חיי אל איי
אירועי השבוע בקהילת לוס אנג'לס
"ישראל לא כזו גרועה"
ראשי אגודות סטודנטים מארה”ב, שרובם אינם יהודים, הגיעו השבוע לסיור בישראל במטרה להציג בפניהם את פניה היפות של ישראל ועל מנת שיבינו את הסכסוך הישראלי-פלשתיני ויגבשו עמדה לגבי תנועת ה- BDS
15 מנהיגים צעירים, נשיאים ויושבי ראש של אגודות סטודנטים מאוניברסיטאות מובילות בארה"ב, הגיעו לראשונה לישראל על מנת ללמוד מקרוב את הסכסוך עליו הם שומעים רבות, אך לא ממש מבינים את משמעותו. המנהיגים נבחרו בקפידה מתוך עשרות מועמדים. שניים מתוכם יהודים והשאר לא. עובדה ידועה היא כי בחלק גדול מהקמפוסים בארה"ב התקיימו דיונים על החרמת ישראל. הסטודנטים הגיעו לישראל ביוזמת ארגון ההסברה הפרו-ישראלי Stand with Us ונפגשו עם חברי כנסת, בכירים ביטחוניים ונציגי ממשל ישראלים ופלסטינים, וביקרו ביישובי יהודה ושומרון ובמזרח ירושלים.
היוזמה להבאתם של הסטודנטים לארץ היא של סטודנטים ישראלים בארה"ב, חברי תוכנית השגרירים של ארגון סטנד וויט אז, המשתתפים בהנדבות בתוכנית ההכשרה לדיפלומטיה ציבורית. על הסטודנטים היה לחשוב על יוזמת הסברה מקורית והם הציעו להטיס את מנהיגים צעירים מאוניברסיטאות ברחבי המדינה לישראל. על מנת לממן את התוכנית, ערכו הסטודנטים חברי סטנד וויט אז, מסיבות התרמה ומופע סטנד אפ ואת שאר המימון השלימו גופים באוניברסיטת בן גוריון ובאגודת הסטודנטים והתאחדות הסטודנטים בישראל.
צילום: thinkstock
הסטודנטים האמריקאים נפגשו עם סטודנטים ישראלים שסיפרו להם על עצמם. אחד מהם, תושב אפרת, סיפר כי הוא אחד "מהרעים האלה שהתקשורת העולמית אוהבת להציג בצורה שלילית. אשמח לשבת איתכם ולדבר קצת על מה זה אומר לחיות בסביבה מוקפת פלסטינים". וזה עבד. הסטודנטים האמריקאים שמחו להיפגש עם הסטודנטים הישראלים בארץ וללמוד ממקור ראשון, מה קורה באמת בישראל וכיצד ה- BDS (החרם על ישראל ומוצריה) משפיע לרעה לא רק על תושבי הארץ הישראלים, אלא גם על תושבי הארץ הערבים.
הסטודנטים נפגשו עם מתנחלת המתגוררת בהתנחלות סמוך ליישובים פלסטינים וגם עם חברת ארגון קול אחד שהוקם בידי אזרחים מהיישובים הסמוכים לגבול עזה, ושמעו ממנה כי חברי הארגון מאמינים כי ניתן יהיה לשנות את המציאות אם יהיה לתושבי עזה "עבור מה לחיות". הם הספיקו לשמוע על נקודות המבט השונות ולגבש לעצמם עמדה משלהם. חלק ממשתתפי המשלחת הודו כי היתה להם דיעה מסויימת על המתרחש בישראל מצפיה בערוצים כסי.אן.אן וקריאת עיתונים כלוס אנג’לס טיימס והניו יורק טיימס, אך בעקבות הביקור בישראל, נכחו לדעת שחיילי צה"ל אינם רוצחי תינוקות וגדר ההפרדה נועדה להגן על תושבי מדינת ישראל מפני פעולות טרור ולא להפריד בין העמים.
"התקשורת האמריקאית לא מדווחת תמיד בצורה אובייקטיבית על מה שקורה בישראל”, סיפר אחד הסטודנטים, "והדיווחים על צה"ל הרוצח אזרחים ותינוקות, מחלחל לתודעה וגורם לאנשים להאמין שישראל היא מדינה רעה וכובשת. בזכות הביקור הזה, למדתי להכיר את ישראל האמיתית ושהיא לא כזו גרועה והיום אני תומך בה בשמחה".
