הקולנוע הישראלי עושה רוח בעיר
פסטיבל הקולנוע הישראלי בשיקאגו הביא איתו שורה של יהלומים
קולנוע ישראלי איכותי, כל סרט הוא פנינת חן - זו האמירה שעלתה מתוך צפיה בסרטים שהועלו בפסטיבל הקולנוע הישראלי בשיקאגו, שננעל ביום ראשון. כשביקשתי מאנשים לבחור את הסרט האהוב עליהם, הם התקשו. "הקולנוע הישראלי במיטבו", ענו.
קהל רב הגיע לחזות בסרטים ולהיפגש עם יוצריהם, ביניהם: בוריס מפציר "שומרי הזכרון", אבי יששכרוף, אחד מיוצרי סדרת הטלויזיה "פאודה" , דני מנקין "האם זה אתה”, ואלון אבוטבול, השחקן הראשי בסרט זה. רשימה נכבדת זו שהגיעה לעיר הביאה עימה גם את חום השמש.
יו"ר הפסטיבל, סינדי שטרן, הביאה לשיקאגו יחדיו עם חברי הוועדה המסורים ועשרות מתנדבים 21 סרטים קצרים, דוקומנטרים ועלילתיים מגוונים וחדשנים. חלקם עסק בנשים מפורסמות מהעבר, "ליה" ון ליר, כלת פרס ישראל ומלכת הקולנוע הישראלי, ו"יונה" וולך המשוררת האגדתית. הקומדיה "מיתה טובה" הייתה מסוגלת לצחוק ולהצחיק מהנושא הכאוב של זקנה והרצון למות בכבוד. סרטים אחרים התמקדו בתיעוד השואה "שומרי הזכרון”, ובתיעוד משפחתי "היה שלום, פטר שוורץ", המספר על איחוד בין דורי.
דויד ברוזה הציג את סרטו "ירושלים מזרח ירושלים מערב”, בו מתוארים שמונה ימי הקלטת האלבום באולפן ההקלטות במזרח ירושלים. ברוזה מנסה לקדם הבנה ושלום בין ישראלים ופלשתינאים באמצעות יצירה אומנותית משותפת.
"היורד למעלה”, סרטו המוערך של הבמאי והתסריטן אלעד קיידן המתבסס על המבנה הארכיטקטוני של העיר חיפה, פתח את פסטיבל הסרטים. הסרט עוקב במקביל אחרי שני גברים, האחד, איתי טיראן היורד מראש הכרמל אל הנמל, והשני, אורי קלאוזנר, עולה במעלה המדרגות כדי למצוא עגיל שאשתו אבדה. את הטיפוס והירידה במעלה ההר קוטעות פגישות עם אנשים שונים בעיר המעורבת. שירת א-קפלה מופלאה והרמונית מסמלת את הסובלנות וחיי הדו- קיום האופיינים לעיר.
יצירה ישראלית מעולה באגם מישיגן. קידן ואריאלי צילום: סינדי שטרן
אלעד קיידן מתגורר עם משפחתו בתל-אביב, מלמד צילום וקולנוע בתיכון בהרצליה. הדבר שהוא הכי מנסה לתת לתלמידיו זה את החירות להרגיש ולחשוב ולהיות מסוגלים לעשות עם זה משהו יצירתי וממשי. "לקראת סיום לימודי הקולנוע התחלתי לחשוב על צילום סרט שמתרחש לאורך הצלע ההיסטורית של הכרמל”, סיפר לי קיידן, “גדלתי בחיפה והכרתי את האיזור. בדיעבד, אני סבור כי אחת החוויות המשמעותיות עבורי הייתה ההליכה במעלה ובמורד הרחובות והואדיות בחיפה, שביחד עם עולם הדמיון הביאה אותי לרצות לעשות סרטים שמתרחשים במרחבים טופוגרפיים משתנים. התסריט נכתב בתוך כמה חודשים ועבר שכתוב די משמעותי לאחר הליהוק. בסוג הקולנוע שאני עושה אני תמיד מותיר לעצמי מרחב לשכתב את התסריט".
קידן מספר עוד כי בתהליך הליהוק עובדת עימו המלהקת עמנואל מאיר. "לא היה קל למצוא אנשים שיצליחו לגלם את הדמויות הללו. אבל מרגע שמצאתי את אורי קלאוזנר ואיתי טיראן, הרגשתי שהם מסוגלים להתקרב לדמויות, והדמויות מסוגלות להתקרב אליהם. בסופו של דבר הנתח העיקרי של כל הדמויות הקולנועיות הוא האדם הממשי שמגלם אותן".
