עפים על זה: שגעון ההוברבורד

אינסוף סרטונים משעשעים ביוטיוב מציגים אנשים שמועדים ונופלים. אבל סרטון אחד הצליח למשוך תשומת לב מיוחדת, וצבר עד כה מעל 600 אלף צפיות. הוא מציג אוסף של קטעים, שבהם אנשים מנסים לרכב על ה"הוברבורד" שלהם אך נכשלים באורח מביך. בזה אחר זה הם עולים עליו, מנפנפים בידיהם בניסיון נואש לשמור על איזון - רק כדי להתרסק על הרצפה לקול צחוקם הרועם של חבריהם.

ההוברבורד (Hoverboard) מסתמן בחודשים האחרונים כאחד הטרנדים הלוהטים, והפופולריות שלו גואה במהירות. eBay, למשל, מסרה בשבוע שעבר, כי במהלך חג ההודיה נמכרו באתר בארה"ב הוברבורדים בקצב של שניים לדקה, והדגישה כי זהו אחד המוצרים הבולטים בעונת הקניות הזו. גם בגוגל דיווחו כי כמות החיפושים אחרי המכשיר עלתה ב־500% מאז יולי.

ועדיין מפתיע לגלות שרבים לא יודעים בכלל במה בדיוק מדובר. למעשה, אף אחד גם לא יודע איך בדיוק לכנות את הגאדג'ט הדו־גלגלי המוזר הזה. השם הרשמי, לכאורה, הוא "קורקינט (Scooter) חשמלי בעל מנגנון איזון עצמי". יש המכנים אותו סקייטבורד חשמלי, אך כרגע השם שתפס הוא, כאמור, "הוברבורד" (סקייטבורד מעופף). אלא שלשם הזה אין קשר למציאות: בניגוד להוברבורד האמיתי, מהסרט "בחזרה לעתיד 2", כאן מדובר בכלי שנוסע על שני גלגלים, והוא ממש לא מעופף.

ממשיכו של הסגוויי

בפועל מדובר בגלגול החדש של הסגוויי, כלי התחבורה האישי שנכשל מסחרית. ברוב ההוברבורדים הרעיון זהה: שני לוחות, אחד לכל רגל, המחוברים לצמד גלגלים. בניגוד לסגוויי, אין כאן כידון או ידיות, והרוכב פשוט עומד עליו בלי להיאחז בשום דבר. בדומה לסגוויי, גם ההוברבורד מבוסס על הנעה חשמלית ועל חיישני תנועה, ששומרים על האיזון ושיווי המשקל של האדם הניצב על ההוברבורד. התנועה - קדימה, אחורה ולצדדים - נעשית בהתאם לתנועות הגוף. כמו בסגוויי. כל מה שצריך הוא להישען קלות ולהטות את הגוף לכיוון שאליו רוצים לנסוע, הגלגלים יסתובבו וההוברבורד יתחיל לנסוע בהתאם. אין צורך בדוושות או בהגה.

תהליך הלמידה וההסתגלות לוקח לפעמים דקות ארוכות ואף שעות, תלוי בשיווי המשקל הטבעי שלכם. וזה יכול להיות כואב: כפי שאפשר לראות באותו סרטון, לרוב תהליך הלמידה נגמר בנפילה. למי שמנסה מומלץ להצטייד באמצעי מיגון.

(צילום: מתוך אתר החברה)

רוב ההוברבורדים מגיעים למהירויות של 8 עד 20 קמ"ש, ויכולים לגמוע בסביבות 20 ק"מ לפני שהם זקוקים לטעינה חשמלית נוספת. הם שוקלים כ־7־8 ק"ג, ומחיריהם נעים בין 500 ל־1,000 דולר לדגמים הזולים יותר, אך היקרים יעלו 1,000־2,000 דולר ויותר.

