"תיכננתי את המעבר לכאן מגיל 15”, היא מספרת, ”חסכתי כסף, עבדתי בכל מיני עבודות, עבדתי כדוגמנית ועשיתי קטלוגים למעצבי אופנה ישראלים, עבדתי באולם אירועים של חרדים, עבדתי בבאולינג, במשרד עורכי דין, בבייביסיטינג ואת כל הכסף הזה חסכתי. ידעתי בדיוק מה הצעדים שאני רוצה לעשות. לאמא שלי היה קשה להיפרד ממני כי אני בתה היחידה והיא גידלה אותי לבד כל השנים, אבל היא ידעה שהיא יכולה לסמוך עלי שאוכל לתחזק את עצמי, ולא אתבלבל או אתפרק כשאהיה רחוקה ממנה. הדבר היחידי שהיא ביקשה ממני זה שאגיע לארץ כל שלושה חודשים לביקור וזה מה שאני עושה. זה לא זול, אבל היה לנו הסכם ובשביל זה אני גם עובדת קשה".

לאחר שסיימה שמונה חודשי שירות לאומי בבית אבות ברמת גן ("היתה לי בעיה רפואית שאיפשרה לי לבחור בין שירות צבאי ללאומי"), נחתה בלוס אנג'לס בגיל 19 והתחילה לכתת את רגליה בין סוכנות דוגמניות אחת לשניה. "נפגשתי לפחות עם 60 סוכנויות ובסוף בחרתי שלוש. רציתי לעבוד כדוגמנית גם כדי להרוויח כסף וגם כדי שאוכל לקבל ויזת עבודה. דרך סוכנות הדוגמניות, הצלחתי להגיע לחברת הפקה מניו יורק, אליהם שלחתי וידיאו קליפ של שיר שהלחנתי וכתבתי, הם התלהבו והסכימו לעבוד איתי".

הופעת גם בארץ כזמרת?

"אני שרה מגיל ארבע. התחלתי במחזות זמר, פסטיגלים, מחזות זמר בחנוכה ועוד. בכל הזדמנות שרתי. מילדות לקחתי שיעורי פיתוח קול וריקוד. אמא שלי השקיעה בי המון ועודדה אותי תמיד. לקחה אותי לחוגים, גיטרה, פסנתר, כינור, לאודישנים וצילומים. היא מעולם לא התחתנה אחרי שהתגרשה מאבי כי לא רצתה שתשומת הלב תלך לבעל חדש והשקיעה בי את כל כולה".

איפה היה אביך כל השנים?

"כאן, בלוס אנג'לס. ההורים שלי סיימו את היחסים ביניהם בצורה מאוד לא יפה. כשהייתי בת שנתיים, הוא החליף את המנעול בבית וסירב להכניס אותנו הביתה או לשמוע מאיתנו. הוא הביא הביתה את החברה הכי טובה של אמי שנכנסה ממנו להריון, כך שיש לי עוד אחות כמעט בת גילי אותה מעולם לא הכרתי. אחר כך גם ממנה הוא נפרד והתחתן עם קוריאנית ממנו יש לו עוד שני ילדים".

"היה לי מזל גדול". קורל

הייתם בקשר לאחר שהורייך נפרדו?

"לא. לא היתה לנו כל דרך ליצור איתו קשר. התברר לנו שבכל פעם שהוא התחתן, הוא שינה שם וגם שם משפחה, כך שהיה זה בלתי אפשרי למצוא אותו. אמי חזרה איתי לארץ והוא נשאר כאן וניתק קשר איתנו. למרות זאת, אמי מעולם לא הניחה לי להרגיש מקופחת או כעס כלפי אבי. להפך, היא סירבה שיגידו עליו משהו רע והסבירה לי שהוא עבר תקופה קשה בחיים שהביאה אותו לעשות מה שעשה".

והוא לא ניסה ליצור אתך קשר כל השנים האלו?

"לא. יש לאבי שבעה ילדים מארבע נשים שונות ולא עם כולם הוא בקשר. הוא גדל במשפחה מאוד דתיה בירושלים. אבא שלו מונגולי ואמו רוסיה. הם כבר נפטרו, אבל עם דוד שלי הייתי בקשר כל השנים".

נפגשת עם אביך כשהגעת לכאן?

"כן. עוד לפני שהגעתי לארה"ב, אמי יצרה עם אחותו קשר והתחננה שתיתן לנו את מספר הטלפון שלו. היא בתחילה הכחישה שהיא יודעת איפה הוא, אבל זמן קצר לאחר מכן, קיבלנו ממנו טלפון הביתה. שמחתי שהתקשר, אבל לא התרגשתי, זו היתה הפעם הראשונה שדיברתי איתו. קבענו להיפגש בסנטה מוניקה כשאגיע לארה"ב. הוא הגיע לפגישה עם אחד הבנים שלו מנישואיו לקוריאנית. הוא מאוד התרגש ובכה בפגישה, אבל אני לא. סך הכל, לא היה לי הרבה רגש, כי הוא היה אדם זר לי, מעולם לא הכרתי אותו והפעם האחרונה שראיתי אותו היתה כשהייתי בת שנתיים, אז לא זכרתי אותו כמובן. הוא אמר לי שאם אני מוכנה לשכוח מהעבר ולהסתכל הלאה, אז אנו נוכל לשמור על קשר כי חבל לדבר על העבר ולכעוס. הסכמתי. סך הכל זה לא היה חור בחיים שהייתי צריכה למלא והבנתי שאי אפשר לשנות את מה שהיה. מה זה יתן לי אם אכעס או אפגע? אני די מבינה אותו. היתה לו תקופה בחיים שזה כל מה שהוא יכול היה לתת מעצמו. היום יש לנו יחסים מצויינים. הוא מאוד תומך בי מבחינה מוראלית. אני הולכת אליו הרבה הביתה. זכיתי באבא ואחים חדשים".

