שתף קטע נבחר

מסביב לעולם ב-80 ספרים, סרטים ודיסקים: קולנוע ומוסיקה בסין

הקולנוע הסיני איטי כלוטוס במורד הנהר, אבל הרגליים של ברוס לי מהירות כברק

קולנוע

כמו אמנויות וויזואליות אחרות בסין, גם הקולנוע עדין ושקוף כמו נייר אורז, אוורירי כקנה במבוק, איטי כפרח לוטוס שצף במורד הנחל, פיוטי ועמוס בפרטים כמו ציפורים על כד פורצלן. וכמו התרבות הסינית עצמה, גם הקולנוע הגיע למערב אחרי שנים ארוכות של בידוד מאחורי החומה הקומוניסטית.

הפנסים האדומים (ז'אנג יימו, 1991)
משל אקטואלי על דיכוי נשים המתרחש בסין בשנות העשרים. צעירה משכילה (גונג לי) נשלחת בפקודת אמה, לשמש כאשתו הרביעית של גבר עשיר וזקן. החומות המקיפות את האחוזה המבודדת, הן ביטוי סמלילחנק של נשים במסורת פטריארכלית מדכאת, אבל בין החומות נרקמים קשרי אחווה בין הצעירה לשלוש הנשים הבכירות. שמו של הסרט מתייחס לפנסים הנתלים בפתח חדרה של זו שהגיע תורה לענג את האדון.

שלום לפילגש (צ'ן קאיגה, 1993)
דרמה אפית מהממת שזכתה ב"דקל הזהב" בפסטיבל קאן 93', אך הוחרמה במולדתה. חמישים שנות הסטוריה סינית מודרנית כפי שהן נצפות מבעד לעיניהם של צמד כוכבי האופרה של בייג'ינג, שגדלו בה מילדות. הסרט מתאר את המשיכה המינית שחש אחד מהם כלפי חברו-עמיתו לבמה, שמצדו נישא לזונה יפהפיה (גונג לי).

אוכל שתיה גבר אישה (אנג לי, 1994)
דרמה משפחתית שעניינה המתחים בין מסורת לקידמה בטאיוואן. שף אלמן שאיבד את חוש הטעם שלו, מתקשה להתמודד עם אורחות חייהן של שלוש בנותיו המודרניות והלא נשואות. פעם בשבוע מתכנסת המשפחה מסביב לשולחן, והטקסיות המלווה את הכנת הארוחה היא גם ביטוי לחיפוש אחר המתכון להרמוניה משפחתית.

צ'נגקינג אקספרס (וונג קאר-וויי, 1994)
סרט הונג קונגי גודארי באופיו, קליפי בסגנונו, העוסק בבדידות וניכור בעיר הגדולה. הסרט מגולל שני סיפורים מקבילים, שמצטלבים במזנון אוכל מהיר. באחד, שוטר שחברתו עזבה אותו פוגש באישה החובשת פיאה בלונדינית שמעורבת בסחר בסמים, ובשני - צעירה, חובבת הלהיט המיתולוגי “California Dreaming”, נוהגת להיכנס לביתו של שוטר אחר, בהיעדרו. הסרט ריגש את קוונטין טרנטינו עד כדי כך, שהוא החליט להפיץ אותו בעצמו בארצות הברית.

הקיסר האחרון, (ברנרדו ברטולוצ'י, 1987)
ברטולוצ'י חובב סופים ונפילות. כחמש עשרה שנה אחרי הטנגו האחרון החליט הבמאי הגאון לתעד את חייו הטראגיים של הקיסר הסיני האחרון, בו יי. הקיסר האחרון היה הילד שנולד לשלוט במזרח, שאסור היה לאיש מלבדו להשתמש בצבע הצהוב, שגדל במחיצת סריסים, שאימו התאבדה ממנת יתר של אופיום, ששום דבר לא הכין אותו לעולם שעומד להשתנות. הסרט שזכה בתשעה פרסי אוסקר עוקב אחר הקיסר, מילדותו המפוארת בעיר האסורה, דרך קיומו בצל הקולוניאליזם הבריטי, דרך התפטרותו, ניצולו על ידי נציגי הכיבוש היפאני, יחסיו המופלאים עם המורה לאנגלית רג'ינאלד ג'ונסון ועד לימיו האחרונים כאיכר פשוט ברפובליקה העממית של סין. עם ג'ון לון היפהפה ופיטר אוטול.