למה זה טוב? ההוברבורד הוא ספק צעצוע, ספק כלי תחבורה של ממש. יש הטוענים כי זה לא יותר משעשוע לשעות הפנאי, ממש כמו סקייטבורד, שמתאים בעיקר לילדים או לבני־נוער. חלק מהיצרניות טוענות כי הוא יכול לשמש לניוד בחללים סגורים גדולים, כמו מחסני ענק או שדות תעופה. אך צודק מי שאומר שזה גם רכב אישי, שיכול לשמש לנסיעות יומיומיות קצרות, מהבית לעבודה, לרכבת או לאוטובוס, ובחזרה. יתרונו על האופניים, למשל, הוא, שאפשר לקפלו ברגע הצורך ולשים בתיק או לסחוב ביד.

"זהו כלי של כייף טהור", אומר יובל אטד, יו"ר קבוצת Chinabuy העולמית, המפעילה את אתר המכירות ChinaBuy ישראל. "אני מאמין שזה יהיה להיט לא נורמלי בתל־אביב ככלי תחבורה למרחקים קצרים. אבל אני גם לגמרי רואה את הילד שלי נוסע בזה בפארק או בשכונה".

מייד אין צ'יינה

מאיפה הגיע ההוברבורד? לא ברור לחלוטין, אבל לפי תחקיר מגזין Wired, החברה שהמציאה את הקונספט בגלגולו הנוכחי היא חברה סינית בשם Chic Robotics, שנוסדה ב־2013 והשיקה את הכלי הראשון באוגוסט 2014. עד מהרה הגיעו החיקויים, וכיום יש לא מעט מפעלים בסין שמייצרים הוברבורדים גנריים, שכל מפיץ או יבואן יכול לקנות ולשווק.

בחצי השנה האחרונה קשה להתעלם מהנוכחות שלהם ברחובות וגם על מרקע הטלוויזיה. השחקן ג'יימי פוקס הדגים במאי האחרון את ההוברבורד שלו בתוכנית האירוח של ג'יימי פאלון; הזמרת לילי אלן, הזמר ג'סטין ביבר והמוזיקאי כריס בראון הם רק חלק מהמפורסמים שתיעדו עצמם רוכבים.

(צילום מסך)

כיום, יש בעולם שורה ארוכה של מותגי הוברבורדים. בין הבולטים אפשר להזכיר את IO Hawk ואת PhunkeeDuck. מותגים ידועים נוספים הם Future Foot ו־Swagway. לפחות חלק מהחברות האמריקניות האלה משווקות למעשה את המוצרים הגנריים הסיניים, עם התאמות מתבקשות לפי הצורך.

במקביל, אפשר למצוא גם וריאציות שונות של ההוברבורד, כאשר הרעיון הבסיסי זהה - אך הצורה שונה. SoloWheel, למשל, הוא אחד המוזרים למראה מביניהם. זהו מעין חד-אופן חשמלי: גלגל יחיד עם שני משטחי יציבה לצידו, הנעה חשמלית ומנגנון ייצוב פנימי. הוא עולה החל מ-1,500 דולר, ומגיע ל־25 קמ"ש. כלי נוסף הוא ה־ Z board, שאותו אפשר להגדיר כסקייטבורד חשמלי של ממש, שכן הוא נראה כמו סקייטבורד מסורתי: קרש עם גלגלים מלפנים ומאחור. ההבדל הוא שיש לו גם מנוע חשמלי שמביא אותו למהירות של 30 קמ"ש.

(צילום: מתוך אתר החברה)

אחד השמות החמים בתעשייה הוא Ninebot Mini. פרי שיתוף פעולה בין שיאומי, יצרנית הסמארטפונים הסינית הטרנדית, לבין חברת הרובוטיקה הסינית Ninebot, שרכשה את סגוויי באפריל האחרון. הוא ידידותי יותר לרוכבים חדשים - בזכות הכידון הקצר שאמור לתמוך בברכיים ונועד לסייע לאיזון. משקלו כ־13 קילו, והוא נחשב לכלי יותר מתקדם ומקצועי משאר הסקייטבורדים החשמליים.

"הישראלים מתלהבים" 

אטד מ־ChinaBuy מספר על התעניינות רבה בארץ: "אנחנו כבר מוכרים את זה בחו"ל, ויש גם ביקוש גדול מאוד בישראל - כל מי שאני מספר לו מתלהב מזה ומבקש אחד", הוא אומר. החברה טרם החלה לשווק את ההוברבורדים בארץ, ולדברי אטד התוכנית היא להציע לישראלים את ה־Ninebot Mini והוברבורד נוסף מתוצרת סינית.

