אהבה בת אלף: גלגולה של נשמה
גלית התאהבה בבחור עד מעל הראש, אבל כשהגיעו רגעים אינטימיים היא ברחה בבהלה. בשחזור גלגולים לקחה אותה שלי רום כמה גלגולים אחורה ולא תאמינו מה גלתה
היא התקשרה אלי וסיפרה לי שהיא נמשכת אליו כמו שלא נמשכה לאף אדם מעולם, המשיכה הפיזית כל כך עוצמתית שהיא מרגישה רעידות בגוף, אבל בכל פעם שהם מגיעים לשלב האינטימי ומכבים את האור היא צועקת ומבקשת ללכת. "למה? מה יש לי? בסוף אפסיד אותו למרות שיש לנו קשר מדהים", היא אומרת.
פראות ויצריות: כך תושפעו מנסיגת פלוטו
לא רק אהבה: הסוד לזוגיות נצחית
הזמנתי אותה אלי לשחזור גלגולים, היא היססה. הסברתי לה שהנשמה שלנו היא נצחית, אנו יורדים לעולם הפיזי כייצוג מתוך הליבה השלמה שיושבת בעולמות העליונים. כל פעם שאנו יורדים לעולם הזה, אנו יורדים מתוך חתימה להתפתחות. אנו כותבים מראש את התסריט של החיים שלנו ועדין יש לנו אפשרויות של בחירה חופשית בתוך חוויית החיים. ישנן מספר אפשריות לכל סצינה בחיים ואנו בוחרים את המתאימה לנו ביותר.
בנוסף, אנחנו לא מודעים לגלגולים הקודמים כדי שנהיה אותנטיים לחיים הנוכחיים. כאשר אין לנו ידיעה שיש חיים לפני ואחרי, אנחנו לא זוכרים, אנו חיים את החיים במתח, ממש כמו צפייה בסרט - בה אנו מתנתקים מהעובדה שזה רק סרט ומתרגשים ומרותקים עד לסופו - כך גם בחיים.
אולם במשך החיים יש לנו פוביות, טראומות ופחדים לא מוסברים. אלו הם זכרונות עתיקים שעולים לנו ואין לנו יכולת לראות את התמונה השלמה כדי להיפטר מהתחושות שמתסכלות ולעיתים אף משתקות אותנו.
התמסרות טוטאלית
גלית השתכנעה, היא הגיעה אלי לקליניקה ונכנסנו לסשן מרתק. היא התמסרה באופן מלא לטיפול ואפילו הסכימה שאפרסם את הסיפור. ביקשתי ממנה לעצום את העיניים ולחזור אחורה בזמן לתקופה ההיא שגורמת לה פחד כל כך גדול.
הגענו יחד לחדר מחניק חשוך ומצחין. "מה את רואה?", שאלתי, היא השיבה שהיא רואה רק צללים. "מי לידך?" דמעות שטפו את פניה, קוצר נשימה החל והיא התחילה להשתעל. התיישבתי לידה, ליטפתי אותה והמשכנו, מתחת לרגליה היא הרגישה גופות, לידה ילדה קטנה בוכה והקול השפוי היחיד היה שלו, הוא היה שם, מנסה להרגיע אותה - "אל תדאגי, שום דבר אף פעם לא נגמר, דמייני חוף ים, שמש מחייכת וריח של אביב, דמייני שאנחנו רצים בחול ונהנים. זה עוד יקרה, אני מבטיח" והיא השיבה "מאיפה אתה יודע את כל זה, מנחם?". "אני יודע, אני פשוט יודע".
העיניים עצומות וגלית נשענת על מנחם ומנסה להתרכז רק בו, רק בחום גופו ובאהבתו הגדולה. "אנחנו בתא גזים תיכף הכל יגמר, אני רוצה לצעוק ואין לי קול, אין לי כוח, גופי חלש ותשוש, אין עוד כוח לכלום", היא אומרת. "ואז זה קרה, רעש גדול כמו אזעקה וריח של גז מתפזר באוויר, אין יותר תקווה, אין יותר כאב, הכל נגמר ולא ימשיך לעולם. זה הסוף, הסוף המר שלנו".
"למנחם קוראים היום רועי", המשיכה גלית, "הוא שוב כל כך אמפטי ורגיש, הוא לא מאיץ בי, יש לו סבלנות, הוא מלטף, הוא מדבר לליבי וזה גורם לי לדמוע ולהתמסר למרות הפחדים". גלית, חזרה אלי לנוכחות העכשווית ולא הפסיקה לדמוע. הוא הבטיח שיפגשו שוב, הבטיח שזה לא נגמר והוא צדק.
"וואו, כל מה שאני רוצה עכשיו זה לרוץ אליו ולקחת אותו לחוף הים, לשמש, לרוץ יחפים ולומר לו שאני אוהבת אותו", אמרה גלית כשתאוששה מהחוויה.
עולם סיבות גבוה
הסיפור אמנם כל כך עצוב אבל יש לו תקווה והתקווה שלנו תמיד, היא שלעולם זה לא נגמר, רק פרק אחד בסיפור מסתיים ויש לו המשך. ויתרה מכך, יש הסבר לקשיים ולחוויות בלתי מוסברות, גם כשהוא מתנהג בצורה מוזרה. קיים עולם סיבות גבוה שאם נחקור אותו נגלה את התשובות.
סיפור זה בא לתת הסבר מדוע אנחנו נמצאים במקום הזה ומדוע אין אנו יכולים לזכור באופן עצמאי את מה שהיה. אנחנו לא ראינו את השלמות של הבריאה והבורא ורצינו לתרום לבריאה כדי להתמסר לתהליך ולהיות אותנטיים לתהליך ההתפתחות. רק כאשר נקבל את הבריאה ואת טובו של האור הגדול כדבר הנעלה והשלם ביותר נוכל לסיים ולדעת את השלם שמרכיב את כל החלקים, להשוות תדר ולחזור לזיכרון השלם.
אנו בני האנוש נקראים חלקי תודעה, כל חלק תודעתי הוא חלק מהשלם הגדול. אנו חלקים קטנים וכדי שנוכל ביתר קלות להבין את התכנון המקורי ולתקן את השינויים מהר יותר עלינו ללמוד את נסתרות מחשבת הבריאה. ההתפלגות של הניצוצות, יסודה במפץ הגדול, כך נוצרו צבירי הנשמות.
כל אחד מאתנו הוא נשמה שחווה את החוויה הפיזית ללא זיכרון קודם ואם נסכין לדעת, נגלה עולם שלם של מידע, שמהווה את הפאזל שמרכיב את החלקים החסרים בחוויית החיים.
שלי רום - אסטרולוגיה ותודעת על
לפנייה לכתב/ת 
