הבחירה להיעלב
קל מאוד להיעלב, אבל יש דרכים לפתור את הסיטואציה. כמה טיפים לפני הימים הנוראים
יהודה אטלס כתב: "כשמישהו מעליב אותי או עושה לי משהו רע, תמיד אני רוצה לתקוע לו בחזרה. להגיד עליו משהו חכם ואיום שיגמור אותו תיכף על המקום. אבל דווקא כשאני מתחמם, המילים בורחות לי ואני מגמם, רק אחרי שהכול עובר, פתאום אני יודע מה הייתי אומר”.
מהו בעצם עלבון? מבחינה לשונית המילה קשורה למושג עליבות או עלוב. בדרך כלל עלבון הוא תחושת פגיעה בערך העצמי של האדם שיכולה להתרחש כתוצאה מאמירה או מעשה של אדם אחר, גם אם הוא לא מכוון.
מקרה שקרה השבוע: אורלי כותבת הודעה לשרית, "אני מגיעה לניו יורק לפני החגים, יהיה מעולה להיפגש”. שרית בתגובה, "איזה מבאס, אני בדיוק נוסעת לישראל, למה את באה?” אורלי: "אני בהלם מהתגובה שלך, זה מבאס אותך שאני מגיעה??? מאיפה גם יש לך את החוצפה לשאול למה אני באה??”. שרית: “אני לא מבינה ממה נעלבת, לא שאלתי למה, אלא לאיזו מטרה, ואולי לשקול לדחות את הנסיעה שלך לכאן מתוך מטרה שנפגש. מה דעתך שנדבר בטלפון?".
במקרה הזה שרית בחרה לטפל בעלבון שנוצר אצל חברתה בצורה אפקטיבית ועניינית, היא לא הגיבה מתוך התגוננות או התעלמות. היא פתרה את העניין שישב על הבנת המסר.
כבני אדם אנו מגיבים אוטומטית למצבים העשויים להתפרש אצלנו כסכנה. המנגנון הזה נועד לשמור עלינו. כאשר שומעים רעש חזק ופתאומי, אנו נדרכים, הדופק עולה, מתחילים להזיע ולהחוויר. זו בהלה. כאשר אדם מבוהל יכולות להיות שלוש אפשרויות של תגובה אוטומטית:
לברוח.
לתקוף.
לקפוא.
עם השנים נראה שהתגובות הללו מתרחשות גם כאשר מדובר בסכנה פסיכולוגית/רגשית. עלבון שייך לקטגוריה הזאת, בוודאי שמעתם מישהו שנעלב אומר: "הרגשתי שיתוק מהדברים שהוא אמר, לא יכולתי להזיז את הרגליים".
כיצד נוצר הרגש? בגישה הפסיכולגית מתואר הדבר כ"אפר"ת" (אירוע, פירוש, רגש, תגובה). כאשר קורה משהו ואנו חשים אותו, נוצרת מחשבה שמיד מקבלת פרשנות, שמיתרגמת לרגש שהופך לפעולה (איכות הרגש תקבע את איכות הפעולה).
לדוגמא: אם מישהו הצביע לעברי ולחש משהו באוזן לאדם שישב מולו, זה סוג של אירוע שאני רואה וחש. באופן אוטומטי אני מייצר פרשנות לסיטואציה והפרשנות שלי מייצרת את הרגש שקובע את איכות הפעולה.
אפשר להיעלב ואפשר אחרת. אם בוחרים בגישה של לתקוף, כלומר להעליב בחזרה, יש כאן אולי תחושת סיפוק, אבל הגישה הזאת יוצרת בעיקר החמרה בקונפליקט, ולא פותרת אותו.
אם בוחרים בגישה של לסגת או לברוח, זה מונע החמרה בקונפליקט ויכול להקנות אפשרות תגובה בשלב מאוחר יותר. היא גם בדרך כלל קשורה לכך שהאדם שבוחר להגיב מהמקום הזה, מודע לכך שהמשאבים העומדים לרשותו ברגע המסויים הזה מוגבלים ועדיף לו לסגת. בשני המצבים יש מצב של נצחון והפסד.
יש כמה גישות שיכולות לשרת אותנו במקרה של הטחת עלבון כלפינו:
גישה ההתעלמות. לא מתוך קיפאון, אלא מכוונת. אנו מבינים שהמעליב רוצה להשיג משהו ובוחרים להתעלם מכך. הדבר עשוי להפסיק את התנהגות המעליב, הוא מבין שאנו בוחרים שלא להגיב, הוא לא מקבל את שהוא ניסה להשיג. הגישה הזו מונעת חיזוק אצל הצד השני ומשדרת כוח ועוצמה.
גישת פסק הזמן. לבקש זמן לחשוב על הדברים זה משדר כבוד כלפי כל הסיטואציה, ומראה שהנעלב בחר לחשוב על התגובה שלו. מה שנקרא, סוף מעשה במחשבה תחילה.
התגובה הרגשית. מה שתומס גורדון מכנה "מסר אני", זה מסר שבו הנעלב מספר למעליב כיצד האמירה או המעשה גורמים לו להרגיש. זה חייב להתבצע ממקום נקי, בלי שיפוטיות כלפי המעליב. זה מסר שיוצר קרבה בתנאי שיש איכות רגשית בסיסית טובה.
גישת אמפטית, שבה בעצם מתייחסים למצב הרגשי של המעליב ומוצאים מה גרם לו להגיד את מה שהוא אמר.
עם ההתקרבות לימים הנוראים, אני מציע לבדוק ממי נעלבנו או את מי העלבנו, ולבדוק באיזה גישה לצאת ולפתור את המשבר. תבחרו להגיב בצורה אפקטיבית, זה אפשרי.
שלמות זה מבחירה. .
הכותב : ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והאתה יורד ציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית. nissimsade@gmail.com
www.nissimsade.con
917-225-8549
ניסים שדה
מומלצים
