מלחמת עיראק
פרופ’ יחזקאל חדד סיים לימודי רפואה בגיל 20, פגש את הנשיא סאדאת עוד לפני בגין והיום יש לו קליניקה מצליחה בפארק אבניו, אבל הוא לא יירגע עד שיגיע למטרת חייו: להשיג פיצויים עבור מיליון יהודים שברחו ממדינות ערב והשאירו שם את כל רכושם
עם ותיק אנחנו, עם היסטוריה מסורבלת, מסובכת, מפוזרת וההיסטוריה האישית שלנו, של אבותינו, ושל אבות אבותינו תמיד מהולה ומושפעת בגורל היהודי שלתוכו נולדנו. כשאני מגיעה למשרדו של אחד המומחים המוכרים ברפואת עיניים, פרופ׳ יחזקאל חדד, בפארק אבניו אני מתפעלת לשמוע על ההישגים האינסופיים שלו בקריירה. סיים לימודי רפואה בעיראק ב-1950 כשהוא רק בן 20, זכה להיות הראשון לקבל תעודה מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה בירושלים, ומשם מלגה בהארוורד, התמחות בג׳ון הופקינס, מחקר בסורבון, ניהול מחלקה במאונט סיני, בית חולים בית ישראל, וזו רק הרשימה המקוצרת, שיכולה הייתה בקלות להפוך לכתבה מרשימה. אבל מה שמרשים עוד יותר הוא שלצד ובתוך כל כיבושי הקריירה הללו, יש סיפור של יהודי שנצרב בשל יהדותו, הובל על ידה, הוביל וממשיך להוביל מתוכה ומתוך הזרם שבו גדל.
פרופסור יחזקאל חדד היה ילד עיראקי גאה, שגדל כמו יהודים רבים בעיראק בבית אמיד וחי בשלום לצד שכניו המוסלמים. כשהיה בן 11 הכל השתנה. ״בשנת ׳41 היה הפרהוד, הפוגרום העיראקי נגד יהודים ובן דודי, שהיה כמו אח בשבילי, ראה מתוך ביתו שמתקהל אספסוף סביב יהודי במטרה להרוג אז אותו והוא יצא להציל אותו. הוא הצליח, אבל אותו דקרו בגב והוא נהרג. לקחתי את זה מאוד קשה ועשיתי שני דברים. נשבעתי שאנקום את מותו ואהרוג ערבי, והחלטתי שאני חייב להבין למה הקב״ה לקח אותו, לכן רציתי ללמוד את ספר הזהר״.
בישיבה לא הסכימו ללמד את יחזקאל ספר שבדרך כלל נחשפים אליו כמה עשורים מאוחר יותר, ובמקביל להכשרתו כרב, החל בהחבא ללמוד את ספר הזהר בבית חברו.
באותם ימים נפלה בידיו האפשרות לממש את שבועת הנקמה שלקח, כששחה באחידקל ולידו אדם שעמד לטבוע. הוא מיד חש לעזרתו ומש אותו מן המים. הטובע הודה לו ואמר ׳אללה ישמור עלייך׳, אבל חדד הילד, שהבין שהציל מוסלמי, נבהל. ״כל כך כעסתי על עצמי״, הוא מספר. ״הלכתי לרב ואמרתי לו שאני מאוד כועס על עצמי שלא הרגתי אותו, הרי נדרתי נדר להרוג ערבי. הוא הסביר לי שאסור לעשות שבועה להרוג מישהו. החיים הם ערך עליון והם חשובים, לא משנה מאיזו דת אתה. לא עושים נדר לבצע פשע. זה גרם לי להבין שאני צריך ללכת לכיוון השני ולהציל אנשים וכך החלטתי להיות רופא״.
חדד בביקור בעיראק
כעבור זמן קצר המטרה הושגה. בגיל 16 כבר סיים את לימודיו בישיבה ועבר ללימודי רפואה. הוא סיים את לימודיו בגיל 20 אבל נאלץ באישון לילה לנוס מעיראק כמי שהיה אחד הצעירים הבולטים בהנהגת התנועה הציונית. הפך לרב גיל 15 ורפואה התחיל בגיל 16. סיים ללמוד בגיל 20. מעיראק עבר חדד עם קבוצת יהודים לאיראן, שם חיכה להם נציג מקומי של המוסד, והם עברו למחנה פליטים כורדי. במחנה היו אמנם רק אוהלים, אבל חדד דאג שהנשים יגורו בצריפים. ״הבן של מנהל המחנה היה חולה וטיפלתי בו. מאז הוא עזר לי במה שביקשתי״.
גם כשהגיע נציג הסוכנות שהכיר ועבד עם חדד לקחת אותו לישראל, הוא הבהיר לו שלא יסע איתו אלא אם ידאג גם לפליטים האחרים. ״עלינו על המטוס 400 איש בסוף. כשהגענו נישקתי את אדמת הארץ, לא האמנתי שהיא כל כך רגילה. את הנוסעים ריססו בדי. די. טי אבל במקרה שלי הופתעו שאין לי דרכון ישראלי להחתים. דיברתי עברית שוטפת״. גם את הראיון הוא מנהל בעיקר בעברית, כאילו בילה בישראל את עשרות השנים האחרונות.
