הניצחון של יוליה: חולת שיתוק מוחין - תייצג את ישראל בריו
בספטמבר הקרוב במשחקים הפארא אולימפיים בריו, תייצג יוליה צ'רנוי את ישראל בענף חתירת הסירות. יחד עם ראבן מגנאג'י, נכה צה"ל, איתו היא מתאמנת כבר כמעט שנתיים היא מקווה לזכות במקום מכובד שיוביל אותה אל הפודיום. בראיון ל-ynet היא מספרת על הדרך שעשתה מאז שהחליטה שספורט הוא בשבילה ועד לחלומות שהיא מעזה לחלום דווקא עכשיו
עד גיל 30 יוליה צ'רנוי לא חשבה בכלל לעסוק בספורט. היא נכה מלידה, חולת cp, סובלת משיתוק מוחין ונעזרת בהליכתה בקביים. אבל עכשיו הפנטזיה הכי מוחשית שלה היא לעמוד באולימפיאדה הבאה בריו על הפודיום ולהניף את דגל ישראל.
לפני כארבע שנים כשהייתה בחופשה עם חברים באילת, בנסיעה חזרה באוטובוס, עלו לנסיעה אנשים שנשאו איתם ציוד ספורט שהיא לא הכירה. "שאלתי אותם מה הם עושים איתו והם אמרו לי שהם חזרו מהטריאתלון. אני לא יכולה להסביר למה, אבל כששמעתי את המילה הזו, הרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה", היא נזכרת.
חודשיים וחצי אחר כך היא כבר עמדה על קו הזינוק של טריאתלון הנשים בהרצליה. "בזמן הזה למדתי לשחות, ואפילו לא סיימתי אחרונה", היא אומרת בגאווה, "ההישג שלי היה הוכחה שלמרות המגבלות שלי, אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, אולי עם קצת יותר מאמץ".
4 חודשים אחר כך היא כבר עשתה את מקצה הספרינט במירוץ שהתקיים בגן שמואל, ושנה אחר כך בשנת 2012 היא זכתה במדליית הזהב בפארא טריאתלון, שנערך לראשונה בתולדות אליפות אירופה באילת, בזמן המכובד של שעה ו-53 דקות.
קיראו עוד על טריאתלון
מהכורסה בבית לטריאתלון ב-12 שבועות. אפשרי?
מתכוונים להשתתף בטריאתלון? ככה תגיעו מוכנים
טריאתלון כפול 4: המסע של צחי לאיש הברזל
להתגבר על המכשולים בדרך לאולימפיאדה
יוליה בת ה-35 סובלת משיתוק מוחין. לדבריה, הוא מוגדר "קל", והיא סובלת מפגיעה ברגל ימין וביד ימין. "אני נעזרת בקביים ביום יום, וסובלת מכאבים כל הזמן בשוק ימין. למדתי לחיות עם זה ועברתי כמה ניתוחים שיקומיים במהלך הזמן. כך שבעצם המצב שלי עכשיו יציב למדי".
היא מספרת שאחרי המירוץ בגן שמואל, פנתה אליה לימור גולדברג מהתאחדות לספורט הנכים, והציעה לה לאור ההישגים המכובדים שלה, להתחיל להתאמן בצורה מסודרת. ככה היא הכירה את המאמן שלה, ניר בדולח, ש"מעודד אותי להשיג בכל פעם עוד הישג ולעבור עוד מכשול", היא אומרת.
אחרי שהשתתפה באליפות העולם בלונדון 2013 והבינה שבקטגוריה שלה, יש רק 6 נשים בכל העולם, ובגלל איחוד קטגוריות, היא לא תגיע כטריאלוניסטית לריו, הציעה לה גולדברג לעבור לתחום אחר, שאולי ייתן לה סיכוי להגיע לאולימפיאדה - חתירה.
"באינסטינקט הראשוני סירבתי, אבל אז החלטתי שאולי כדאי להקשיב להצעה", היא נזכרת. "ככה הגעתי למרכז דניאל לחתירה בתל אביב - מקום שבדיעבד הפך להיות ממש הבית שלי לאימונים. עכשיו אני מתאמנת עם ראובן מגנאג'י שהוא נכה צה"ל בניצוחה של המאמנת פאולה גריזטי מאיטליה שמגיעה לאמן אותנו.
"אנחנו מתאמנים יחד מפברואר 2014 בחתירת גב - ידיים, ובשנה שעברה באליפות העולם באמסטרדם - עשינו קריטריון אולימפי ישראלי, שהכניס אותנו לסגל הפארא אולימפי לקראת המשחקים בריו שתתקיים במסגרת המשחקים האולימפיים בספטמבר", היא מספרת בגאווה. "ההישג הזה יחד עם התמיכה מהוועד לספורט פארא אולימפי, נותן לנו המון כוח ואמביציה להמשיך ולהתאמן".
היא גרה בפרדס חנה ומשלבת את האימונים עם עבודה כמדריכה ומנהלת קורסים בבית הספר למנהיגות וטכנולוגיות מידע בחברת החשמל. בנוסף היא ניסתה לשלב גם לימודים בסדר היום המטורף הזה. "התחלתי לעשות תואר שני, אבל זה היה יותר מדי עבורי, לא יכולתי לעמוד במעמסה והקפאתי את זה עד אחרי ריו", היא מסבירה.
היא מתאמנת פעמיים ביום, שבעה ימים בשבוע, בין 8-10 שעות בשבוע, וזה רק לצורך התחרות. בנוסף, היא מקדישה עוד 4 שעות בשבוע לפלדנקרייז. יש לה בבית אופניים ומכונת חתירה, אבל הבעיה הייתה למצוא חדר כושר שיאפשר לה להתאמן.
"פניתי לוועד האולימפי שיעזרו לי למצוא חדר כושר, וקיבלתי הצעה מגו אקטיב בקיסריה שהציעו לי להתאמן שם עד האולימפיאדה. אני מתאמנת שם בין שבת לשני ופעמיים בשבוע לפחות בבית הלוחם בתל אביב.
"נכון שמדובר בסדר יום מטורף, אבל אני אוהבת את מה שאני עושה. זה כבר מעבר לעשייה עצמה, אלא גם מה היא מסמלת עבורי. את העובדה שאפשר להתגבר על כל קושי".
היא מעידה על עצמה שבכל פעם מחדש היא מתרגשת על התהליך שעשתה ועל הדרך מאז שהייתה עולה חדשה שנאבקה לשרוד באופן הכי ברור, בארץ החדשה שהגיעה אליה, ועד הייצוג של ישראל באולימיפאדה.
"עד שהתחלתי עם הספורט, לא היו לי חלומות, ידעתי שאני על המסלול של הישרדות בלבד. כשעליתי לארץ בשנת 2000 מרוסיה, הייתי צריכה להתפרנס והייתי צריכה להתגבר על המגבלות שלי כדי לחיות.
"היום אני יודעת שאנשים מפרגנים לי על הדרך שעשיתי ומודים לי שבזכותי הם גם מאמינים בעצמם וביכולות שלהם עכשיו אני יכולה להתפנות לחלומות הגדולים באמת. הראשון בהם הוא לעמוד על הפודיום בריו ולראות את דגל ישראל מתנופף ברקע. זה יהיה מדהים בעיניי".
לפנייה לכתב/ת 