קונג-פו

קונג פו (בסינית: מיומנות) הוא השם הכולל לאמנויות הלחימה הסיניות שמבוססות כולן על מיצוי מוחלט של האנרגיה הפנימית תוך ריכוז של כוח החיים (הצ'י) באזור הבטן. את אמנות הקונג פו שכללונזירים לוחמים שנשבעו להגן על עצמם נגד יריבים אימתניים שהשאירו את עקבותיהם במקדש העתיק בשאולין. עד היום ניתן לראות שם ציורי קיר של נזירים לוחמים ואפילו שקערוריות שהותירו רקיעותיהם ברצפת האבן. את הלהטוטים והקפיצות ייבא הקולנוע ההונג-קונגי למערב ובכך שינה את אופיים של סרטי הפעולה לנצח. במאי סרטי הפעולה המצליח ביותר בהוליווד כיום, ג'ון וו ("משימה בלתי אפשרית 2", "עימות חזיתי") התחיל את דרכו בקולנוע כבמאי סרטי קונג-פו בהונג קונג.

ברוס לי: “Enter The Dragon"
המלך, האגדה, הגדול מכולם. ברוס לי ההונג-קונגי היה הראשון שהביא את הקונג פו למערב בגדול. למרות שהוא מת ואפילו הבן שלו מת, אנשים ממשיכים לקרוא לעצמם לי ולבנות לו מקדשים. לברוס לי היה פרצוף יפה, הוא ידע לקפוץ יפה וזה היה העיקר. כמו בסרטיו האחרים, גם כאן העלילה כוללת מלחמה בין שני בתי ספר לקונג-פו שבהם כמובן יש טובים ורעים, והוא עמוס בקפיצות מפוארות וחבטות מצלצלות.

ג'קי צ'אן: "המאסטר השיכור 2"
ג'קי צ'אן מכונה גם האזרח קיין של סרטי האקשן. בסרט תמצאו קרבות עם מקלות במבוק, יריקות אש, ספסלים שמתנפצים על ראשים, התפלשות בגחלים לוהטות ואקשן ללא הפסקה. למרות שזהו המשך לסרט משנת 1978, כאן מגיע צ'אן למיומנות שיא ולשלמות כשהוא נלחם בנבל בעל הרגליים המהירות כברק.

מוזיקה

שנים אחרי שאלוויס מת וקצת לפני שג'ון לנון נרצח גילו הסינים את מוזיקת הפופ. זה התחיל מיבוא אישי, טפטוף דק של קליפים מ MTV, והחשיפה למערב של סוף שנות השמונים. אבל ישבנים החלו ממש להתגלגל וגיטרות ליבב רק עם הפגנות הסטודנטים בכיכר טיינמן ב 1989, מה שהפך את בייג'ין לבירת הפופ, לא רק של סין אלא של צפון מזרח אסיה בכלל.
כמו כוכבי רוק ישראלים, גם רוב זמרי הפופ הסינים חיים בדוחק ונתמכים על ידי משפחות וחברים.
כמו את מסיבות הטראנס שלנו, גם את הופעות הרוק הסיניות קוטעים אנשי החוק. אבל בניגוד אלינו, בסין אי אפשר לומר שרמוטה פוריטנית, הטכסטים שלהם עוברים צנזורה. תקליטורים סיניים אפשר למצוא לפעמים בפינות זנוחות של מוסיקת העולם בכמה חנויות, אבל לא מומלץ להתאמץ. רוב התוצרת המוסיקלית הפופולארית של סין תקועה אי שם בין פסטיבל סן-רמו לארוויזיון של שנות הששים המאוחרות: ורדרד, דביק, מתקתק, מדבר על אהבה ומצויין לריקודי סלואו.

סואי ג'יאן
כוכב הרוק הגדול ביותר של סין החל את דרכו ב1985- עם שיחרור השיר "nothing to my name", שהפך להמנון הפגנות הסטודנטים ב1989- וסימל את תחילת המהפיכה התרבותית החדשה בבייג'ין. ג'יאן, שהוא מעין בוב דילן סיני, שר על פחד, תקווה ובדידות והיה מכוכבי הרוק הסינים הבודדים שהורשו לצאת להופעות מחוץ לסין.

שושלת טאנג (tang chao)
להקה עם נוסטלגיה לימים שבהם שגשגה התרבות הסינית, במיוחד השירה, ימי שושלת טאנג. הלהקה משלבת כלי נגינה סיניים מסורתיים עם גיטרות חשמליות, מה שמעורר אופוזיציה בקרב רוקיסטים מתחרים שרואים בכל האקסוטיקה הזאת חנופה למערב.