אחרי שהגשים את הציונות, פנה חדד להשלים את הסמכתו ברפואה והפך חיש מהר לבוגר הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. זמן קצר אחרי שעבד בבית חולים ישראלי קיבל את המלגה להארוורד ועל אף שהקשו עליו את הנסיעה בהנהגה הישראלית של אותם ימים, יצא בסופו של דבר ללימודים בארה״ב. ״רציתי להיות רופא ילדים. זה מה שלמדתי בהרווארד. עשיתי מחקר שקשור בעיניים וילדים ומאוד נהניתי מהניתוחים העדינים. זה גרם לי להימשך לתחום רפואת העיניים״, הוא מסביר. ״פניתי למוסד הכי מתקדם בארה"ב לעיניים בסיינט. לואיס, ואפילו שהייתה לי אז כבר קליניקה פרטית ומענקים לשני מחקרים שערכתי במקביל, חזרתי להתמחות״.
משם עבר דרך ארוכה, מחקרים, ניהול מחלקות בבתי החולים הידועים בעיר, פרסום 6 ספרי רפואה ומעל 200 ידיעות לכתבי עת רפואיים, התחתן, הפך לאב לשלושה ילדים, ובין כל אלו, המשיך גם מרחוק בעבודתו למען העם היהודי.
בשנת 1992 הפך לנשיא WOJAC הארגון למען יהודי מדינות ערב באמריקה. ארגון עצמאי, בינלאומי, אשר מוכר ע״י האו״ם. את הארגון יזמו ב-1975 יהודים יוצאי ארצות ערב מישראל והתפוצות, במטרה להביא לתודעת העולם את סיפורם של כמיליון יהודים מארצות ערב ומהמדינות המוסלמיות, אשר נשללו מהם רכושם, אזרחותם, והם נאלצו לברוח חסרי כל.
מה המטרה העיקרית של הארגון?
״המטרה העיקרית היא פוליטית. לקדם תודעה. אם זכות השיבה ופיצויים עומדים לזכות פלסטינים, אז בטח שגם המוני יהודים ממדינות ערב שסולקו, שנבזזו, שכל רכושם, ואדמתם נגזלו מהם. זה לא ריאלי לחזור לשם ולממש זכות שיבה, אבל בהחלט יש לקבל פיצויים״.
הארגון כינס מספר קונגרסים לאורך השנים ובפועל פתח הרבה דלתות. בלי שאולי ידענו הרבה, לפני לחיצת היד המפורסמת של בגין עם סאדאת, הייתה לחיצת יד חמה ביוזמתו של סאדאת עם לא אחר מאשר פרופ׳ חדד, כנציג הארגון בארה״ב ובאו״ם.
״הזמינו אותי למצרים להראות כנראה שסאדאת לא נגד היהודים. בגין ביקש שלא אלך, חששו שמפגש כזה יעשה נזק, אבל אמרתי ‘אני מוזמן, למה שאגיד לא’. הנשיא סאדאת היה נחמד מאוד. היה חשוב לו להוכיח שהסכסוך הוא עם ישראל ולא עם היהודים. אני זוכר שכל השייחים שטסו איתי וידעו שאני יהודי, לא האמינו שהגעתי להיפגש עם הנשיא. הם מחאו כפיים כשראו שזה נכון. הלימוזינה לקחה אותי ונסעתי להיפגש עם הנשיא". התרגשת?, אני שואלת, "לא״, הוא עונה באופן שתואם את התייחסותו לשאר השיאים בחייו, "אני לא מתרגש מדברים כאלה".
חדד מתאר פגישה חמה. "השגריר האמריקאי הזמין אותי אליו עוד קודם וביקש שאהיה מנומס איתו. אמרתי שאני תמיד מנומס, ועדיין אומר מה שאני מאמין. אמרתי לו שאני מעריך את ההזמנה וחשוב לי להצהיר על זכויות היהודים ממדינות ערב. היו רק לפני כמה שנים הרבה יותר יהודים במצרים, איך אתה מסביר את זה שהם לא כאן היום? סאדאת הסביר שהיהודים ביקשו לצאת ועשו מה שרצו. אני חלקתי עליו וביטלתי את תשובתו בכך שמספר היהודים ירד בתקופת נאצר, אמרתי שאני יודע מה עשו ליהודי מצרים, ועל סילוקם אחרי מלחמת ששת הימים. הוא התרעם על כך שכיניתי אותו שקרן. הוא דפק על השולחן ואמר לי 'פרופסור יקר, שום ישראלי לא יכול לבקר במצרים’. הוא צעק ממש, אבל מיד הציע לקבל את ההצעה שלי לקיים קונגרס בינלאומי במצרים וסיכמנו על תאריך. הוא אישר שהישראלים יכולים להשתתף. כשחזרתי בישרתי לבגין ולמשה דיין, אז שר החוץ, שסאדאת הסכים להפסיק את הסכסוף בעד איזור אל עאריש, אבל בגין סירב ורצה שלום מלא ללא תמורה. בדיעבד, המחיר יכול היה להיות נמוך יותר״.
