניות ודורשת את מישכון הדירה. בפועל, השוק הדו-גלגלי מציע לא מעט דגמים פשוטים יותר, ועל שלושה מהשפויים שבהם רכבנו לאחרונה
אלו היו שני אנשים שונים לחלוטין שפגשו אותי ובהתאם, שניהם הציגו לי שאלות שונות שהגיעו ממקום דומה. גבי הסתובב סביב האופנוע במבט בוחן, מציג לראווה שיער אפור, כרס קטנה וניצוץ מאחורי המשקפיים. הוא לא שאל "כמה כוח" ו"כמה סוגר?", אלא התעניין בכיף, בתחושות ובאפשרות להישען מעט לאחור, לפתוח חריץ במשקף ולתת לרוח לייצר דמעות בעיניים. כי בגילו, אתם יודעים.
שירה תמיד רצתה ולא העזה, אופנועים מבחינתה היו תמיד תכליתיים וממוקדי מטרה. היא לא האמינה שאחד מהם באמת יתאים לה. אז היא הסתפקה בקטנועים, אבל בסתר ליבה הבינה שהכלים השימושיים האלה הם רק תחליף. גם היא שאלה על אופי, על חוליות הגב ועל מיכל דלק שאפשר לחבק. כי עם הניסיון שאין לה, וזה.
לשאלות מהסוג הזה מעולם לא היו תשובות עם נתונים מספריים. לא מודדים אותן בכוחות סוס, קג"מ, משקל, שניות ואין להן אפילו ראשי תיבות מפוצצים. לא במקרה, השאלות האלה מגיעות מאנשים שעולם האופנועים שכח במשך שנים, והם שכחו גם אותו בדרך. דרך של מירוץ אחר קדמה טכנולוגית, שהניבה בדרכה אופנועים המציעים מעטפת יכולת גדולה בכמה מספרים על זו של הרוכב. ולא רק אופנועי סופר-ספורט, אלא כלי שטח או כאלה שנועדו לתפר הרך בין אספלט לשבילי כורכר. כולם גדלו, התחזקו, השתכללו, התייקרו. נעלמו מהישג ידם של הרוכבים.
תגובה השוק לא הייתה מיידית, אבל היא ברורה כיום לגמרי. בין לבין נוצר פער עצום, קהל גדול של אנשים שכל העסק נהייה יקר ומסובך מדי עבורם. ואלה הפסיקו לקנות אופנועים. פשוט כך.
משלושה יוצא המון
יצרניות האופנועים הגיבו. הן עשו את זה באיחור, ולא ברור עד כמה הן יצליחו בעזרת שינוי הגישה להמשיך ולעמוד על רגליים עצמאיות, אבל הן מבטאות את זיהוי המצוקה בדגמים חדשים שאמורים לאפשר גבי ושירה לרכוב על אופנוע, מבלי להידרש לקורס רכיבת מירוצים או שבירת תכנית חסכון. כולן עושות את זה, כל אחת בדרכה.
קחו למשל את הארלי דייוידסון האמריקאית ששיווק סדיר של דגמיה חודש לאחרונה, דוקאטי האיטלקית וימאהה היפנית. לא במקרה, כל השלוש, בדומה ליצרניות אחרות כמו מוטו-גוצי או טריומף המשתתפות אף הן במגמת ה"חזרה לבסיס", נשענות באופן מוחלט - או רק קרוב לכך במקרה של ימאהה - על ייצור ומכירת רכב דו-גלגלי.
הארלי מציעה את הסטריט 750, עם מתכון מוכר של מנוע V ועיצוב שאי אפשר לטעות בו, אבל בנפח קטן מהמקובל אצלה. העברת פס ייצור האופנועים המגיעים אלינו להודו, מאפשר גם מחירים נוחים יותר. הטכנולוגיה רחוקה מלהיות המילה האחרונה, וגם ההופעה אינה תמיד משכנעת. בוודאי בהשוואה למפלצות הניקל, הכרום והברזל של פעם.
