משחק הגמר בין ניו יורק לתל אביב
שלי אוריה לא חשבה שהספר שלה שעוסק בקשיי הזהות של ישראלים בניו יורק יהפוך לכזה להיט, אבל זה בדיוק מה שקרה
הספר יצא לשוק האמריקאי לפני מספר חודשים וזכה לביקורת משבחות. ב"פאבלישרס ויקלי”, למשל, נכתב שמדובר בקובץ “משמעותי ומקורי״. ב"סירקוס ריוויו" קטפה אוריה מחמאות על סגנון הכתיבה ועל הטיפול המסקרן בשאלות הזהות, עם דגש על הזווית הגיאוגרפית. ״הסיפורת של אוריה אינטנסיבית ומושכת״, נכתב. ״דיסאוריינטציה מייסרת כמעט את כל הגיבורים בקובץ הסיפורים החריף והנוגע ללב הזה. רבים מהם, מהגרים ישראלים בניו יורק, מנווטים בין כמה תרבויות ושפות. אחרים מוצאים את עצמם בעולמות שבהם הכללים הרגילים נשברים. כולם מבולבלים בגלל תשוקה. העיסוק המוגבר של הספר באכזבה אירוטית משתלב בעוצמה עם עוד אחד מהנושאים שבהם היא עוסקת: הטרגדיות והאבסורדיות של הקונפליקט המתמשך במזרח התיכון – קונפליקט שממנו הגיבורים שלה אף פעם לא יכולים לגמרי להימלט, בין שהם נמצאים בביתם או מחוץ לארצם״.
נשמע מוכר? רבים מ-18 הסיפורים הקצרים שמרכיבים את ״ניו יורק 1 ישראל 0״ עוסקים בזהות, בהגדרות, לאו דווקא לאומית. ״הדמויות מתמודדות עם שאלות זהות כפולה במובן הלאומי, המיני, המגדרי, וכל מה שקשור במורכבות של זהות״, מסבירה אוריה. ״לא צריך להבין זהות לאומית בשביל להתחבר. כל מי שיודע איך זה מרגיש להיות בשני עולמות יכול להתחבר לסיפורים״. בהתייחסות לזהות חדשה שנוצרת בספר של הישראלי האמריקאי, מסבירה שלי ש״מתגבשת זהות חדשה, שהיא לא לגמרי ישראלית ולא לגמרי אמריקאית. זהות מעניינת בפני עצמה”.
הניתוח של אוריה מרמז על ספר שמעורר מחשבה אם כי לא מושך את הקורא למסקנה מסוימת. ״אין מסקנות מהסיפורים״, היא מסכימה. ״זהות היא עניין מורכב וזה הדבר הכי קרוב שיש לי. צריך לשאול שאלות דרך אמנות וכתיבה וכאן יש ניסיון כזה״.
למרות התעקשות הסופרת הצעירה (36) שמסקנות אין, שמו של הספר מרמז דווקא אחרת. “השם נובע מהסיפור הראשון בספר, זה משחק ששני הישראלים האלה משחקים. מצד שני הם כל הזמן ממשיכים להשוות, כי זה משהו שהוא חלק ממך. אז מצד אחד זה אחת אפס לטובת ניו יורק, מצד שני עצם ההשוואה מלמדת עד כמה הישראליות שלי היא תמיד חלק ממני. ישראל היא הבית שלי, אבל עכשיו גם ניו יורק, ואני כאן אז במובן מסוים הגעתי להחלטה. מצד שני, לכי תדעי מה יהיה״.
בערב שייערך היום, יום חמישי ה-9 ביולי, במרכז להיסטוריה יהודית, יתקיים דיון על הנושאים המועלים בספר. ״נתמקד בזהות של ישראלים באמריקה, אבל בכלל על מעברים והגירה ותנועה מתמדת״, מסבירה שירלי בכר, המנהלת האמנותית של המרכז. ״השיח רלוונטי לכל מהגר, ודרך הספר נחשפים גם לתפיסות יותר אנושיות של אמריקאים לישראלים. הספר הזה ממש מצליח ושווה לחגוג אותו״.
היתרון שהעניקה אוריה לזהות האמריקאית בשם הספר עלול להיות קשור להצלחה המקומית שלה, כשעוד בסיום לימודי התואר זכתה בפרס יוקרתי והחלה לשתף פעולה עם סוכן סופרים ידוע, הקריירה התגבשה מהר יחסית והמיומנות בשפה האנגלית גברה על זו של העברית. ״אני כאן כבר 12 שנים מאז שהגעתי ללמוד תואר שני בכתיבה. זה היה תהליך ארוך, והיום, אחרי שנים בהן אני כותבת ומפרסמת, עושה הקראות, מפיקה ואוצרת, זה השתנה. עברית היא אמנם שפת האם שלי והיא באמת מאוד נוחה לי בהמון מובנים, אבל לחשוב על לכתוב סיפורת בעברית היום זה מוזר. הכתיבה באנגלית היא המרחב הנוח שלי. השאיפה היא להצליח לקפץ בין השפות בלי להתבלבל, אבל אני עוד לא שם”.
זו הסיבה שאת תרגום ספר ביכוריה לעברית העדיפה להעביר למישהי אחרת. ״רוני בק עשתה עבודה מדהימה שיצרה הרבה הבדל. עברית מקשה להימנע מאיזכור של מגדר וזו רק דוגמא. יש הרבה דברים מילוליים שמתורגמים אחרת כשהם מתורגמים באופן ישיר״.
העובדה שהאיזכור של העיר הישראלית מופיע בשם הספר לא הדאיגה את אוריה כשבחרה את השם, לדעתה הוא אפילו תרם להבנה רחבה יותר של התרבות הישראלית. ״הרבה מאוד קוראים התעניינו בספר דווקא בגלל תל אביב ואנשים דרך הספר מבינים שתל אביב שונה מהתפיסה הרווחת. הם גילו תל אביב תוססת, מכה של בילויים ותרבות. וכאן, בניו יורק, גם מגלים את ישראל האחרת. ישראל כמובן נמצאת בחדשות המון וכמובן יש פה המון יהודים והמון ישראלים. להמון אנשים, יהודים ולא יהודים, יש דעות על מה שקורה בארץ, הם מרגישים שהם יודעים מה קורה או רוצים לדעת. אני כן חושבת שגם כתוצאה מהמספר הגדול של הישראלים שיש פה, זה חלק מהמרקם התרבותי של העיר”.
