מורשת של חמלה: השופט חשין נגד התעללות בחיות
השופט מישאל חשין גילה כבר לפני 20 שנה את רגישותו לניצול בעלי החיים. פסיקותיו המהפכניות זרעו את זרעי המהפיכה למען זכויות בעלי חיים והוא הותיר מורשת עשירה ובלתי מתפשרת של החלטות הקוראות למנוע סבל והתעללות בחיות. עו"ד יונתן שפיגל נפרד מהשופט שסייע ליצור עידן חדש בהגנה על בעלי חיים
"צוּוינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-חיים הם חלשים. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה – כמוה כילד – הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו", כך כתב השופט מישאל חשין ז"ל, שהלך אתמול (שבת) לעולמו, בפסק-דין משנת 1996, בו עסק לראשונה בית המשפט העליון בחוק צער בעלי חיים ובהגנה על בעלי החיים.
עידן חדש בהגנה על בעלי חיים
בדברים אלו סימן חשין עידן חדש בהגנה על בעלי החיים, ודבריו מוסיפים להדהד כצוואה מוסרית וערכית המוכרת היטב לכל מי שעוסק בתחום ההגנה על בעלי החיים בישראל.
חוק צער בעלי חיים נחקק בשנת 1994. בשנת 1996 הגיעה הפרשה הראשונה שעסקה בו לבית המשפט העליון – קרבות מדומים בין אדם לתנין שנערכו בחמת גדר למטרת בידור קהל הצופים והמבקרים במקום, ואשר עמותת "תנו לחיות לחיות" דרשה מבית המשפט לאסור.
הפרשה הגיעה לבית המשפט העליון לאחר שנדונה כבר על ידי בתי המשפט השלום והמחוזי. בית המשפט השלום אסר על הקרבות האלו, אולם המחוזי, בערעור שהגישה חמת גדר, קבע שהדבר מותר ולא מהווה התעללות אסורה בתנינים.
במקרים כאלו בית המשפט העליון לרוב מסרב לדון בתיק, באומרו שרק במקרים נדירים ומיוחדים הוא ידון בנושא שהוכרע כבר על ידי שתי ערכאות משפטיות (השלום והמחוזי).
רגיש לחסרי ישע
לכאורה, אם כן, יכול היה חשין, כפי שקורה בדרך-כלל, להסתפק בפסק דין תמציתי וקצר. אולם חשין, שרגישותו לחסרי ישע ולעוולות מוסריות בולטת בפסיקותיו, נימק על פני כ-30 עמודים תמימים מדוע הוא סבור שיש לקבל את הערעור, והסביר מדוע יש לאסור על מעשים שכאלו, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה משפטית.
בכך, הוא סיפק לדורות הבאים מניפסט נרחב ומפורט של הגנה וחמלה כלפי בעלי החיים, שהיום, עם פטירתו, נראה כמו צוואה מוסרית וערכית שדבריה מהדהדים באוזני החברה הישראלית, ובאוזני כל מי שפועל להגשמת חזון זה של הפסקת הניצול והפגיעה בבעלי החיים.
חשין היה אמן השפה העברית והלשון הציורית, והכיר לעומקם את התנ"ך וההלכה היהודית. ואכן, פסק הדין משופע במובאות מן המקורות היהודיים, בעזרתם הסביר בפסק הדין כי המצווה להגן על בעלי החיים ולהמנע מלפגוע בהם ניצבת גם בשורשי המסורת היהודית עוד מימים ימימה.
העמיד את סבל החיות לצד הסבל האנושי
גדולתו של פסק הדין נובעת, בין היתר, מהעמדת סבלם ומצוקתם של בעלי החיים בשורה אחת עם הסבל האנושי, בבחינת "סבל הוא סבל" ואין זה משנה האם הסובל הוא בעל חיים ממין 'אדם' או בעל חיים ממין ביולוגי אחר.
בכל מקום בו קיים סבל, מסביר חשין בפסק הדין, חובתנו המוסרית היא להתנגד לו ולפעול להפסקתו. חשין לא הסתפק בכך, והמשיך וקבע כי "התעללות בבעל-חיים יכולה שתהא התעללות פיזית – היא ההתעללות שברגיל ניתקל בה – ויכולה שתהא התעללות נפשית. דומה שכולנו נסכים כי התעללות, עינוי והתאכזרות יכולים שיהיו גם ללא מגע פיזי. ויש שהתעללות נפשית תהא חמורה מהתעללות גופנית".
הלכה זו אפשרה בשנים שלאחר מכן לתקוף פרקטיקות רבות של עינוי וגרימת ייסורים בל יתוארו לבעלי חיים בישראל, אולם היא ללא ספק הקדימה את זמנה, שכן על פי רוב נדרש לחץ ציבורי רב כדי לגרום לרשויות אכיפת החוק להגן על בעלי החיים מפני התעללות נפשית, שלצערנו קיימת בישראל לא פחות מהתעללות פיזית בהם.
היה מודע לניצול החיות, אך קרא למנוע את סבלן
אמנם, חשין היה מודע לכך שאנו חיים בעולם בו בעלי החיים משועבדים ומנוצלים על ידי האדם, ואף הסביר בפסק הדין שמבחינה משפטית החוק בהווה מכיר בכך. ואולם, פסק הדין אינו נותר אך ורק ברובד המשפטי היבש, אלא עוסק רבות ברובד המוסרי של יחסי אדם-חיה, ומרובד זה מהדהדת קריאה חד-משמעית ובלתי מתפשרת לכל אדם באשר הוא, לעשות כל שביכולתו כדי למנוע כל התעללות וסבל באשר הם.
במובן זה, זרע חשין בפסק הדין, לפני 20 שנה, את זרעי התנועה הנוכחית והעתידית לזכויות בעלי חיים, תנועה הקוראת באופן בלתי מתפשר להפסקת הניצול וההתעללות בבעלי חיים באשר הם ובכל מקום.
ואכן, לא אחת ניתן אף לראות בהפגנות למען בעלי חיים שלטים עליהם מתנוססים ציטוטים מתוך פסק הדין. אדם יקר, בעל אופי חלוצי, אישיות חריפה וחוש צדק בלתי מתפשר הלך אתמול לעולמו.
הוא השאיר אחריו צוואה של אלפי פסקי דין ועשרות שנים של עשייה מבורכת, ולא שכח לכלול בצוואה זו גם התייחסות ערכית למי שנושא במירב הסבל בעולמנו – לבעלי החיים, ולהציב בין כתליו של המשפט גם את יסודות המוסר, שעליהם הולך ונבנה עולם בו סבלם של בעלי החיים יהפוך יום אחד לזכרון עגום מן העבר.
לפנייה לכתב/ת 
