פראות ויצריות: כך תושפעו מנסיגת פלוטו

בדיוק בזמן זה פלוטו החל בנסיגה של חמישה חודשים, בה נתמודד בתוכנו עם תהליכי ניקוי פנימי, שיחרור ומוות מסויים, כדי לגלות את האמת שבתוכנו, להרפא, להתפתח ולהיוולד מחדש מתוך חיבור למה שיש לנו ולמי שאנחנו באמת במהות הבסיסית. הנסיגה תסתיים בסוף הקיץ, עם בוא גשמי הסתיו, ותביא עמה לידה חדשה ורעננה ודרך מהותית ואמיתית יותר למימוש הפוטנציאל שלנו.

משלהב את התשוקה

פלוטו הוא הכוכב החיצוני והרחוק ביותר במערכת השמש ולכן הוא קשור בחיבור שלנו לריק האינסופי והחשוך של החלל החיצון. הוא העוצמה, המיקוד והשיחרור שבעומק הלילה ובשתיקה. הוא משלהב את התשוקה שלנו לגעת במיסתורי, בבלתי נראה ונתפס ובמשמעות שבבסיס הכל. הוא קשור בהתפתחות, בריפוי ובהתרחבות האישית, דרך המגע עם הריק והאפילה הפנימית והחיצונית.

פלוטו נע גם סביב השמש שבמרכז, ובכך מחבר בין המהות הפנימית והמרכז שלנו ליקום האינסופי, שקורא לנו להתרחב ולהתפתח מעבר למערכת המוכרת לנו. הוא קר, קטן וחשוך אבל שומר תמיד על קשר לאור השמש שמניעה אותו סביבה. הוא מסמל את ההיבט הזה של חיינו.

בין המהות הפנימית והמרכז שלנו ליקום האינסופי(צילום רעות לוריא)

המסלול של פלוטו יוצא דופן ולא סימטרי ויכול לייצג את הנטייה שלנו לצאת מהמסלול הרגיל ומאיזור הנוחות לעבר שינוי. זה תהליך של התפתחות אינסופית וטרנספורמציה אישית וגלובלית.

פלוטו מחבר את כולנו לשורשים המשותפים לכולנו ולצמיחה. הוא קשור למוות ולידה מחדש מתוך המפגש עם החושך שבין העולמות. החושך שבמוות ולפני הלידה. הכאב והשיחרור, הפחד והאהבה, שבשניהם.

האתגר הוא בשחרור

החיים בנויים ממחזורים ופעימות כמו בנשימה ובמחזור הדם: כניסה ויציאה, שאיפה ונשיפה. האתגר הוא בשיחרור. כשאנחנו מתנגדים לשינוי ול"מוות" או לסיום של מה שהיה, אנחנו חווים כאב ופחד. כשאנחנו סומכים על התהליך של החיים ועל זה שהתחייה תגיע אחרי הקיץ הקשה, ותאפשר התעוררות והתרגשות, אנחנו משחררים את המושכות. כך אנחנו מאפשרים לקיץ להיות ונהנים מהשינוי ומההפסקה מהחיים, מההתכנסות פנימה ומהחיבור לבסיס כדי ליצור משהו חדש, להתחדש ולגדול.

דברים בחיים מגיעים לפעמים למיצוי וסיום כדי לאפשר לנו לידה מחדש ושימוש במשאבים ליצירה חדשה. זה הזמן להרפות ולתת לדברים שנגמרו להתפרק. לפעמים רק מיצוי או סיום מאפשר לנו לפתוח דרך חדשה ולהתפתח, בעקבות שיחרור הישן ופינוי המקום כדי להכיל יותר. לעיתים התכנסות פנימה והפסקת הפעילות בחוץ מאפשרות לנו להכיר מחדש את עצמנו באינטימיות ולצאת אחר כך החוצה שלמים יותר ועוצמתיים וקרובים למהותנו.

