כמה התואר הזה חדשני לנשים?

״הרבה שרה הורוביץ היתה הראשונה שהוסמכה ב-2009. היא פתחה את ישיבת מהר״ת עם המייסד הרב אבי וייס. מאז הוסמכו חמש נשים, ובטקס הקרוב יצטרפו עוד שש. עם זאת, שני הטקסים הקודמים לא נקראו ״טקס הסמכה״, ושינוי ההגדרה הוא שלב חשוב ובעצם לשים את החותמת. טקס ההסמכה מקביל לטקס הגברי של הסמכה לרבנים. למרות זאת, אנחנו לא יכולות לעשות כל מה שגבר יכול לעשות, להיספר למניין למשל. גם בעולם הכללי נשים הן עדיין לא שוות זכויות לגמרי, אנחנו עדיין בדרך לשם. בעולם הדתי ישנן הגבלות גם על אישה שמוסמכת לרבנות, אבל היא יכולה לשמש כמנהיגה בבתי כנסת, לענות על שאלות הלכתיות ולפסוק הלכה, זה לא היה עד עכשיו, זה חדש ומדהים״.

מה נשתנה? איך קרה השינוי הזה?

״הקרקע הבשילה. יש המון רגשות סביב העניין של הסמכת נשים. זה לא אסור מבחינה הלכתית, אבל כל דבר חדש הוא קשה, בכל מקום, ובמיוחד בתוך היהדות האורתודוכסית שהשינויים בה הם אבולוציוניים, איטיים,לא מהפכניים. במקביל אלינו יש שני טקסי הסמכה בישראל. כשהתחלתי ללמוד אנשים חשבו שיצאתי מדעתי - להיות רבנית אורתודוכסית, מי שמע על כזה דבר? אך לאט לאט, תוך ארבע שנים, הוקמו תוכניות מקבילות בארץ, שבעבר היו סודיות ולא מקובלות. כשישיבת מהר״ת יצאה עם התוכנית שלה והסמיכה בריש גלי, זה הקרין גם על הארץ.ההשפעה הדדית, גם מכאן לארץ וגם מהארץ לכאן, יש חיזוק הדדי וזה מאוד משמח״.

"התהליך מתרחש הרבה יותר מהר משחשבתי". ענת שרבט | צילום: יפעת מעברי

בישראל יש יותר קיבעון מחשבתי בזרם האורתודוכסי?

״השינויים מתרחשים שם, אבל זה לוקח זמן, והדברים קצת שונים שם מבחינה מערכתית. אם כאן מדובר בבתי כנסת ובקהילות, בישראל זה יותר ממסדי, המדינה יותר קשורה ברבנות, בתי הכנסת פחות מתפקדים כקהילה ולכן הצרכים שונים. גם לרב כאן ושם יש תפקידים שונים קצת, כי הצרכים הקהילתיים שונים. עם זאת, הצורך במנהיגה אישה הוא צורך זהה. יש בישראל יועצות הלכתיות, רבניות בית הספר, יש קבוצות של רבנים ורבניות שכותבים פסקי דין הלכתיים, יש רבניות שעומדות בראש בית מדרש, ואני משערת שגם בבתי הכנסת ייכנסו דמויות נשיות בעתיד״.

איך ישפיעו הנשים על המערכת?

״ברגע שנשים ייכנסו וישמיעו את קולן אז הפסיקה תיראה אחרת והמבנה של בית הכנסת ייראה אחרת. בבית הכנסת שאני מתפללת בו, "Hebrew Institute of Riverdale", המבנה הארכיטקטוני שונה ושוויוני: כשנכנסים אליו אי אפשר לדעת באיזה צד של המחיצה יושבים הגברים ובאיזה יושבות הנשים. כשאת נכנסת לבית כנסת בארץ את בהחלט יכולה להגיד ״למטה הגברים, למעלה הנשים״, או שהחלק היותר צר וקטן יהיה של הנשים, והמחיצה תיראה אחרת. אני מאמינה שכניסת הנשים תשפיע על הארכיטקטורה, שתיראה מזמינה יותר עבור הקהל הנשי. כל אחת תשפיע עם הקול שלה והעניינים עליהם היא עומדת. נשים כבר לא שקופות. הן נוכחות, לא נוכחות נפקדות״.