גאו צ'י
בראיון לעיתונות הסינית אמר גאו קי, מוותיקי זירת הפופ שם: "לפני שמונים ותשע היינו אידיאליסטים, אחרי שמונים ותשע הפכנו ריאליסטים. הרבה השתנה מאז. יש אנשים שעדיין כותבים על המפלגה והממשל, אני לא רואה את הטעם. עכשיו אני כותב על העתיד ועל איך שאני חי". מילות שיריו, לעומת זאת, מלאות בכל הזעם ורוח החופש של הרוקנ'רול, לדוגמא: "קח מבט מהיר מסביב, איפה הכוכב הנוצץ של העבר?/מדוע אתה סובל מאותו המאבק ומאותו הכיעור?/נפנף לשלום, אל תעמוד ותביט לאחור/נפנף לשלום, עקוב אחר הקצב שלי/בוא איתי, לקראת חופש חדש, בוא איתי".

"The Fly", להקת "הזבוב" (1997)
להקת פאנק, גראנג', נויז תעשייתי ושוב, כמו אצלינו, עם השפעות ניק קייב. "לעשות אהבה זה הספורט היחיד שאנחנו עושים" הם שרים, יש להם מבט אבוד בעיניים ואנשים ערומים על העטיפה. בצורתו הנוכחית אין סיכוי שהתקליט יעבור צנזורה והדרך היחידה לרכוש אותו היא בשוק השחור.

וואנסה מיי
קראו לה "תופעה על טבעית", "ילדת פלא" ו"וואנסה הלוהטת" ובצדק. כבר בגיל אחת עשרה השוו את הכנרת הסינגפורית-סינית למנוחין, לחפץ ולקרייזלר. היא החלה לנגן בכינור בגיל חמש ובפסנתר בגיל שלוש, היתה הכנרת הצעירה בעולם שהקליטה קונצ'רטי לכינור של בטהובן וצ'ייקובסקי (בגיל 13). היום, בגיל 22, מחברת היפהפיה את הכינור שלה לחשמל, ומנגנת מוזיקה קלאסית וטכנו אקוסטי, בטהובן וביטלס, פרינס ומוצרט להנאת העולם.

בית האופרה של בייג'ין
מי שרוצה לככב באופרה הסינית מסתכן בוויתור על כמה תפקודים גופנים בסיסיים. האופרה של בייג'ין היא מוסד שהחל לפעול כלהקת אופרה קבועה בסוף המאה השמונה עשרה, וכל הזמרים היו גברים. מי ששר תפקידים של נשים, נאלץ להיפרד מאשכיו - וזה נחשב לאבדן לא נורא יחסית לקריירה המדהימה של זמר פלסטו שארמון הקיסר חפץ בשירותיו. האופרה המסורתית, שהרפרטואר שלה נשען על סיפורים עממיים,ובהם אפשר למצוא מכשפים ויפהפיות, נסיכים וסינדרלות מקומיות, היתה בתקופת מאו לאופרה המהפכנית של סין העממית. לעלילה נוספו טרקטורים ובחורים מסוקסים, אבל הסמלים והחוקים נשארו דומים לאלה של הקלסיקה.
באופרה הסינית מככבים לרוב ארבעה טיפוסים: גבר, עלמה צעירה, גבר עם פנים צבועות וליצן. רעד בידיים ובגוף מבטא כעס, מכה קלה בשרוול הבגד מורה על דחייה וגועל, שחקן שמניף את ידו מעל לראשו ומנפנף בשרווליו לאחור, מופתע או נדהם. אם הוא זומם מזימה, אצבעותיו נעות בעצבנות לצדי גופו, וכשהתכנית גובשה הוא מכה באגרופו על כף ידו. כל אלה תנועות שעשויות להימשך זמן ארוך במיוחד ועלולות לשעמם את הצופה הסיני בן ימינו ממש כמו את עמיתו המערבי. עמוד השדרה של התזמורת האופראית הסינית הוא ג'ינג-הו, כלי קשת קטן בעל שני מיתרים שמפיק צלילים גבוהים במיוחד. לצדו ניתן למצוא גם יואה-צ'ין (מעין לוח שלו ארבעה מיתרים עם תיבת נגינה בצורת סהר), סן-הסיאן (לוח בן שלושה מיתרים), גונג אימתני לרגעי דרמה מותחים במיוחד -ומצילתיים.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שנגחאי המודרנית
פוקס
אנג לי הוא דווקא לא אנגלי כלל
פוקס
גם אחרי ששקעה האימפריה הבריטית מאחוריה נשארה הונג-קונג בירת הקונג-פו
כרזת הסרט: הפנסים האדומים
ארכיון
הקיסר האחרון יודע אשה
ארכיון
ארכיון
דמדומי העיר האסורה, רק לקיסר מותר ללבוש צהוב
ארכיון
ארכיון
ברוס לי, המלך והאגדה
ארכיון
ג`קי צ`אן - האזרח קיין של סרטי הפעולה
ארכיון
להקת "הזבוב"
ארכיון
בייג`ין - בירת הפופ של צפון מזרח אסיה
ארכיון
ואנסה מיי הלוהטת
ארכיון
מומלצים