התקנות החדשות יגיעו לאחר הצהרת המושל על שינויי חירום בעקבות החשיפה של הניו יורק טיימס על תנאי ההעסקה בסלוני המניקור ופדיקור. רבות מעובדות הסלונים, בדרך כלל ממוצא אסייאתי, סובלות מבעיות בריאות כתוצאה משאיפת חומרים רעילים ומתנאי העסקה לא אנושיים.

החקיקה החדשה תתקוף את הנושא מכמה כיוונים שונים, החל בדרך בה העובדות מקבלות רישיון עבודה ועד הדרך בה הם מנקים ציפורניים.

פקידים של העירייה יקחו לבדיקת מעבדה את המוצרים בהם משתמשים בסלונים וימסרו לעובדות מידע לגביי זכויותיהן. את הצעד האחרון יתקשו בעירייה ליישם מאחר וקיים מחסור במתורגמנים בכמה שפות כמו וייטנאמית ופיליפינית למשל.

קוואמו יציג את הצעות החוק החדשות בפני בית הנבחרים והסנאט במקביל. אם ההצעות יתקבלו תהיה זו הפעם הראשונה בה למחלקת המדינה בניו יורק תהיה הגושפנקא להעניש את הסלונים שיעברו על החוקים החדשים ויוכלו אף לסגור עסקים שיעברו על החוק.

בעיה נוספת שקוואמו רוצה לטפל בה היא מספר העובדות שעובדות ללא רישיון. בניו יורק צריך לקבל רישיון מיוחד כדי לעסוק בעבודות טיפוח כגון מניקור ופדיקור, וכרגע לרוב העובדות אין כזה רישיון, והן בדרך כלל משלמות למעסיקים על מנת לעבור הכשרה זריזה. בחקיקה שקוואמו מקדם יוחלפו הקורסים הארוכים שהמדינה דורשת על מנת לקבל רישיון במדיניות של התלמדות, בה העובדות יוכלו לקבל רישיון לאחר זמן מה בה יעסקו במלאכה.

"אנחנו רוצים ליצור מסגרת בה הן יוכלו להיבחן ולקבל רישיון", מסר אלפונסו דיוויד, יועץ למושל. "כרגע הן אסירות של המעסיקים שלהן כיוון שכבר שילמו להם על תהליך הלמידה, ככה הן יוכלו לעבוד היכן שירצו ולצבור ניסיון לקראת קבלת הרישיון", הוסיף.

היבט נוסף שאמור להשתנות הוא בריאותן של העובדות. הסלונים יאולצו לשנות את התקנות כך שכל העובדות יהיו חייבות לשים כפפות בכל עת ולהשתמש במסנני נשימה ומגיני עין בעת שהן מתעסקות עם חומרים רעילים.

דובר מטעם המושל הוסיף שתגובש מגילת זכויות לעובדי סלונים, ממנה יהיה ברור שלעובדות סלון מגיע להרוויח שכר מינימום וכן לא יהיה זה חוקי מצד בעלי הסלונים לדרוש מהן "דמי לימודים", כפי שנהוג כיום. כמו כן הבטיח הדובר שהעובדות יהיו זכאיות לכל הזכויות ויוכלו להתלונן על הסלונים ללא קשר לסטטוס ההגירה שלהן.

"הנקודה שאנו רוצים להעביר היא ברורה: אין מקום לניצול במדינת ניו יורק", מסר המושל קוואמו. הוא רק שכח להוסיף שאין מקום לניצול, רק כאשר הוא מתפרסם ב’ניו יורק טיימס’ ויוצר גל ציבורי שאי אפשר יותר להתעלם ממנו.