תרקוד כל עוד אתה יכול
רפי אלדור סובל מפרקינסון ולפי כל חישובי הרופאים, היום הוא כבר אמור היה להיות בגדר חולה סיעודי. במקום זה, רפי רוקד
החיים של רפי אלדור הם סיפור שמתחיל במספרים ואנליזות וממשיך בצלילי ריקוד אופטימיים. סיפור שלהתחלה שלו אין סוף, אבל הסוף הוא התחלה מרגשת, לא רק עבורו, אולי גם עבור רבים אחרים.
אלדור, 62, גדל בתל אביב ומיד אחרי הצבא הגיע לארה״ב ללימודי כלכלה בהארוורד ואמ.אי.טי. הוא נחשב למרצה מצליח באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת בוסטון, ואף כתב ספר על אופציות של הבורסה לניירות ערך.
על אף ההצלחה, אלדור ואשתו הטרייה בחרו לחזור ולהשתקע בישראל בתקווה שאת ילדיהם יגדלו בארץ.
וכך, בנו את חייהם בארץ ממש באותה צורה. שלושה ילדים נולדו ואלדור התחפר והתעמק בעשייה אקדמאית. ״אני מאוד אוהב ללמד״, הוא מספר. ״גם אם הייתי צריך למנות את התחביבים שלי לאורך החיים הייתי אומר שהם ללמד ולחקור״.
כך עברו הימים והשנים ואלדור חקר ולימד באוניברסיטאות השונות ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. בגיל 50, משהו השתנה. ״הרגשתי שאני הולך יותר לאט. התעלמתי מזה. הייתי עייף יותר, מתאמץ על פרטים שבעבר לא דרשו ממני כל מאמץ. וגם מזה התעלמתי. עד שאמרו לי מסביב שאני הולך באופן ברור יותר לאט ושהכתף שלי שמוטה באופן קיצוני. חשבתי שזו עייפות והזדקנות טבעית. אבל בנוסף, הרגשתי שאני כותב יותר קטן, חוש הריח הלך לי, היה קשה לי לדבר, לעשות פעולות בסיסיות כמו לצאת מהאוטו״.
לא היה עוד מנוס ורפי ניגש להיבדק. ״הלכתי לרופא משפחה. עשו לי את כל הבדיקות. בדיקות לב, ודם ולא מצאו כלום״. בסוף הגיע לנוירולוג שמהר מאוד איבחן פרקינסון. “בדיעבד אני רואה כמה סימנים ברורים היו”, אומר רפי, “הנוירולוג אמר ‘יש לי בשורות טובות ורעות. הטובות הן שיש לנו תרופות למניעת הסימפטומים שיעבדו בחמש השנים הבאות, והרעות הן שאחר כך אין תרופה ואתה תהפוך לסיעודי״. לפי החישוב הזה, רפי כבר אמור היה להפוך לסיעודי לפני כשנה.
״הרופא אמר שלא ראה מקרה כזה וכל הפציינטים היום כבר רוצים לנסות״. אלדור רוקד
״באותן רגע הרגשתי שנפלו לי השמיים״, הוא מספר בצער. ידעתי שזה רק הולך ומידרדר, זו מחלה פרוגרסיבית שפוגעת גם קוגניטיבית בזכרון, וחשיבה וגם בגוף. היה לי קשה להפנים שמתישהו אהיה חייב להיעזר במישהו אחר״. דווקא אז, שלושת ילדיו החלו להשתקע כאן בארה״ב והוא החל תהליך גירושים מאשתו.
משך שנתיים היה רפי בהכחשה, אבל בעיני הסביבה הסימפטומים הפכו ברורים, וגם את מעטה הברזל שעטה על עצמו כל בוקר מחדש, קשה היה לשמר. ״כבר ראו רעידות והייתי כפוף יותר, היו לי פנים עצובות. תחושה מאוד קשה של חוסר אונים״.
אלדור אמנם צמצם את העניין בחייו לתחומים מאוד ספציפיים אבל לפתע, באופן טבעי ומפליא, החל לחפש דרכים אחרות. ״חיפשתי מה אני יכול לעשות ושמעתי על מכון לטיפול בפרקינסון בגליל ים. הוא ניסה לבדוק איתי כל מיני לחיצות ותנועות, אבל זה לא הקל עליי. הוא הציע שאנסה לעשות ריקוד חופשי בשביל לעשות פעילות גופנית, רק לתחזוקה. אבל היום אני מבין שזה הרבה יותר מזה״.
