ירוקה בשטח: מסע בעקבות הזיקיות

שיחת טלפון שחיכיתי לה זמן מה, לא איחרה להגיע."את רוצה לבוא? מצאתי", נשמע הקול בצידו השני של הקו. מרוצה מעצמו. "זו כבר השנה השלישית ברצף, לא היה לי כל ספק". הוא הוסיף.

לא היססתי ותוך מספר רגעים כבר הייתי בדרכי צפונה מאזור המרכז. כמה שעות אחרי שהשמש שקעה בעלטה, פגשתי את אילן בן יוסף, בעלי חוות הפרפרים בבנימינה שמציג עצמו כ"פרפרולוג".

זכר בוגר בעמדת איום - צבעיו הופכים קונטרסטיים(צילום: אן וסרמן)

מחליפות צבע לתקשורת(צילום: אן וסרמן)

"נפגש כשחשוך ממש", הוא ביקש במפורש. "באור יום כמעט ואי אפשר למצוא אותן, צריך לחכות לחושך, רק אז אפשר לראות בבירור". משהו במשפט לא נשמע הגיוני, אבל בהיכרותי עם חוקרים ו"פרפרולוגים" מוזרים, לא שאלתי שאלות וידעתי שכנראה יש למה לצפות.

(צילום אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

בלבוש שהלם את סטריאוטיפ ה"פרפרולוג", הופיע אילן מהסבך בסנדלים, מכנס קצר ופנס. מצפה לבאות. השתרכתי אחריו בנעליים גבוהות ובלבוש ארוך, להסתובב בשטחים חקלאיים יחפים זה לא עניין של מה בכך, שלא נדבר על יתושים רעבים. חושך וחם, כל כך חם ולח.

אנו צועדים לעבר שדרת עצים, הולכים עמוק בתוך הסבך, אני עוקבת אחר אלומת האור הקטנה ומנסה לייצב את רגליי בתלוליות העפר כשחוחים מכל עבר שורטים ללא רחמים. בסריקה מהירה הוא מכריז "הנה הן. כאן יש שלוש, רואה? והנה עוד שתיים, שם ממול על העץ". גם במבט חטוף אי אפשר לפספס.

בלילה ישנות על העצים ובוהקות כשפנס מאיר עליהן(צילום: אן וסרמן)

מייצבת ומכוונת וקליק. העיניים כבר פקוחות. חיכינו מספר דקות שהיא תירדם בחזרה, דאגנו שאף עלה לא יזוז ממקומו. אך זו המשיכה להסתכל אל תוך עינית המצלמה בסקרנות. כך קרה עם חמישה פרטים לפחות. כהורים מנוסים בטקסי לינה, אל הזיקית השישית כבר הגענו מוכנים. הפעם זה הצליח.

(צילום אן וסרמן)

(צילום אן וסרמן)

בניגוד מוחלט למערכת הסוואה מורכבת וייחודית המתרחשת לאור היום, בלילה לא מצאה לנכון הזיקית להפעילה ויכולה להרשות לעצמה שנת ישרים שלווה כשהיא חשופה (לכאורה) על קצות הענפים.

בלילה ההוא ראינו כעשרה פרטים צעירים בלבד שבקעו שבועות ספורים לפני כן, כנראה מאותו הקן. לולא תכניות הבנייה היו קורמות בטון ומלט, סביר להניח שהמגוון הביולוגי היה משגשג ומחזה כזה היה נפוץ הרבה יותר.

(צילום אן וסרמן)

(צילום אן וסרמן)

בחוות הפרפרים בבנימינה מגדל אילן בן יוסף אלפי פרפרים (דנאיות, לבנינים וזנבי סנונית). מידי יום מתגנבים מיני טורפים רבים ביניהם עכבישים, גמלי שלמה, חרדונים וזיקיות שטורפים עשרות פרפרים ביממה. בן יוסף, בעלי החווה נאלץ להתמודד עם התופעה וזוכה לצפות בזיקית בפעולה.