לארי קינג טס אל על
שדרן רשת CNN לשעבר, לארי קינג, 81, טס לישראל השבוע לכבוד טקס פרס הפיס לחינוך. חלפו 20 שנה מאז ביקורו האחרון של קינג בארץ. הוא היה אמור להגיע בשנת 2012, אך בשל סיבות רפואיות ביטל את הגעתו. קינג נחת בישראל ביום שלישי השבוע וכבר למחרת היום ישתתף בדיון מיוחד בנושא מערכת החינוך היהודית בארה"ב, השינויים המתחוללים בה בשנים האחרונות והשפעתם על הלובי היהודי ויחסי ישראל ארה"ב. אירוע הכנס הועברו בשידור חי ברשת זכיינית ערוץ 2 ביום רביעי.
מנהלת אל על בחוף המערבי, מיכל בן-יעקב, שרק נכנסה לתפקידה החודש, קיבלה את פניו של קינג בשדה התעופה LAX והשניים הצטלמו ביחד למזכרת.
צילמה: אורלי הלוי
קמפינג משפחות
22 משפחות יצאו לקמפינג המשפחות של מת"י בלייק קאסיטס שנערך בסוף שבוע האחרון. חלק מהילדים כבר הספיקו לחזור לבית הספר וחלקם ישובו רק השבוע. היה זה סיום מושלם לחופשת הקיץ החמה במיוחד. גם גרמי השמיים שיתפו פעולה ביחד עם שמוליק לב ארי ורונן גלעד שארגנו קבלת שבת משותפת, משחקי חברה לילדים, שירה בציבור וקאריוקי מול המדורה ועוד. בבוקר יום שבת, הכינו המבוגרים פנקייקים ופיתות עם שוקולד ישר מהתנור לשמחת הילדים שבחבורה.
אז מה הוא מקורם של מנהגים ביהדות?
ניסים סיבוני, צייר, מורה וחוקר פולקלור ויהדות, הסתקרן לדעת מה מקורם של מנהגים שונים במסורת היהודית ויצא למסע של עשרים שנה של שאלות וראיונות עם נשים מרוקאיות קשישות, רבנים ובני משפחה על מנת לתהות על קנקנם של המנהגים עליהם גדל.
את כל מה שגילה, הוא קיבץ בספר אחד בשם: The Birth of the Messiah Celebration on Tisha B’Av או בעברית: לידת חגיגות המשיח בתשעה באב. הספר כולל עוד תשובות למנהגים נוספים במסורת יהודי מרוקו כמיני-חתונה בין ילדים ומנהג נוסף המוכר לרבים מאיתנו: התזת מים בשבועות, משהו שכולנו נהננו לעשות בילדותנו מבלי לתהות ממש מדוע אנו עושים זאת. מסתבר שמקורו של המנהג במסורת של יהודי צפון אפריקה שנהגו לשפוך מים על כל עובר ושב בדרך, שכן מי שנשפכו עליו מים בחג השבועות לא יאונה לו כל רע במשך השנה.
"בזמנו האמנו שהמנהג הזה הוא בגלל מתן התורה במעמד הר סיני, כי כדי לקבל את התורה כל היהודים היו צריכים ללכת ולהתרחץ לפני שהגיעו להר סיני, אבל אז מצאנו משהו בספר הזוהר שסיפר על כך שברגע שהעברים שמעו את קולו של הקדוש ברוך הוא, הם מתו. משה אז אמר לאלוהים: מה עשית? ואז אלוהים שפך עליהם מיי תחיה והם חזרו לחיים ולכן עד היום, אנו נוהגים להתיז מים בשבועות".
