איך הופכים אויב לאוהב?
דבר תורה לפרשת וישלח
גל הטרור שפוקד לאחרונה את ארץ הקודש וכבר הספיק להתפשט למקומות נוספים בעולם, מזכיר לנו שלמרות טכנולוגיית הלחימה המשוכללת של העידן החדש בעולם, אין מנוס, והדרך היחידה לנצח באמת את הטרור היא עימות ישיר פנים בפנים מול האויב. כך ראינו גם בהיסטוריית המלחמות של ישראל, שהכרעה סופית של האויב דרשה לא להסתפק בלחימה מרחוק, אלא התמודדות מולו פנים בפנים, מקרוב.
מעניין מאוד. כשיש לך אויב, אתה מעדיף להתרחק ממנו ככל האפשר. ולמרות זאת, כאן אנו נוכחים לראות תנועה הפוכה – הניצחון האמתי על האויב תלוי דווקא בהתקרבות אליו...
בפרשת השבוע אנו קוראים על הכנותיו של יעקב אבינו לקראת פגישתו עם עשו אחיו. זהו אותו עשו הרשע שמעוניין להרוג את אחיו יעקב, ושבגללו נאלץ יעקב לברוח מבית הוריו ולשהות 20 שנה במקום זר ומנוכר, בין אנשים רמאים. יעקב לא מעוניין להרוג את אחיו. זה לא השפה שלו. אבל הוא מודע לכך שמולו ניצב אויב, והוא מתכונן לכך בהתאם. הוא מצדו מתכונן למלחמה בכדי להגן על עצמו במקרה הצורך, אך יחד עם זאת, עושה כל שביכולתו שלא להגיע למצב כזה.
ואכן, הם מתקדמים זה לקראת זה, יעקב עם כל משפחתו ורכושו, ומולו עשו עם ארבע מאות איש מוכנים למלחמה. בשלב ראשון יעקב פוגש במלאך של עשו, פגישה שהופכת לקרב בין השניים. מכל הבחינות נראה שהכיוון הוא מלחמה.
אך למרבה הפלא, הכול משתנה באחת. הקרב מול מלאכו של עשו מסתיים בברכת המלאך ליעקב, וכך גם ההמשך, פגישתו של יעקב עם עשו פנים בפנים, הופכת לשלום במקום למלחמה.
(בסוגריים נוסיף: כל זה להיפך ממש מהפגישות המוכרות לכולנו עם האויב שלנו כיום בארץ, פגישות שהכותרת שלהם היא אמנם "שלום", אך למעשה, התוצאה שלהן היא אחת – התעצמות הטרור.)
במלחמה מול אויב, ישנם שני אופנים. ישנו אופן שבו אנו נלחמים ומנסים למגר ולהביס את האויב לחלוטין. אך ישנו אופן בו אנו הופכים את האויב לאוהב - קחו לדוגמה מצב בו לוחמי האויב מצטרפים לשרות הריגול שלנו - אין ספק שזהו אופן המלחמה הנעלה יותר.
אז איך באמת עושים דבר כזה? איך הופכים את האויב לאוהב? איך מגיעים למצב בו האויב משלים אתנו, ובמקום מלחמה אנו משיגים השלמה?
הסוד טמון במילה 'קרב' עצמה. קרב מלשון קירוב. כאשר אנו נלחמים באויב בצורה פנימית, נכנסים לתוכו ומכניעים אותו. מתקרבים אליו ונותנים לו להבין שהחיים שלו יהיו טובים יותר, אם במקום להילחם, יצטרף לשורותינו.
המלחמה האמורה מוצאת ביטוי גם בנו, בנפשנו פנימה. בתוך כל אחד ואחת מאתנו ישנם שתי נפשות, המבטאות שני אופני חיים שונים לחלוטין. הנפש הבהמית מחד, זו שכל כולה סובבת סביב האגו של האדם ועסוקה במילוי תאוותיו, ומאידך הנפש האלוקית שנמשכת לחיים אידיאלים, חיים של קדושה וטוב מוחלט. ובין שתי נפשות אלו ישנה מלחמה תמידית. כפי ששלמה המלך, החכם מכל האדם, ממשיל את האדם לעיר קטנה ששני מלכים נלחמים לכבוש אותה.
וגם כאן, מטרת המלחמה הזו היא האופן בו אנו מגיעים למצב שהאויב הופך לאוהב. באמצעות 'קרב' מלשון 'קירוב', מלחמה שבה אנו מתקרבים אל הנפש הבהמית ונותנים לה להרגיש שהחיים האידיאליים והקדושים טובים גם עבורה, אנו מנצחים את הקרב באופן הטוב יותר, האופן בו הנפש הזו מצטרפת לקדושה.
נכון. כל אחד מאיתנו מתמודד מול רצונותיה של הנפש הבהמית, מול היצר הרע. ולפעמים ההתמודדות הזו גורמת לנו להרגיש ש..זה אנחנו. אך האמת היא, שאם רק ניתן לעצמנו להרגיש שרצונה של הנפש האלוקית הוא טוב מוחלט עבורנו והנפש הזו היא בעצם האמת שלנו, ניווכח שגם הנפש הבהמית מצטרפת לכך, ובמקום להילחם היא משלימה ומסייעת.
הרעיון האמור הוא מיסודותיה של תורת חסידות חב"ד. המלחמה מול היצר הרע היא עיקרית, אך האופן הנכון להילחם הוא לגלות שהנפש האלוקית היא האמת שלנו, והטוב האמתי עבורנו, ואז – אנחנו לא רק מנצחים את הנפש הבהמית והיצר הרע, אלא אף מצרפים אותה לאלוקות.
ביום שלישי השבוע יחול י"ט בכסלו, תאריך אותו מציינים יהודים בכל העולם כשלב מרכזי בתהליך התגלות תורת החסידות על-ידי רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד, המפורסם בעיקר דרך ספרו, 'תניא', בו כתב את עיקרי ויסודות שיטתו.
רבי שניאור זלמן נאסר ברוסיה בעקבות עלילה שהעלילו עליו מתנגדיו. בתאריך י"ט בכסלו הוא השתחרר, ואז קיבל הוראה שמימית מרבותיו להמשיך ולהוסיף בהפצת תורתו, ואכן כך עשה.
לימים סיפר רבי שניאור זלמן שכאשר הודיעו לו על שחרורו, הוא היה באמצע אמירת תהילים, ואחז בפסוק "פדה בשלום נפשי, מקרב לי". הפסוק הזה מבטא את הרעיון האמור. הפדייה האמתית והנכונה מהקרב, היא דווקא "בשלום", באופן שהאויב נעשה לאוהב, והאדם כולו, על כל יצריו ומאווייו, נעשה שלם בעבודתו את קונו.
שבת שלום
לזכות יהושע בנימין בן מרים לרפואה שלמה בקרוב
רבי שפירא
מומלצים
