במה הילדים שלכם צופים?
צחי ספונד החליט להצטרף לבנו בן השנה וחצי ולצפות בסדרות של פעוטות. בתור מכור לסדרות וסרטים, הוא הופתע ממה שהוא גילה, והחליט שברגע שהילד יסכים להחזיר לו את שלט הטלוויזיה הם יחפשו ערוץ אחר
כתבות מעניינות נוספות:
בלי "איך היה בגן?": הדרך לתקשורת אמיתית עם הילד
איגוד רופאים הילדים: טלוויזיה אסורה עד גיל שנתיים
מחקר: הילדים לא מרוכזים - בגלל הטלוויזיה והמחשב
בתור מכור לסרטים וסדרות לא הייתי מוכן לזעזוע החדש שעבר על הטלוויזיה שלי בתקופה האחרונה. ערוץ "לולי" הגיע למרקע אצלנו בבית והחל את עבודתו הנאמנה כבייביסיטר על הילד. הופתעתי לגלות שגם בעולם הפעוטות יש לחצים חברתיים בנוגע לתוכניות הפופולאריות. בדומה למשחקי הכס, שובר שורות ובית הקלפים - בעולם הפעוטות ההקבלות הן: הגן הקסום, טלטאביז ושמוף (כן, יש דבר כזה).
הגן הקסום עתירת התשבוחות גרמה לי לתהות אם כל מי שממליץ עליה מקבל תמלוגים על כל אזכור שהיא מבית היוצר של ה-BBC. הסדרה מכילה שמות של דמויות הזויות המדברות בשפה בדיונית חסרת כל קשר למציאות ולאקט חינוכי כלשהו. אחת הדמויות (בשם "מקה פקה") מזכירה באופן מחשיד את איש המרשמלו שהטיל אימה על ניו-יורק מקומדיית מהאייטיז "מכסחי השדים". שאר הדמויות בסדרה מכילות שמות איומים כל כך שלא ניתנים להקלדה בעברית, אנגלית או אימוג'י.
הילד נטש
הביקורת הטהורה והבלתי משוחדת שאפשר להעביר על הסדרה היא מתוך קהל היעד שלה. הילד (בן שנה וחצי) נטש את המרקע ורץ אל הסמארטפון הקרוב ביותר למקום מושבו והסיטואציה אילצה אותנו לזפזפ לתוכנית אחרת. נחתנו על "שמוף" - החיה הלא ברורה עם תיק דמוי הפרה. בדיוק הגענו לפריים הבא ותהינו אם התיק מעור פרה אמיתי? סרטים מצוירים חביבים על הילד אז נתנו צ'אנס לשמוף, למרות שפתיח הסדרה ארוך יותר מהעלילה עצמה בפרק.
בין מעברוני הסדרות בערוץ הפעוטות מוצגת משפחת "לולי" שנראתה מוכרת מאירוויזיון 1991 עם דמיון שלא משאיר מקום לספק. הם נוצרו בהשראת אורנה ומשה דץ.
בפסח שודר לקט מהתוכנית האביבית "עץ השירים" שנראית כמו אודישן כושל של מיכל צפיר להיות כוכבת ילדים. הילדות המככבות ברקע נראו בדיכאון קליני מהמעמד או מההתעלמות של מיכל ונראה שגם אנחנו פיתחנו דיכאון לאחר צפייה. לסיום, נתקלנו בסדרה בשם "תפודים קטנים" שדי התחבבה על הילד כי נראה שהכיר את הדמויות מהחיתול וממקלדת האימוג'י בסמארטפון שלו.
משפחת האימוג'י של הקקי המחייך?
השלט בידו
מסתמן שערוץ לולי לא נערך לקהל יעד בוגר שצופה עם הילד וככל הנראה נשענים על שמרטפי הפלזמות, טאבלטים וסמארטפונים שמקרינים תכנים ללא השגחת מבוגר.
בגיל שנה וחצי ציפיתי שהילד יקבל תכנים עם יותר עומק חינוכי המעשירים אוצר מילים ופחות קישקושים ילדותיים שיובאו על ידי ה-BBC (ילדותיים מדי אפילו לפעוטות).
ברגע שהילד יסכים להחזיר לי את הסמארטפון, הטאבלט ואת השלט של הטלוויזיה, נעבור לצפות בערוץ אחר.
לפנייה לכתב/ת 