יש לך רעיון לסרט הבא? קצר או ארוך? עיר ישראלית אחרת: תל-אביב, צפת או שיקאגו?
"אני מנסה להחליט בין מספר רעיונות מבניים די מעניינים לסרט ארוך נוסף. במקביל אצלם שני סרטים קצרים, אבל בשלב זה אני מעדיף לא לפרט. מקרב הערים שמעניינות אותי מבחינה קולנועית, חיפה עדיין לא איבדה את קסמה. אבל הייתי שמח לצלם גם בירושלים, מודיעין, או רמת-גן ובעולם – בלודז', פולין או בפריס. ובשיקאגו? הבעיה בשיקאגו זה איפה אפשר להניח את המצלמה בלי לרצות לצלם משהו. זו עיר יפהפיה. שמחתי להכיר אותה סוף סוף".
סרט מעולה זה זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בחיפה לשנת 2014.
את הסרט "היה שלום, פטר שוורץ" ביימה יעל ראובני. היא מספרת את סיפורה של סבתה מיכלה שוורץ, ששרדה את מחנות הריכוז ועלתה לישראל בידיעה שאחיה האהוב פייבקה נרצח. אחרי דור התגלה שהאח הנחשב למת, שינה את שמו לפטר, הקים משפחה והתגורר בעיירה שליבן, במזרח גרמניה, בה היה אסיר במחנה ריכוז. בשנת 1985, אחרי מות אביו ובסוף המלחמה הקרה, פנה בנו של פטר לארכיונים, חיפש אתונות ומצא משפחה. בעקבות תגלית מסתורית זו יעל יוצאת למסע קולנועי בן דורי חוצה יבשות. בסרט לא מופיעה תמונתה של סבתה של יעל, ייצוגה מתבטא בקברה בה מתקיימת סוג של שיחה משולשת בין שלושה דורות. המקומות והנופים בסרט: שליבן, ברלין, לודז', פתח-תקוה, שוק מחנה יהודה ועוד משמשים לא רק כרקע אלא מהווים שחקנים נוספים בסרט. יעל נמצאת גם מאחורי המצלמה וגם לפני המצלמה.
יעל מציעה להסתכל על עצמנו ולראות איך כל משפחה חווה את החוויה הזאת. היא מקווה שסרטה יעזור למשפחות אחרות להתמודד עם הטראומה הפרטית של הדור השלישי.
יעל גדלה בפתח-תקוה, סיימה את בית הספר לקולנוע סם שפיגל. כיום היא מתגוררת בברלין ועוסקת בקולנוע. "הנוכחות של העבר בעיר מרשימה אותי", היא אומרת, "הייתה לי תחושה שהעיר רדופה והאנשים רדופים, תחושה שיכולתי להזדהות איתה. בברלין גיליתי שלא רק הדור השני והשלישי של ניצולי השואה מתמודדים עם העבר, אלא גם הדור השני והשלישי של הגרמנים מתמודד עם המורשת השטנית שלהם. התבוננות בהם השפיעה עלי מאוד וסייעה לי להתמודד עם הטראומה שלי".
סרטה הוקרן בישראל ובגרמניה וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה לשנת 2013 ובפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל לייפציג בגרמניה.
פסטיבל שיקאגו נולד ב- 2005 על ידי שתי נשים בעלות חזון: אופירה בן אריה ז"ל ובברלי בברמן ז"ל. ארבעה מתוך חמשת חברי ועד הפסטיבל הם ישראלים: איתן בסינג'ר, אילן גבע, סילוי פרידסון, יונה אייכנבאום ושנון ויינינגר.
ב-15 בנובמבר תתקיימנה הקרנות נוספות של הסרטים "ליה" ו"תפוחים מן המדבר". בינואר, מתכננת שטרן להפיג את הקרה ביום של קולנוע ישראלי, במסגרתו יוקרנו ששת הפרקים האחרונים של סדרת פאודה וסרטים נוספים.
israelfilmchi.org
דויד ברוזה מופיע לאחר הקרנת סרטו. צילום: מוטל טנוביץ
מומלצים
