הילרי מנטל // הביאו את הגופות ( מאנגלית: שרון פרמינגר ) בבל ) 439 עמודים

מו ב'וולף הול', קודמו המפעים ועטור הפרסים, גם 'הביאו את גופות' - הספר השני, הלא־פחות מפעים ועטור פרסים בטרילוגיה של הילרי מנטל על תומס קרומוול - נפתח ברשימת הדמויות. רק כך אפשר להבין מי זה מי ומי נגד מי בסיפור המפותל. רשימה לא קצרה, שמחולקת לקטגוריות של ייחוס משפחתי, תפקידים מקצועיים וכיו"ב. ב'הביאו את הגופות' נוספת קטגוריה חדשה: המתים. היא מוצגת שנייה, מיד אחרי בני ביתו של קרומוול ולפני משפחת המלך. היא חשובה עד כדי כך.

המתים אינם רודפים את קרומוול. איש סודו של הנרי השמיני, מזכירו ומי שמנהל בפועל את הממלכה, חסון מכדי להיות רדוף. אבל הם מרחפים מעליו, מילולית, כבר בשורות הראשונות של הספר - הוא קורא לציפורי הציד שלו על שם בנותיו, אשתו ואחיותיו המנוחות, כולן נפלו קורבן למגיפה. הם נוכחים בחייו. הוא מרגיש את אשתו ומהרהר בבנות שלו; הוא מתייעץ עם הפטרון שלו, הקרדינל וולזי שסולק ממשרתו על ידי המלך והלך לעולמו עשור לפני כן; הוא מתעכב בזיכרונו על תומס מור, אויבו ומחליפו של הקרדינל, שנבעט אל הגרדום בסיועו של קרומוול. אותו מור שנהג לומר לגבי התנהלות מבודחת עם המלך: "כך משתעשעים עם אריה מאולף. פורעים את רעמתו ומושכים באוזניו, אבל בלי הרף חושבים - הטפרים שלו, הטפרים, הטפרים".

קרומוול יודע שיום אחד הטפרים יינעצו גם בו. הם כמעט ננעצים, ברגע מעורר אימה, כבר בספר הזה. רבים מסביבו ישמחו לעזור לזה לקרות, בגלל שהעז לשנות סדרי עולם: בן של נפח שהגיע למעמד שרק בני אצולה ראויים לו. לכן הוא נמצא במלחמת הישרדות מתמדת. בריתות שהוא כורת היום, עלולות לקום עליו בעתיד. הוא צריך להיות פיקח יותר, זריז יותר, אכזרי יותר. "אתה נאלץ לעשות חיל בעל כורחך", הוא חושב, "וכדי שתעשה זאת, אלוהים מוציא מקרבך את הלב העשוי בשר ודם, ושם במקומו לב אבן".

אבל לתומס קרומוול יש לב אנושי פועם. הרי בשביל זה בדיוק הילרי מנטל נכנסה לתמונה: בשביל לקחת דמות חידתית ומטילת מורא מההיסטוריה הבריטית ולהפיח בה חיים לא צפויים בסבלנות גדולה ובקפדנות עילאית. השאלה היא לא אם קרומוול הוא טוב או רע, אלא עד כמה הוא מורכב, והמורכבות נבנית על גבי המתח בין לב האדם שלו לתחליפו המאובן. המתח נוצר בספר הקודם בזכות התנועה בין פיסות מעברו של קרומוול ומהמתחולל בתוך ביתו ובין תפקודו בחצר המלך, כשזה מבקש לבטל את נישואיו לאשתו הראשונה קתרינה כדי שיוכל להינשא לאן בולין. התנועה הזאת נמשכת גם כאן, והמתח הולך ומקצין.

קרומוול מורה על שיסוף בטנם של נזירים מרדנים, מביא לשקט באירלנד בעיקר בעזרת תליית אנשים, ותופר תיק מופרך בשירות המלך נגד המלכה - אותה מלכה שבגללה נחרץ גורלם של וולזי ומור - ונגד ארבעה אנשי חצר שאיתם הוא סוגר גם חשבון אישי. כולם ישלמו בחייהם כאילו בעקבות הכרעת בית המשפט, אבל השם 'הביאו את הגופות' הוא משחק אירוני על הביאס קורפוס. המשפט הוא העמדת פנים. גזר דינם נקבע מראש. ועם זאת, מול האכזריות פקוחת העיניים עומדים מעשי חסד קטנים של קרומוול ותפיסותיו החברתיות והכלכליות המתקדמות. לא טוב, לא רע. מורכב.

כמו קודמו, גם 'הביאו את הגופות' הוא רומן תובעני. יש הרבה דמויות, והן נתונות בקשרים משפחתיים ופוליטיים סבוכים. יש קשרים מעורערים עם שאר מלכויות אירופה. שלא לדבר על מאבקי דת. חייבים להתרכז, אחרת נשארים עם פלונטר בראש, ושווה להתרכז, כי החוויה היא חד־פעמית. לכל פרט יש משמעות. לשמלה הצהובה שבה הרהיבה אן בולין חמת המזג לפני שנים. לשמלה הוורודה־בהירה של ג'יין סימור, הצנונית שהיא בחירת ליבו החדשה של המלך. מעבר לסיפור ההיסטורי שקורם עור וגידים ולניתוח הפוליטי המבריק, הרומן של מנטל הוא סדנת כתיבה. כך בוראים עולם.

בתוך העולם הזה, הגברי במהותו, מצליחה מנטל להגביר את הווליום של הקול הנשי. בנות הלוויה הפטפטניות של המלכה מסייעות להפלתה, אבל אותם פטפוטים גם מבהירים את גורלן העגום של הנשים האלה, בנות אצולה, שהגברים במשפחתן סוחרים בהן ומחתנים אותן לצורך השבחת ייחוס ונכסים. אחד הקטעים המשעשעים בספר הוא דיאלוג בין קרומוול לאחת הליידיז על מעלליה המיניים. בקטע חמוד אחר מתמרמרת ג'יין סימור בפניו שאין לה נושאי שיחה משותפים עם המלך. אבל ישנו גם הרגע שבו מלווה קבוצת נשים את אן בולין אל הגרדום. ואת הרגע שאחרי, שבו הן מטפלות בגופתה, מלמדות את הגברים שמולן מהם כבוד וחמלה. •