(צילום אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

חיים ומוות ביד הלשון

יותר ממחצית מיני הזיקיות חיים באי מדגסקר, בו כנראה התפתחה משפחת הזיקתיים. שאר המינים חיים ביבשת אפריקה ובכמה איים כמו איי סיישל וזנזיבר. רק מינים מועטים חיים מחוץ לגבולות אפריקה. רבגוניותם וייחודם גורמים ללכידת רבים מהם ולסחר לא חוקי בין יבשות.

בארץ שני מינים בלבד: הזיקית המצויה (המובהקת) החיה לאורך חבל הים תיכוני וזיקית סיני החיה באזור הנגב ובסיני ונמצאת בסכנת הכחדה.

הזיקיות הותאמה באופן מופלא לחיים על עצים במגוון די רחב של בתי גידול. נראה כי הזיקית המצויה שולטת בין האילנות ויושבי המקום היו מעדיפים שלא להתעסק עם טורפת על באורך של 30 סנטימטרים ובצדק.

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

זיקית שזה עתה בקעה(צילום: אן וסרמן)

כאמור, ללטאה הסמויה ארגז כלים מרשים. כפות רגליה בנויות כצבתות המקנות לה אחיזה על הענפים ומאפשרות לה לטפס גבוה לצמרות העצים במהירות. זנבה הגמיש עוזר להתייצב, מתלפף על הענף בעוצמה מאחור ומשמש לה כגף חמישית.

מבנה עיניה בנוי כטלסקופ וכל עין זזה באופן עצמאי כדי לקבל פרספקטיבה מלאה ב-360 מעלות.

הזיקית חובבת חרקים כמו חגבים, גמלי שלמה, זבובים, ופרפרים. זיקיות גדולות יותר ניזונות אף מציפורים קטנות.

כמומחים בחיסכון באנרגיה, בעלי דם קר כבר מזמן הבינו שצריך להעזר בסבלנות רבה ולחכות לרגע המתאים. כשזו מזהה את הטרף לא נותר לו סיכוי רב לשרוד. מבלי צורך לנוע, כל שעל אמנית המארב לעשות הוא למקד את שתי עינייה בו ובזכות המבנה הטלסקופי, ייראה הטרף בתלת מימד, אז תוכל לאמוד מרחק מדוייק.

(צילום: shutterstock)

(צילום: shutterstock)

בפתאומיות שלא ניתן לצפות, משחררת נשק על ויורה את לשונה הארוכה והדביקה כטיל במהירות של כ- 15 מטר לשניה לעבר האומלל שטרם הספיק להבין מה קורה, הוא מוצא עצמו בין לסתותיה כשאין לו כל דרך להמלט.

לא עוצרים בירוק

אחת התכונות הכי מזוהות עם הזיקית היא החלפת הצבעים. הרשו לי לנתץ מיתוס סביב הנושא ולעשות סדר בעניין אחת ולתמיד. הזיקית לא מחליפה את הצבע על פי הסביבה ומיותר לצפות שתאדים במידה ותניחו אותה על בד אדום.

היא משנה גווניה בעיקר לצורך תקשורת כמו סימון טריטוריה, חיזור, אזהרה, לצורך הסוואה ובהתאם לאור ומזג האוויר.

זיקית רגועה תופיע בצבע ירוק, כשהיא בעקה או מפוחדת, תהפוך שחורה ובזמן ההריון תלבש צבעים המבשרים על מצבה. לזיקית תאי פיגמנטים מיוחדים המחוברים למערכת העצבים ומשתנים בהתאם ל"מצב רוחה".

(צילום אן וסרמן)

לזוחל הססגוני בסך הכל שלושה סוגים של תאי צבע המרכיבים יחד ספקטרום נרחב של גוונים. השחור (מלנין) וצהוב או אדום, שהם בעצם תאים שקופים דמויי מנסרה. כשקרני האור עוברים דרכם, נבלע האור האדום והאור המוחזר ממנו הוא אור כחול. הכחול והצהוב יחד יוצרים אותו גוון ירוק הנפוץ של הזיקית שכולנו מכירים.