במימד מסויים אין כאן מוות ולידה, אלא נצחיות של הנשמה שמתפתחת ולובשת זהויות שונות ופושטת אותן. כמו הנחש המשיל את עורו הישן וגדל. גם אנחנו עוברים תהליך דומה כשאנו ממצים את היום העמוס, מתעייפים, ישנים וקמים רעננים ליום חדש. זה הסמל לנצחיות שלנו, לעוצמה ולכוח הפנימי שלנו שמאפשר לחיים להימשך ולהתחדש עד אינסוף למרות ובזכות כל הקשיים והמשברים.

לא חייבים לחכות לעצב גדול וכאב כדי לגעת בעומק שלנו ולחזור פנימה. הקשבה פנימה למקצב הפנימי ולקול שלנו עוזרת לנו להתפתח בסינכרון פנימי.

מעמקים גדולים ותהומות חשוכים(צילום רעות לוריא)

כשכוכב פונה לנסיגה, הוא בעצם מפנה את האנרגיה המיוחסת אליו אחורה בזמן ופנימה. זה זמן שבו התקדמות התהליך בנושא של אותו כוכב, נעשית ע"י תנועה פנימה וחשבון נפש על הדרך שנעשתה עד עכשיו ועל החיבור שלה פנימה, למהות הפנימית שלנו. אנחנו לוקחים צעד אחורה ופנימה כדי שנוכל אחר כך להתקדם באופן מלא ושלם יותר עם חלקים מעצמנו שהשארנו מאחור.

כשפלוטו בנסיגה, אנחנו קופצים פנימה אל המעמקים שבנו, ומחברים בין האפשרויות האינסופיות של החלל לשמש שלנו שבפנים. אנחנו בוחנים לעומק עד לגרעין את עצמנו ואת הדרך שלנו, כדי לזקק ולמזג את כל החלקים שלנו ליצירה של חיינו ולהעמיק את הקשר עם עצמנו. פלוטו מדבר על מעמקים גדולים ותהומות חשוכים, בהם אנחנו מגלים את עצמנו אותנטיים וערומים יותר ובעצם קרובים לעצמנו.

חושנית ותשוקה פנימית

מעניין שפלוטו נעצר ופונה לאחור בדיוק כשהוא בזווית מדוייקת והרמונית ללילית מלכת החושך, שמבטאה את האש הנקבית, הפראית והיצרית שנמצאת עמוק בפנים ורוצה להשתחרר. יחד עם מאדים בשור, הם יוצרים משולש חושני ביותר במזלות האדמה. החושניות הזו היא התשוקה לחיים וליצירה מתוך תשוקה פנימית, להביע את עצמנו ואת המתנות שלנו באותנטיות וכך להתקרב למי שאנחנו ולמה שיש לנו לתת.

יופיטר בזווית מדוייקת למאדים, מוסיף את הרצון להגשים את החזון האמיתי שלנו ואת האמת שלנו, ביצירה ובביטוי העצמי שלנו, ולהוריד אותו לקרקע באופן מעשי ואיכותי. החיבור ביניהם בא לעזור לנו לגלות את האמת שבתוכנו והאינטימיות עם עצמנו מגלה לנו את משמעות קיומנו ואת הדרך.

זה זמן להאט ולבדוק את החיבור שלנו לקרקע מתוך השורשים שלנו, מה מניע אותנו ומה מחייה אותנו ולהתמסר בדממה לאדמה הטובה שלנו ממנה הכל צומח.

כולנו צומחים מאותה הקרקע(צילום רעות לוריא)

כולם צומחים מאותה הקרקע ומחוברים לאותה ליבה בעומק כדור הארץ. שם העומק, הפגיעות, הפחד, הכאב וגם התשוקה והאהבה של כולנו נפגשים. המפגש עם החושך מפחיד וכבד בהתחלה ואחר כך כשרואים את האהבה שבו, ההזנה, ההגנה והיופי, הוא משחרר, מרגש, מפרה וממוסס גבולות והפרדות.

זה כמו חזרה לרחם להריון עם עצמנו בתוכו. שם אנחנו מוצאים את עצמנו באמת מעבר לכל הזהויות והקליפות, אמיתיים וערומים בחושך לבד באינטימיות, נינוחות וענווה עם עצמנו. משם אנו נולדים מחדש - נקיים, חופשיים ומחוברים לעומק האמת. זו תחיית הפניקס שלנו.

רעות לוריא - אסטרולוגית וצלמת