"חתונת ילדים" בקהילה היהודית במרוקו
ויש עוד כמה סברות: הרב דוד עובדיה למשל, בסיפרו על קהילת צפרו כותב: "כשנולד משה רבינו הצפינה אותו אמו ג' חודשים וכשלא יכלה יותר שמה אותו בתיבה על שפת היאור, וכך ניצל על ידי בת פרעה. משה נולד בז' אדר ומלאו לו שלושה חודשים בו' סיון, יום שחל בו שבועות שאז שמה אותו אימו על היאור. לזכר המאורע שביום שזכינו לקבל את התורה הצילו המים את משה לכן נהוג לזרוק מים אחד על השני". קיימות עוד סברות לזליפת המים, אחת מהן שבליל חג השבועות נהוג להיות ערים כל הלילה וללמוד תורה. לקראת הבוקר היו המתפללים עייפים ונרדמים. לכן, על-מנת להעירם היו מתיזים עליהם מים.בשבועות הילדים מכרו מי שתיה ופשטידה - מה שמעניין אף רב לא התנגד למנהג הזה ומסתבר שיכול להיות שאנשים באו לירושלים ובתקופה הזאת חם מאוד. כנראה שהילדים מכרו מים למרגלים שבאו. בשבועות כל היהודים באו ממצרים ומסוריה כדי להתפלל בבית המקדש.
עיקר סיפרו של סיבוני עם זאת עוסק בחידת ילדות שסיקרנה אותו שנים רבות: "בילדותי, היינו מקבלים צעצועים חדשים בצורת רהיטים קטנים ובעיקר עריסת תינוק מדי תשעה באב. אף אחד לא יכול היה להסביר לנו מדוע קיבלנו צעצועים בזמן שכולם יושבים ובוכים על חורבן בית המקדש. אני זוכרת כשאמא היתה חוזרת מבית הקברות, היא היתה מביאה איתה עריסת צעצוע קטנה ובתוכה בובה העשויה משתי חתיכות עץ וראש מאגוז. במשך שנים שאלתי וחקרתי בעניין ולאף אחד לא היתה ממש תשובה עבורי, עד שמצאתי רב אחד שקישר לי את המנהג לסיפור במדרש. בספר המדרשים של ביאליק מסופר כי ביום בו נחרב בית המקדש, נולד המשיח: מנחם בן עמיאל. עד המאה השישית, האמינו היהודים שהמשיח כבר הגיע וגם היום, יש בתי ספר דתיים בצרפת שהמשיח אמור לחזור וזהו שמו. בגלל זה, יש הרבה יהודים דתיים הקוראים לבניהם מנחם אם נולדו בתשעה באב. אגב, לנוצרים יש מנהג מאוד דומה בחג המולד, עריסת תינוק של המשיח".
סיבוני פתר חידה נוספת שהציקה לו בסיפרו, מדוע יהודים מניחים גביש מלח בכיס בימי ספירת העומר. "מסתבר שהמלח הזה היה צריך להיזרות על הקמח בבית המקדש וכל מי שהביא קמח לבית המקדש, היה צריך להביא אתו גם מלח. היהודים המשיכו לשים את המלח בכיס בכל 49 ימות העומר".
סיבוני נולד במרוקו בשנות ה-40, אך בעוד הוריו עלו לארץ בשנת 1962, הוא עבר לפריז, שם למד באוניברסיטה אמנות ויהדות. עשר שנים לאחר מכן, עשה עליה לארץ ונשאר שם 14 שנים עד שעשה מעבר נוסף והפעם לארה"ב. בארץ הוא עבד כחוקר פולקלור ויהדות ועבד בטלוויזיה הלימודית כעוזר מפיק. בארה"ב הוא שימש כמורה ומנהל בתי ספר יהודים ובד בבד המשיך לצייר בעיקר ציורים בנושאים יהודים וכאלו שתיארו את חיי היהודים במרוקו. הוא הספיק לפרסם מספר ספרים בהוצאה עצמית עוד קודם לכן, אך כולם נכתבו בצרפתית.
ספרו האחרון, העוסק במקורם של החגים היהודים במסורת המרוקאית, נכתב באנגלית. "הספרים שלי מיועדים בעיקר לאנשים מתחום היהדות וכאלו המעוניינים במסורת ובהיסטוריה של היהודים במרוקו”, מספר סיבוני, ”נסעתי וראיינתי הרבה אנשים במסגרת העבודה שלי על הספר. נעזרתי כמובן במשפחה שלי, אמהות מבוגרות מירושלים ובכל קצוות הארץ. זו היתה עבודת מחקר מרתקת".
לארי קינג ומיכל בן יעקב | צילום: אורלי הלוי
מומלצים