בחודשי החורף כשקר הזיקית הופכת כהה יותר ומאפירה. בעת זריחה, לעיתים נוצר מצב בו צד הזיקית המופנה כלפי השמש, כהה הרבה יותר מהצד השני וממבט על נגלה זיקית "חצויה" בשני צבעים.

האדרנלין והורמון נוסף אחראים לפיזור וריכוז של הצבע השחור המלנין היוצר שינוי בגוון בהיר או כהה.  רוב הזמן, שוכן העצים הטריטוריאלי עוטה ירוק על כל גווניו וחום צהוב כצבעי הסוואה. נוכחות זיקית אחרת בשטחו גורמת לו התרגשות המתבטאת בשינויי צבע מהירים ושינויי צורה.

עורו גמיש ויכול להתרחב ולהצר במהירות רבה. בעת סכנה או איום גווניו משתנים והופכים קונטרסטים, גופו מתרומם ומתנפח וכשפיו פעור נושף חזק ומאותת לא להתקרב. את בני מינו זה אולי מבריח, אבל את הדורסים זה לא מרשים במיוחד. האיום האמיתי חג בשמיים, אז יקפא במקומו ויעטה צבעי הסוואה.

(צילום אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

חיזור גורלי

בעת החיזור, יבלוט הזכר בשלל גוונים מרהיבים (במיוחד אצל מינים טרופיים). הנקבה מצידה תבשר על החלטתה ותופיע בצבע אותו לבטח ידע לקרוא המחזר.

(צילום: אן וסרמן)

הדבר היחיד שעלול בעצם לערער שלטונו הטריטוריאלי הוא זכר אחר. בתקופת חיזור נזכה לראות קרבות אכזריים המאפיינים מינים רבים של בע"ח בו החזק מנצח וזוכה בטריטוריה ובבת זוג לרבייה.

לקראת הסתיו חוברים השניים, מזדווגים למשך דקות ספורות ונפרדים כל אחד לדרכו. בחודשי אוקטובר עד נובמבר, חופרת הנקבה מחילה בקרקע הלחה ומטילה בה כ 20-30 ביצים, מכסה בעפר ועוזבת את הקן.

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

כמו מיני זוחלים ודו חיים רבים אחרים, תפקיד האם מסתכם בהטלת ביצים במקום מבטחים בלבד ושם דרכיהן נפרדות. האם לא זוכה לראות ולגדל את צאצאיה לאחר ההטלה, כפי שנוהגים מרבית היונקים, וזמן קצר לאחר מכן הולכת לעולמה. הזכרים תוך מספר שבועות הולכים לעולמם אף הם. כשהזיקיות הבוקעות נאלצות להסתדר בכוחות עצמן ויודעות בדיוק מה צריך לעשות, כאילו קיבלו הוראות הפעלה בתוך הביצה.

מבין האדמה הלחה, בשעת בוקר מוקדמת, לקראת סוף הקיץ מגיחה מתוכה זיקית זעירה לבנבנה כשזנבה מגולגל אל תוך עצמו. רגעים ספורים לאחר מכן משנה זו את צבע עורה לחום אפרפר, עיניה נפקחות לאט, זנבה נמתח אחורה וללא היסוס מתחילה ללכת קדימה לעבר אחד הענפים הקרובים, נאחזת בו ומטפסת מעלה כאילו מכירה כל גבשושית על הענף, עולה לאיטה ונעלמת.

תוך מספר ימים היא כבר תשחר לטרף במיומנות. עד סוף האביב יגדל משקל גופה פי עשרה בסתיו הבא תגיע לבגרות מינית ותחבור לזכר ראוותני.

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

(צילום אן וסרמן)

(צילום: אן וסרמן)

תודה לאילן בן יוסף, בעלי חוות הפרפרים בבינימינה