הקשר היהודי-סיני
הקונסוליה הישראלית אירחה השבוע הקרנה של סרט תעודי שתיאר את העזרה של סין ליהודים בזמן השואה. היה מרתק
הסרט Survival in Shanghai הוקרן השבוע בהקרנת בכורה בארה״ב בבית הכנסת פארק איסט שבאפר איסט סייד. המיקום איננו מקרי. רבה הראשי של קהילת פארק איסט הוא הרב ארתור שנייער, אשר ברבות השנים יצר קשר קרוב והדוק עם הקהילה היהודית בשנחאי.
בתיכנון ההקרנה המיוחדת של הסרט הדוקומנטרי, אליה הגיע קרוב ל-800 אורחים, השתתפה גם הקונסוליה הישראלית בניו יורק. אמיר שגיא, סגן קונסול הכללי בניו יורק, מספר שלעבודתו ההדוקה של הרב שנייער עם הקהילה בסין יש משמעות גדולה לחיזוק היחסים בין המדינות והקהילות. ״הרב ארתור שנייער עוסק כבר הרבה שנים בהיסטוריה של היהודים בסין״, מספר שגיא. ״בשנות השמונים הוא הקים שם ארגון כלל דתי, ובעת כהונתו של קלינטון כנשיא, התלווה לבני הזוג הנשיאותיים לטיול ממלכתי לשנחאי בכדי להעניק לבית הכנסת הגדול של העיר, זה שגם הציל יהודים בזמן מלחמת העולם השניה, את ספר התורה״.
לא רבים יודעים זאת, אך עוד במאה ה-18 חיה קהילה יהודית בשנחאי. ברבות השנים, חלקם עזבו, חלקם התבוללו. הצמיחה המחודשת של הקהילה היהודית בסין החלה עם המהפכה הבולשביקית ברוסיה. בסרט הדוקומנטרי החדש עוקבים אחר אותם יהודים שנסו לשנחאי ממדינות אירופה, רגע לפני שהיה מאוחר מדי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
אחרי ליל הבדולח החלו היהודים לברוח דווקא לשנחאי, שבאותם ימים הייתה תחת כיבוש יפני אכזרי. מסביב היו קולוניות מערביות של צרפת בריטניה וארה״ב. לא פשוט היה לצאת מגרמניה בימים האלו, כשמדינות רבות סגרו את שעריהן בפני היהודים, ובמקרה הטוב הכבידו והקשו לקבלת ויזה. לעומת זאת, בסין, לא נדרשו היהודים להוציא ויזה ומי שיכול היה לממן את הנסיעה עשה זאת. ואכן, 25,000 יהודים ניצלו מזרועות הנאצים בזכות ההחלטה לנסוע לשנחאי.
AP : מאות אנשים באירוע נדיר של הקונסוליה | צילום
״בסרט רואים שהיהודים הגיעו לעיר עם הרבה עוני ואבטלה, ועדיין זכו לסיוע ועזרה״. את הסרט הדוקומנטרי הפיקה לאחרונה קבוצת התקשורת הגדולה בסין. את הסרט הם צילמו בין שלוש יבשות, כשהם עוקבים אחר 40 ניצולים, בישראל, גרמניה ושנחאי.
״מאחר והמעורבות של הרב שנייער ידועה בקרב הקהילה המקומית בשנחאי, כשבין השאר סייע רבות להקמת במוזיאון להנצחת יהודי שנחאי, הגיעו מפיקי הסרט אליו והציעו להקרין בהקרנת בכורה את הסרט בפארק איסט״, מספר אמיר.
בין האורחים בהקרנה היו דיפלומטים סינים וישראלים, נציגי הקהילה היהודית והסינית, ניצולי שואה, וארגונים יהודיים. ״לאירוע הגיעו גם הרבה צוותי תקשורת סיניים במיוחד מסין״, מוסיף שגיא. ״הם רואים בסיפור הזה קשר למערב, לישראל, ליהדות. הם רוצים לטפח את הסיפור ההיסטורי המשותף, וגאים שסין הייתה כמעט המקום היחידי שהסכים לקהל יהודים, אפילו שהם עצמם היו כבושים. הם גאים בכך שזה מקום בו מעולם לא הייתה אנטישמיות״.
עם דעת קהל בעייתית בימים אלה, הסינים, כך נראה, מנסים להציג חזות הומנית ומערבית יותר. הסרט הוא דוגמא מצוינת. ״אין לסינים רקורד על זכויות אדם וסרט כזה עוזר להם. חוץ מזה הם גם מבינים את הכוח של הקהילה היהודית, בעיקר על רקע האנטי שגובר כלפי סין בוושינגטון, והביקורת על המשטר״.
גם לקהילה הישראלית חשוב היה לקחת חלק באירוע ולחזק את הקשרים עם הקהילה הסינית המקומית. ״היום חשוב לנו לחבר ולהתחבר לקהילות הלא יהודיות באיזור, ואחת החשובות מביניהן היא הקהילה הסינית, שמבוססת כאן היטב. רצינו דרך ערב ההקרנה להביא לתשומת ליבו של הקהל הסיני את הידיעה שיש בינינו יחסים מאוד טובים, בין אם זה סחר שגדל, שיתוף פעולה חקלאי וטכנולגי״.
האירוע נסגר בהצלחה, עם התפעלות של כל הגורמים מהסיפור שלא ממש סופר מהזווית הסינית עד כה. ״מאוד מורגשת העובדה שהסרט נערך דרך עיניים סיניות. יש למשל טענה שעלתה ברבות השנים שבשנת 41 הגיעו קציני גסטפו לשנחאי והמליצו להם לחסל את היהודים. אף אחד לא מצא לזה מעולם סימוכין, ובסרט יש ניסיון לאשש את העובדה. בכלל, יש הרבה קרדיט לסינים בסרט וגם מגיע להם, העיקר כששומעים סיפורים אישיים ועזרה שנתנו ליהודים. סיפורים מרגשים״.
צילום: אי.פי
מומלצים