״כמו שבעולם הכללי יש שינוי במעמד של נשים, גם בעולם הדתי יש יותר רגישות למעמד שלהן. אני, למשל, השמעתי את קולי בטקס החתונה שלי. דיברתי מתחת לחופה, תחת החוקים של ההלכה, לא סטיתי מהם, אבל עשיתי זאת והיום יש יותר ויותר טקסים שהולכים לכוון הזה. יש גם ניסיון לפתור את הבעיות ההלכתיות שנוצרות ממעמד החתונה, מחוסר השוויון, כמו העיגון ומסורבות הגט, וזה קשור לכניסה של הנשים. עד לפני ארבעים שנה, נשים בכלל לא היו חלק מהמערכת. הן לא למדו תורה, לא היה להן ידע תורני, פרט למעטות. ואז החלה מהפכת לימוד התורה לנשים, ונשים למדו וכעת יכולות להנהיג ולצאת עם הידע״.

ענת שרבט מככבת על שלט פרסום בטיימס סקוור

״לימודי סמיכה: הלכות שבת, הלכות כשרות, הלכות גרות, הלכות אבלות והלכות נידה. מה שמיוחד במסגרת הישיבתית שלנו זה שלא למדנו רק הלכה, אלא גם לימודים של ליווי רוחני. למדנו איך לייעץ לאנשים, להפנות אותם לגורמים מומחים בנושאים מסוימים, איך להתייחס לכל מיני מקרים שאנשים מביאים אלינו ממקום יותר מבין, מכבד, יודע, מכיל. איך לפתור שאלות מוסריות שעולות, וגם עשינו התמחות בתור אנשי דת שמספקים שירותי דת בבתי חולים, זה נתן לנו גישה יותר טיפולית. לא רק ההסתכלות ההלכתית אלא הסתכלות אנושית״.

״מדהימה, משובבת נפש ומרוממת. עבדתי קשה מאוד, נהניתי מכל רגע, הרגשתי מיצוי עצום וזה ברמת הגשמת חלום. כשהרבה שרה הורוביץ הוסמכה מבחינתי זה היה ״ימות המשיח״, לא האמנתי שזה קורה בחיי, עמדתי נפעמת. תמיד רציתי לפרוץ את תקרת הזכוכית, וזה לא היה אפשרי לנשים. במקום זה למדתי באוניברסיטה ברמה הכי גבוהה וסיימתי תואר שלישי בתלמוד, אבל זה לא הרגיש לי נכון. כשהורוביץ הציעה לי להצטרף - לא יכולתי לסרב״.

איך ייראו חייך אחרי ההסמכה?

״אצטרף להנהגה הרבנית בבית הכנסת ואכתוב תשובות הלכתיות בנושאים בוערים״.

תשובות לאיזה שאלות למשל?

״ראש הישיבה שלנו כתב תשובה לאחרונה, למשל, על גיור נשים. בגיור נשים יש שלב שבו בית הדין נכנס לראות את הטבילה במקווה, ובית הדין הוא בית דין גברי. לאחרונה היה מקרה בוושינגטון די.סי שבו רב ניצל לרעה את הסמכות שלו וצילם נשים במקווה. כדי למנוע את הדבר הזה ראש הישיבה שלנו כתב שבית הדין יכול להיות מאחורי הדלת ולא חייב להיות בתוך המקווה, וכך לכולם יהיה יותר נוח. לא היה שום דבר שיצא ממסגרת ההלכה אלא להיפך. מבחינת התפיסות, נשים מכניסות את אותן דקויות ורגישות, וכעת אותן נשים בוושינגטון מרגישות הרבה יותר נוח עם הפסיקה הזאת״.

״ברגע שאנשים פוגשים נשים ידעניות, שנמצאות שם כדי לאפשר עבודת השם טובה יותר, כשרואים שאין כאן שום דבר שנוגד את המערכת, והכל נעשה בצורה צנועה, כנה ואמיתית, אין התנגדות אלא קבלה. ההתנגדות מגיעה מהלא-מוכר, כשלא מכירים את הנשים האלה אלא רק שומעים על זה. כשאגיע לישראל בטח אתקל ביותר ביקורת, אבל גם שם הדברים השתנו מאז שהתחלתי כישראלית היחידה בלימודי ההסמכה. זה תהליך, והוא מתרחש ומשתנה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. אנשים שמרנים יהיו יותר מסוייגים עד שאוכיח את עצמי, ואנשים אחרים מקבלים את זה בפתיחות ומביעים את הצימאון לשינוי״.