לא הרגשת כל קינאה או כעס שבעוד את גדלת ללא אבא, הוא חי לו בארה"ב ומגדל עם אשתו שני ילדים?

"ממש לא. יש לו לב טוב ולא היו לו כל כוונות זדוניות. אני בקשר מעולה איתו, רק אתמול הייתי אצלו בבית".

את קוראת לו אבא?

"לא, אני קוראת לו ג'ון שזהו שמו העכשווי. הילד הקטן שלו גם לא יודע שאני הבת שלו".

למה בעצם, את הרי מכירה אותו כבר שנתיים, מי הוא חושב שאת?

"הוא חושב שאני חברה טובה של המשפחה. אבי רוצה להגן על הפרטיות של הילד ואין לי מה לעשות עם זה".

ניסית לפחות להיעזר בו להשיג גרין קארד?

"לא, רציתי לתת לקשר זמן להיבנות ולא רציתי שיווצר הרושם שבגלל זה יצרתי אתו קשר. חוץ מזה, דרך סוכנות הדוגמניות הצלחתי להשיג ויזת עבודה”.

כל ניסיון לחלץ מאור רגשות כעס או מרמור על כך שאביה נטש אותה לא יצליחו לשכנע אותה לומר מילה אחת של ביקורת כלפי אביה. הבחורה הצעירה והמאוד בוגרת בנפשה מסבירה שגדלה עם אמא חזקה שלא נתנה לרגשות האלו לחלחל לתוכה. היא מקבלת את תשומת הלב שהוא מעניק לה היום באהבה ושמחה ולא מעיזה לבקש יותר מזה.

בעוד המפגש עם אביה הביולוגי לא היה מרגש במיוחד, הרי המפגש עם בנו מנישואיו הראשונים היה החומר ממנו עשויים סרטים הוליוודים מרגשים וסוחטי דמעות. "חברה שלי לקחה אותי אתה להרצאה של הידברות. אמי התקשרה אלי בתחילת ההרצאה ושאלה אותי איפה אני, אמרתי לה שהלכתי לשיעור תורה ברמת גן, היא שאלה אותי: ומי המרצה? עניתי לה: כפיר שוהם, ואז היא הנחיתה עלי את הפתעת חיי: "זה אחיך".

קורל נזכרת שהיתה כל כך המומה שלא יכלה להתרכז בהרצאה. כשהרב סיים לדבר, היא פנתה לרבנית והתייעצה אתה מה לעשות. "אמרתי לה: חשוב לי מאוד להגיד לרב שאחותו פה. כפיר חיכה לי מחוץ לאולם והתחיל לבכות, גם אני התחלתי לבכות. מי היה מאמין שכך ניפגש. האמת שאנחנו מאוד דומים חיצונית".

אביך היה בקשר איתו?

"לא. אבי התחתן עם אמו כשהיה בן 17. לכפיר יש עוד שני אחים. הוא ניתק גם איתם את הקשר לאחר שהחליט לחזור בשאלה ועזב את אשתו וילדיו. עם כפיר אני עד היום בקשר טוב וגם עם אשתו וששת ילדיו, אבל שני אחיו של כפיר העדיפו לא לפגוש אותי ואני מכבדת את זה. היום גם כפיר כבר בקשר עם אבינו, בעקבות הקשר שיצרתי איתו".

חוץ מלדגמן, אור עובדת כמורה פרטית לעברית. היא נותנת שיעורים בעיקר למבוגרים, אחד מהם, היא מספרתף היה מפיק מוסיקה שבמהלך הלימודים אתה, גילה שהיא זמרת והחליט להצטרף לפרוייקט ההקלטות שלה. "היה לי מזל”, היא מודה כשאני אומרת לה שלא רבים מצליחים להגריל אלבום ראשון כל כך מהר, "למפיק הזה יש כאן אולפן הקלטות, כך שלא אצטרך יותר לטוס לניו יורק להקלטות, מה שעשיתי די הרבה עד עכשיו, אלא אוכל להקליט מכאן".

איך שומעים עלייך תלמידים לעברית?

"מפה לאוזן. יש לי קבוצה של נשים צרפתיות שבאות ללמוד ביחד. אני עושה כל מה שאני צריכה בשביל להתפרנס. אני צריכה לממן את עצמי לבד, ללא תמיכה מההורים, אבל עושה את זה בכיף".

את שרה פופ בעיקר?

"כן, שירי פופ עם שילוב כלי נגינה ים תיכוניים. אני כותבת באנגלית, אבל הם מזכירים את השירים שתשמעי בארץ. אני כותבת באנגלית ומכניסה לשירים שלי כלים שהם יותר ישראלים, משהו שיעביר את הישראליות שבי".

אחד השירים באלבום הוא: Shout it loud. ניתן לצפות בקליפ של השיר ביוטיוב.