פעוט בעגלה צריך לשלם באוטובוס. למה בעצם?

שבע וחצי בבוקר. אחרי לילה בלי שינה אני ממהרת לרופאה שהסכימה לקבל אותי ללא תור, עם תינוק קודח מחום בן 9 חודשים. אני ממתינה בתחנה לאוטובוס בקו 52 של חברת דן, ואחרי מספר דקות הוא אכן מופיע - ועוצר במרחק של מטרים ספורים מהתחנה, הרחק מהמדרכה. אני מסמנת לו שיתקרב כדי שאוכל לעלות עם העגלה, ואחרי הפגנת חוסר שביעות רצון בולט, הוא נאות לעשות זאת. אני עולה, ומגישה לו ששה שקלים ו-90 אגורות בדיוק, אותם הכנתי מראש כדי לא לבזבז זמן עבורי ושאר הנוסעים. הנהג מביט במטבעות ומסביר: "את צריכה לשלם על שניים".

לפני כשנה - גם נכים סובלים: 

"רק אתמול נסעתי עם הילד באותו קו ושילמתי, כמו תמיד, על כרטיס נסיעה בודד. מה פתאום שניים?", אני שואלת. והנהג מסביר כי עד לשעה 09:00 גובה חברת דן כסף גם עבור תינוק בעגלה. כשאני מבקשת להבין מדוע, הנהג כבר מאבד את הסבלנות: "בגלל המקום. גברת, לא מוצא חן בעינייך תפני להנהלה". אז הנה, אני פונה:

לחברי הנהלת דן,

מזה שנים אתם מבקשים לעודד נסיעה בתחבורה ציבורית - אבל זו לא הדרך. אני מניחה כי כל אחד ואחת מכם נוסעים ברכב פרטי. נסיעה באוטובוס לעומת זאת, על פי רוב לפחות, הינה עניין של כורח. מי שאינו מחזיק ברכב פרטי או מכונית שקיבל מהמעביד, נעזר בתחבורה ציבורית. אלה בדרך כלל אזרחים שהכנסתם לא מאפשרת החזקת רכב או נסיעה במונית. ואני חלק מהם.

עזבו את הדוחק שנובע, בניגוד לתקנות, מכך שנהגים דוחסים מספר לא הגיוני של נוסעים לאוטובוס. עזבו את העובדה שעל פי רוב אוטובוסים אינם עומדים בלוחות הזמנים ולעתים קרובות גם אלה שהגעתם אינה תכופה, מדלגים על תחנות. עזבו גם את הקושי הקיים ממילא להעלות עגלה עם תינוק לאוטובוס נטול רמפה.

אל תעזבו את העובדה שיש משהו מכוער, מקומם, קטנוני ואפילו לא הגיוני, בגביית כסף על פעוטות גם אם הם ישובים בעגלה. למעשה, כשחושבים על כך, יש כאן אפילו חסכון במקום ישיבה, שכן אמהות עם תינוק בעגלה ימוקמו, מן הסתם, ב"מובלעת" שמול הדלת האחורית.

האם הייתם מעזים לגבות דמי נסיעה כפולים מאנשים מוגבלים שמתניידים בכיסאות גלגלים? אלה שנאלצים - ממש כמו נוסע(ת) עם עגלת ילדים - להתמקם מול דלת היציאה מאחור? כמובן שלא, שכן הדבר עומד בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק שמגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ומעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים. חוק שאמור לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים, באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.

אין בדברים אלה כמובן, ושלא ישתמע אחרת, רצון להשוות הורה עם תינוק בעגלה לאדם עם מוגבלות, הנאלץ להתמודד יומיום עם בעיות נגישות אדירות בישראל. ובכל זאת, תחשבו על זה לרגע: יש משהו מגביל, בעצם הגדרתה, של התניידות עם תינוק בעגלה במרחב הציבורי בארץ. על-פי לשון החוק: "החברה הישראלית מחויבת לזכויות אלה ומושתתת על ההכרה בעקרון השוויון וכבוד הבריות".

דן, חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, הוקמה ב-1 בדצמבר 1945. כך שלמעשה, חברי הנהלה יקרים, אתם חלק מהחברה הישראלית אפילו לפני שזו זכתה להגדרה עצמית. כמעט שישה עשורים מאוחר יותר, החלטתם למתג עצמכם - בין היתר - באמצעות הסיסמה: "הדלתות נפתחות לקראתך". חשבו בבקשה על שתי נקודות חשובות אלה. ופעלו בהתאם.