אחת משלנו
מה שהתחיל כתחביב הפך למפעל חיים עבור נטלי לנדסמן, מנהלת תכנית ‘משלנו’ שבחסות ה-IAC עוזרת לסטודנטים ב-88 קמפוסים ברחבי ארה”ב לשמור על הזהות הישראלית
זה התחיל בהתנדבות והפך למקצוע שלוקח ממנה את רוב רובו של היום, שעות לא שעות וגם סופי שבוע שעמוסים לפעמים בעבודה, אבל נטלי לנדסמן לא מתלוננת. לנדסמן, מנהלת תוכנית "משלנו" עברה לעמק הסיליקון עם בעלי ושלושת הילדים בשנת 2004. עד המעבר לארה"ב שימשה לנדסמן, 47, כמדריכת אנשי מכירות, היא התמחתה בהקמת מחלקות הדרכה ועבדה ב"סיסקו". כאן התחילה לעבוד כמדריכת אנשי מכירות בענף ההייטק, אבל התעשייה הזאת פחות דיברה אליה והיא התפטרה.
“הבת הבכורה היתה אז בת 15, אז אמרתי: אוקיי. אצטרף לצופים. הפכתי לראש שבט ובתי הפכה למדריכה. תוך כדי עבודה בצופים, פנתה אלי משפחת פרלמוטר, הם השתעשעו עם הקמת ארגון שהיא תוכנית מנהיגים צעירים בקמפוסים בארה"ב. במשך שנה וחצי עבדתי בארגון בהתנדבות מלאה, בהמשך, עברו דדי וחיה פרלמוטר לארץ ואני נשארתי לנהל את הארגון”.
ה-IAC ששמע על התוכנית המיוחדת במינה, לה קראו המייסדים: "משלנו", ביקשו לפרוש את חסותם על הארגון הצעיר וזה הפך לפרוייקט לאומי המשרת היום 88 קמפוסים ברחבי ארה"ב. התוכנית מאפשרת לסטודנטים ישראלים וישראלים אמריקאים להיפגש ולחקור את הזהות היהודית-ישראלית שלהם ואת החיבור שלהם למדינת ישראל. לסטודנטים נינתנים כלים לפיתוח יכולות ההנהגה שלהם המאפשרים להם לקחת תפקידים פעילים בקהילה. לתוכנית שותפים עוד תנועת הצופים הישראלית בארה"ב, הסוכנות היהודית והפדרציה היהודית.
במהלך הראיון הטלפוני עם לנדסמן, היא לא מפסיקה לקבל טלפונים ומסרים מחמשת עובדי העמותה ומהמנהיגים הצעירים בכל רחבי המדינה. "ככה זה כל הזמן" היא מודה "הטלפון לא מפסיק לצלצל”.
כשאני שואלת אותה על ההבדל בין תוכנית "משלנו" לתוכנית אחרת הפועלת בקמפוסים, תוכנית השגרירים של Stand With Us היא מסבירה: "התוכנית שלנו היא א-פוליטית. יחד עם זאת, אם הסטודנטים מעוניינים בהסברה, אנו כמובן מספקים להם אותה. משלנו עובד על שלושה נדבכים: חיבור לאקטואליה הישראלית לא דרך העיניים של הסכסוך. הסטודנטים מקשיבים להרצאות, כולל מערבים-נוצרים המספרים על החופש הדתי ממנו הם נהנים בארץ, לומדים על מאבקים חברתיים במדינת ישראל וכד'. הפוליטיקה היא בהחלט לא הפוקוס. בפברואר אנו עושים כנס בלוס אנג'לס העומד בסימן של Made in Israel, אנו רוצים ללמד את הסטודנטים על ההמצאות והפיתוחים הנהדרים שיוצאים מישראל ולהראות להם שישראל היא לא רק מה שרואים בסי.אן.אן. אלא מדינה מתקדמת מבחינת מדע ורפואה. מדינה שפיתחה המצאות שמרפאות סרטן וכו'."