באותו זמן, תאמינו או לא, רפי נהנה בין אנליזה למחקר ומספרים, גם מצפייה בתכנית ‘רוקדים עם כוכבים’. ״פתאום זה התחבר לי. חיפשתי קצת במבוכה מקומות ויום אחד נכנסתי לסטודיו קטן ופניתי למורה צעירה בתחילת דרכה, בתקווה שתהיה סבלנית יותר כלפי הנסיבות שלי״.
אחרי טבילת המים הראשונית הקושי הגיע מכל מיני כיוונים. ״בקושי יכולתי לזוז, הייתי יושב הרבה ורוקד מעט. היה לי קשה קודם כל עם עצמי, הסברתי לתלמידים האחרים את המצב שלי והתנצלתי למקרה שזה מעכב או מבלבל אותם״.
למרות הקושי, למרות אי הנעימות ואפילו למרות שחודשים ארוכים לא נראה שום שינוי, רפי התמיד. המוזיקה, התמיכה מחבריו לקבוצה, והמטרה שעמדה לנגד עיניו הובילו אותו והניעו אותו תרתי משמע. ״הבנתי שמה שדורשים זה תנועות שהן ההפך מפרקינסון. הכל תנועות גדולות, הרגשתי שזה יעזור לי והתחלתי להגיע יותר ויותר לשיעורים. גם התמיכה הייתה גדולה מבכל מקום אחר״.
כל זה הוביל לתגלית אדירה. בעוד ההידרדרות של מחלת הפרקינסון נמדדת בסולם מאוד ברור, רפי עמד במשך זמן רב על 33%. המצב אמור היה רק להידרדר, אך לתדהמת הרופאים לפתע רמת התפקוד של אלדור רק עלתה. ״הרופא אמר שלא ראה מקרה כזה וכל הפציינטים היום כבר רוצים לנסות״.
המורה הצעירה של רפי כבר הספיקה לפתוח לא פחות מ-6 קבוצות של ריקודים לחולי פרקינסון, עם עשרים ואף שלושים תלמידים בכל קבוצה, ורפי ממשיך להתקדם, ואפילו הגשים חלום קטן כשירד עם אנה ארונוב, מ’רוקדים עם כוכבים’ הישראלית.
עכשיו, כשהגיע אלינו לביקור משפחתי, החליט רפי לקחת את המחקר הפרטי שלו כמה צעדים קדימה והוא מנסה לקדם את המחקר וגם את פתיחת הקבוצות לחולי פרקינסון מקומיים. ״הגעתי לניו יורק במטרה לפנות לארגונים לגייס כסף למחקר ואפגש גם עם דיוויד לוינסון, ראש בית ספר למחקר פרקינסון כאן בברוקלין״.
אלדור קורא לכל מי שרוצה לפתוח כאן בסביבה חוגים מיוחדים לקבוצות של חולי פרקינסון, לפנות אליו והוא ישמח לסייע בכל הנדרש. ״לי זה שינה את בשורת האיוב והפך אותי לשמח יותר. הריקוד שיפר את המוטוריקה וגם את המוח, והתאים שהיו אמורים למות עדיין מתפקדים. אנשים התחילו להגיד לי שאני נראה יותר טוב. רק היום הלכתי לסטודיו בשדרה החמישית, סיפרתי שיש לי פרקינסון, אבל הם לא האמינו. הם אמרו שזה לא נכון ושאני נראה כמו רקדן״.
רפי חוזר ואומר שהוא ממליץ לכל מי שמגלה שהוא חולה במחלה שיתחיל ללמוד ריקוד. ״אני מציע לגוון עם 2-3 סוגים כי כל אחד עובד על חלקים נוספים. אני למשל בחרתי צ׳ה צ׳ה, ואלס רומבה סלסה וטנגו. אני מרגיש נהדר״, הוא מסכם. ״מרגיש שנפתחו לי החיים מחדש, אני תומך באנשים אחרים היום, אני לא בודד ואני יודע שזה יכול לעזור להרבה אחרים”.
אלדור רוקד
מומלצים