לא מעט ישראלים כבר הצטיידו בהוברבורדים שרכשו בחו"ל, הזמינו באתרים בחו"ל, או אפילו קנו בחנויות בארץ שכבר מוכרות כאלה "מתחת לרדאר". רק במהלך בלאק פריידיי האחרון רכשו ישראלים כ־100 הוברבורדים ב־eBay.

עם זאת, מי שממתין שהמדפים בישראל יתמלאו בהוברבורדים ובסקייטבורדים חשמליים צפוי להתאכזב. בישראל לא מתבצעת כיום מכירה חוקית ומסודרת של הכלים הדו־גלגליים הללו. במשרד התחבורה, שאחראי על אישור כלי רכב בעלי הנעה חשמלית, מדגישים, כי כרגע חל איסור למכור את ההוברבורד ודומיו בישראל, וגם אין כוונה לאפשר זאת בעתיד. מהמשרד נמסר, כי "הסקייטבורד הממונע אינו עומד בדרישות החקיקה הקיימות בהיבט התקינה והיבוא, ולכן לא ניתן לייבאו לישראל".

במשרד התחבורה רואים מן הסתם את התאונות הרבות שגורמים בני נוער הרוכבים על אופניים חשמליים בערים, ולא ממהרים לאפשר לכלי תחבורה חשמלי נוסף, מסוכן אולי עוד יותר בפוטנציה, להציף את הרחובות.

ואכן, ההוברבורד עלול להיות כלי מסוכן - הן לרוכבים עליו והן לעוברי אורח. אפשר ליפול ממנו בקלות ולהיפצע, שלא לדבר על כך שהרוכבים עלולים להיתקל באנשים ברחוב ולגרום לתאונות ולפציעות חמורות.

בעיות הבטיחות לא מסתכמות בנפילות. בעולם נרשמו כמה מקרים, שבהם הסוללות של ההוברבורדים התחממו יתר על המידה והתפוצצו. בלונדון התריעו מכבי האש לאחרונה על שני מקרים שבהם שריפה בדירות נגרמה בגלל סקייטבורד חשמלי. עם זאת, כנראה שמקרים כאלה התרחשו בדגמים זולים במיוחד.

כמו בארץ, גם הרגולציה בעולם, שעדיין מנסה להתמודד עם הרחפנים ושאר כלי הרכב הקטנים והחשמליים, מנסה כעת לעכל את התופעה החדשה. בבריטניה, למשל, הרגולציה לא אישרה שימוש ב"קורקינט חשמלי בעל מנגנון איזון עצמי", וכל שימוש בו בשטח ציבורי אסור ונחשב לעבירה. גם בניו-יורק, שבה אפשר לראות יותר ויותר רוכבי הוברבורדים ברחובות, המשטרה הבהירה לאחרונה, כי רכיבה עליהם היא בלתי חוקית, ויש גם דיווחים על קנסות שהוטלו. בשדה התעופה לוס־אנג'לס נעצר לאחרונה הראפר האמריקאי וויז קאליפה ונכבל באזיקים על־ידי השוטרים, לאחר שסירב לרדת מההוברבורד שעליו רכב.

בקליפורניה המחוקקים דווקא באו לקראת הגאדג'טים הממונעים

 החדשים: ב־- בינואר ייכנס לתוקפו חוק שמתיר רכיבה על ההוברבורדים בשבילי פארקים או בנתיבי אופניים. נציגי הממשל המקומי אמרו לניו־יורק טיימס: "אנו מתייחסים לזה כאל כלי תחבורה לטווח קצר, לצורך נסיעה יומיומית לעבודה ובחזרה".

אבל חובבי ההוברבורד יכולים להיות אופטימיים: הרגולציה תמיד מתקשה להדביק את קצב התפתחות הטכנולוגיה, אך בסופו של דבר היא תצטרך להתמודד עם המציאות בשטח. ההוברבורדים כאן כדי להישאר.

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"