אחד הנושאים החשובים העומדים בראש מעייני "משלנו" הוא הדור השני של הישראלים. לנדסמן, שבתה הבכורה נולדה בניו יורק (לאחר מכן הם שבו לארץ) ובתה הקטנה רוני, 10, נולדה בחוף המערבי, יודעת שאחת הסכנות שבגידול ילדים ישראלים בארה"ב היא ניתוק מהזהות הישראלית שלהם. "מחקר מראה שלדור השלישי כבר אין קשר ממש לארץ וליהדות. רוב הילדים נשלחים לבתי ספר חילונים וחסרה להם הידע על תולדות המדינה ועל המורשה היהודית. לכן אנו רוצים לחבר אותם ליהדות. אם עושים למשל קומביץ בל"ג בעומר, הם לומדים על בר כוכבא, בפורים, הם מתחפשים וחוגגים ביחד ותוך כדי כך לומדים על החג”.
למרות שיש דגש על חגיגת חגים וקבלות שבת משותפות, הרי "משלנו" אינו ארגון דתי אלא בעיקר ישראלי. "אנו מקיימים את הפעילויות שלנו במרכזי הילל ואחת הסיבות שהרבה מהחברה' החברים במשלנו לא הגיעו ל"הילל" לפני כן, כי הם תפסו אותו כארגון מאוד יהודי ואילו הם רצו משהו עם גוון ישראלי יותר”.
אחד הנושאים ש"משלנו" מתרכז בו הוא פיתוח מנהיגות צעירה. לשם כך הם מארגנים סדנאות ואירועים שונים עבורם ובאוקטובר האחרון הם גם טסו ביחד עם שאר חברי ה- IAC לכנס המנהיגות בוושינגטון, שם השתתפו בסדנא לפיתוח מנהיגות. הם למדו במהלכה איך עובדים עם צוות המורכב מאנשים מרקעים שונים על מנת להגיע למטרות משותפות. זהו דבר שיעזור להם גם בעתיד בכל עבודה בה יעסקו. “החבר'ה הצעירים שלנו הם מחליטי ההחלטות של העתיד בארה"ב ולכן מאוד חשוב לנו לספק להם פלטפורמות מתאימות שיכשירו אותם להיות מנהיגים בקהילה. יש כל מיני ביטויים כיצד צעירים יכולים לקחת הנהגה. סטודנטית אחת עובדת ארגון Soup Kitchen - חלוקת מזון לנזקקים, אחת אחרת פירסמה בלוג".
נכון להיום רשומים 950 צעירים כחברי ‘משלנו’. הסטודנטים הפעילים, החל מגיל 18 ועד שנות ה-20 המוקדמות, נפגשים לפעילות פעם בשבועיים, לאחרונה הם השתתפו בשבתון שנערך בקמפ רמה (ובקמפים נוספים ברחבי ארה"ב). 200 סטודנטים הגיעו לכנס שנערך במהלך שישי-שבת ומומן על ידי ה- IAC.
"הדובדבן שבקצפת הוא פרוייקט מיוחד המתקיים בקיץ. מספר עשרות צעירים נשלחים לישראל לשמונה שבועות של התמחות אישית, הם עובדיםם בסטרט-אפ, בעיריית ירושלים, בגוגל ומקומות נוספים. עובדים ארבעה ימים ובשאר הזמן מטיילים בארץ ונפגשים עם חבר’ה צעירים כמוהם. הכל על חשבון הברון. מישהו שתורם למען הפרוייקט המיוחד הזה. הם מקבלים חוויה מיוחדת במינה של מגורים בדירה בישראל במשך חודשיים וגם תוספת נהדרת לרזומה שלהם שעבדו בחברות מובילות בתחומן”.
במהלך ארבע שנות פעילותה, משלנו תפסה תנופה ענקית והכפילה את מספר הסטודנטים החברים בארגון."חשוב לי להדגיש שהפריצה האדירה של הארגון, לא היתה מתרחשת בלי הפלטפורמה והקשרים של ה-IAC”, אומרת לנדסמן.
משפחת לנדסמן מתגוררת קרוב ל-12 שנה בקופרטינו. הבת הבכורה רותם, 21, התקבלה ללימודים באוניברסיטה בקליפורניה אך העדיפה להתגייס לצה"ל כשמלאו לה 18. הבן רועי 17.5 מסיים את השנה האחרונה בתיכון ורוני, 10, תלמידה בבית ספר יסודי. את המשפחה משלימות הכלבה מוקה ועוד ארבע תרנגולות שניקנו לנטלי לכבוד יום הולדתה.
מהיכן אתם במקור?