זמן קצר לאחר מכן, נחתם ההסכם המפורסם וחדד חשב שנעשה עוול גדול בחתימתו.
חדד בתור ילד בעיראק
מה לדעתך לקוי בהסכם?
״אני כעסתי שלא דיברו על פיצויים ליהודי מצריים. בגין אמר שיעשו ועידת פיצויים אבל זה לא קרה. זו גם הסיבה שנמנעים מלתמוך בארגון שלנו. הממשלה הישראלית שומרת לעצמה את זה כקלף מיקוח. היא לא רוצה לשלם עבור הרכוש הפלסטינאי ואנחנו יכולים לייצר תקדים לדרישה כזו״.
מה עשה הארגון עשה לאורך השנים?
״בעיקר תעמולה בעולם. באו״ם אני עוסק בעניין בפליטים. מסכימים איתי אבל אין לי עזרה להוציא דברים לפועל”.
באילו אפיקים ניסית לקדם את מטרות הארגון עד היום?
״כשטומי לפיד ז״ל היה שר המשפטים בישראל, הוא הזמין אותי וארגונים יהודיים ממדינות ערב והחליט שאנחנו, WOJAC, נדבר בשם כולם. הבעיה היא שלא העבירו לנו את כל מה שהיו צריכים, ואי אפשר היה לקדם את מתן הפיצויים והגברת המודעות. עד עצם היום הזה אני מנסה להשיג את הכספים שמגיעים לנו”.
למה לדעתך מונעים את מה שמגיע לארגון ולמטרותיו בצורה גסה כל כך?
״אני אתן לך דוגמא שתסביר למה אולי זה לא עובר. ב-1982, אחרי שנחתם הסכם השלום, הישראלים נדרשו לשלם 3 מיליון דולר על נפט ממצרים. בגין הציע אז לקזז את הסכום מהפיצויים של הרכוש והאדמה של יהודי מצרים. זה היה סודי והגיע לאוזני. מיד יצאתי למסיבת עיתונאים בתל אביב ואמרתי שהארגון שלנו לא יסכים לכך. בגין הכחיש את זה באופן רשמי ובפועל זה ירד מהפרק. אני לא רוצה שזה מה שיעשו עם הפלסטינאים ולשם שואפים. הם השאירו רכוש בישראל, אז שישראל תשלם להם בעבור זה. ואנחנו אותו דבר, רק שבמקרה של היהודים במדינות ערב זה מיליונים על מיליונים״.
במשרדו של חדד תלויה בין ציורים ועבודות אמנות גם מפה של המזרח התיכון. ״זה מזכיר לי את המדינות שלי, עיראק וישראל״. אחרי שהאמריקאים הגיעו בעשור הקודם לעיראק, הגיעה גם הזמנה מההנהגה המקומית אל פרופ' חדד להגיע לביקור. הוא עטה על עצמו כאפיה למען הביטחון, ביקר במקומות המוכרים לו ונסע לקבר הנביא יחזקאל. כשחזר התחיל לגבש דרך פעולה חדשה.
״רציתי לבדוק מיד את האפשרות לתבוע את עיראק על האדמה והנכסים שנשארו שם. בממשל האמריקאי הסבירו לי שזה בלתי אפשרי, אז החלטתי שהכי טוב יהיה להגיע ישירות לבנקים שהחזיקו בכל כך הרבה מהנכסים וכספי היהודים. אני גם בטוח שכמו שאני עכשיו מנסה לקדם תביעה מול הבנקים בשביל היהודים העיראקים, אוכל לעשות את זה גם השאר מדינות ערב. אבל עיראק זה מה שאני מכיר, אני יודע מה קרה ומי היה ואת הבנקים באנגליה שהם הכתובת לתביעה. כל מה שאני צריך זה את היהודים העיראקים או צאצאיהם. הם לא צריכים לשלם או לעשות משהו, רק לאשר לנו לקבל את הטפסים שהם או בני משפחותיהם מילאו כשהגיעו לישראל ושם הם מציינים מה השאירו שם״.
היעדר תמיכתה של ממשלת ישראל כבר מוכר לו ועכשיו כשמצא דרך לממש את זכות יהודי ערב לפיצוי הוא לא מתכוון לוותר. ״אני רוצה היום לתת את זה לעיראקים כי אני יודע שגם הם עברו גם שואה. אני מציע לכל עיראקי או צאצא של עיראקי שיקרא את הכתבה לפנות אלי, ואנחנו נצרף אותו לתביעה שלנו כנגד הבנקים בלונדון לקבל את הפיצויים המגיעים לו״.
למה אתה לא נעזר בארגונים היהודים המקומיים?
״אני לא רוצה להתחבר לארגונים האחרים כי אני מאמין שהמטרה לא תהיה בראש סדר היום. אבל בהחלט נשמח לתמיכתם״.
כל מי שרוצה לקבל פרטים על התביעה המתגבשת מוזמן לפנות ל-212-427-1246
לאחר העלייה לארץ, חדד משמאל
מומלצים