אבל כשמותג וותיק כמו הארלי דייוידסון רוצה למשוך קהל צעיר ולהציע לו כרטיס כניסה לעולם הזה, הדרך עוברת בארנק. בישראל מתומחר הסטריט בכ-60 אלף שקלים, מחיר נמוך בעשרות אחוזים ממה שהורגלנו לו מאופנועי המותג בעבר, נמוך גם ממחירי לא מעט קטנועים גדולים וזול ממרביתם לאחזקה. הביצועים בסיסיים, אך נוחות הרכיבה ויכולת התמרון בעיר ראויים בהחלט. תנוחת הרכיבה לא תותיר אתכם רעננים אחרי שעתיים של ישיבה ומערכת הבלימה נטולת ה-ABS אינה עומדת בסטנדרטים הגבוהים של העידן הקיים, אבל זו אופנוענות בסיסית במיטבה עם לוגו ותדמית מבטיחים. , שיאפשרו לכם להתגבר על גימור גס ואיכות חומרים בסיסית ברגע בו תרכסו את הקסדה ואת מעיל העור.
דוקאטי הולכת על רטרו דווקא, ושולפת משלהי שנות ה-60 בואכה שנות ה-70 של המאה הקודמת את השם סקרמבלר. עם תמהיל עיצוב של פעם ורכיבים של היום, גמישות תפעולית עם מתלים ארוכי מהלך וצמיגי שטח, יחד עם יכולת עירונית ברורה. אמירה ברורה ומתריסה של ניפוץ קטגוריות וקלישאות מוטוריות. הסקרמבלר מגיע בארבע גרסאות שונות, כל אחת עם אופי ייחודי המתבטא בין היתר בשינויי עיצוב קלים, תוספות אישיות ומחיר שמתחיל ב-68 אלף שקלים.
גם כאן, מחיר סופר אטרקטיבי לאופנוע מיוחד, עם מנוע בנפח 800 סמ"ק, איכות גימור גבוהה ורמת חומרים מעולה, ביצועים טובים והיגוי זריז. יחסי העברה ארוכים יותר ומיגון רוח, היו יכולים לסייע לו, אבל גם כך הוא לא פחות מממתק מוטורי.
ימאהה הלכה אף היא בדרך שונה, עם החלטה לייצר את משפחת ה-MT נטולי פלסטיקה ובעלי מראה שרירי, שנעזר בקמפיין תקשורתי אגרסיבי עד קיצוני. אחרי ה-MT01 הבריון שהיה בעיקר תרגיל בעיצוב ושרירים מנופחים, הגיע MT-03 ושני אלה היוו הקדמה ל-MT-09 בעל האופי הפרוע. אליו הצטרף אח קטן יותר עם מנוע בנפח 700 סמ"ק ושם מחייב - MT-07. עם צמד בוכנות ותג-מחיר סופר-מפתיע של 58 אלף שקלים.
רמת הגימור, החומרים והעיצוב הם ברמה הגבוהה ביותר בתעשיית הרכב הדו-גלגלי, והאופנוע משלב התנהלות יומיומית מלהיבה תודות למנוע גמיש וחי. יש גם התנהגות כביש מעולה ותנוחת רכיבה שמזמינה את הרוכב ליהנות ככל העולה על רוחו.
עתיד מבטיח
זה אינו מבחן דרכים, ובוודאי שלא השוואת יכולת. אלה שלושה אופנועים בסיסיים המייצגים, כל אחד בדרכו, אופנוענות בסיסית ושווה לכל נפש. כזו שתעשיית הרכב תציע יותר ויותר ממנה בעתיד הלא רחוק. כזו שאין לה ברירה אלא להציע, כי אחרת לא יקנו ממנה אופנועים. אופנוענות שאין לנו מספיק ממנה, כזו שתאפשר לרוכבים מתחילים להתייחס לאופנוע ככלי ניתן לרכישה, ולוותיקים כאמצעי תחבורה לגיטימי.
כזו שנשענת על שפיות. וכולנו יודעים כמה אנחנו זקוקים למצרך הנדיר הזה.
לפנייה לכתב/ת 