"המשפחה שלנו היא ממש היהודי הנודד, כל אחד נולד בארץ אחרת. ליאור נולד בישראל, נטלי בלטביה, רותם בניו יורק, רועי בירושלים ורוני בקליפורניה. אני וליאור גדלנו בחיפה ועד היום בכל פעם שאנו מתקרבים לעליה של פרויד (הכניסה הרשמית לחיפה) הלב מחסיר פעימה".
מתי הגעתם לארה"ב לראשונה?
"פרק א' של הרומן שלנו עם חו"ל החל בניו יורק שם עשיתי את התואר השני וילדתי את רותם. לאחר שחזרנו לארץ התגוררנו בראשון לציון, גבעתיים ולבסוף כ-5 שנים במודיעין, אך עדיין מגדירים את עצמנו חיפאיים יותר מכל דבר אחר".
איך הרגשתם כשרותם החליטה להתגייס לצה"ל והאם היא עדיין בארץ?
“ההחלטה קצת הפתיעה אותנו, בעיקר בגלל התהליך האמריקאי כל כך שעברה, אך מצד שני היתה די צפויה לאור העובדה ששמשה בתפקיד רכזת הדרכה בצופים בשנותיה הבוגרות. רותם שירתה כמדריכת חי"ר ואחר כך כקצינת פיתוח הדרכה בבה"ד 1. כיון שהיא לגמרי התאהבה בתפקיד, את ששת חודשי השרות האחרונים העבירה בביה"ס לפיתוח הדרכה בצריפין. החיים כחיילת בודדה אינם פשוטים, בתחילה ישנו הלם תרבות ולא ממש יודעים לקראת מה הולכים. עניין השפה הוא גם לא פשוט, שלא לדבר על הריחוק מן המשפחה. אבל רותם היא מאוד עצמאית ובוגרת וכיום אחרי 3 שנים, אפשר לומר שטוב לה יותר בישראל. היא התערתה בהוויה הישראלית, החיים שלה יותר מלאים ומאתגרים ופחות משעממים בהשוואה לכאן. לאחרונה, רותם התקבלה ללימודים במרכז הבין תחומי ומתעתדת להתחיל ללמוד שם בשנה הבאה".
האם בנך רועי רועי מעורב בקהילה כמוך?
"רועי, לומד בתיכון "קהילה" והוביל לאחרונה קמפיין חינוך ותמיכה בישראל בבית ספרו נוכח המצב הבטחוני הקשה בארץ. כשהחל גל הטרור בארץ הוא היה מוטרד שבביה"ס היהודי שלו לא הובעה שום תמיכה ציבורית או התייחסות למצב בישראל. יחד עם חברה ללימודים הם החלו בפעילות הסברה עם נתונים לגבי גל הטרור הזה, יזמו עצרת הזדהות בה הורד הדגל לחצי התורן, הודלקו נירות זכרון ועוד. הקמפיין זכה לסיקור במאמר של ה-Jewish news weekly וזכה לתמיכה ושיתוף פעולה מלא של בית הספר ולחשיפה של 200 תלמידים לנושא חשוב זה. רועי מאז ומעולם היה מעורה באקטואליה ישראלית. הוא השתתף במגוון תוכניות לימוד ישראל “write on!”, Young Jewish Philanthropy ובכלל אכפת לו מדברים שקורים סביבו. בשנים האחרונות הוא שמש במגוון תפקידים ב-BBYO, לפני כשבוע סיים את כהונת ה"גדול" שלו, בגאווה גדולה, היום הוא נשיא הכיתה וזה בעצם התפקיד הרשמי היחיד שנותר לו עד הקולג׳. בעברו, הוא שימש כשנתיים כמציל ומדריך שחיה בדאקה והוא בעל חגורה שחורה בטקאנדו".
איך הילדים שלך רואים את עצמם כישראלים או אמריקאים?
"רותם תמיד עונה שהיא ישראלית, רועי עונה שהוא יהודי ורוני חושבת שהיא בעיקר יהודיה אבל גם קצת אמריקאית"
איפה אתם בעוד 5 שנים?
”מגדילה ומפתחת את 'משלנו', לא בהכרח רואה את עצמי בקליפורניה. ישראל היא משהו שתמיד עומד על הפרק. מבחינת ליאור, המעבר לישראל הוא ודאי אך זה רק עניין של תזמון. מבחינתי, הגיאוגרפיה היא פחות עקרונית כל עוד עושים משהו משמעותי. ציונות אפשר לעשות מכל מקום בעולם”.
mishelanu.org
