מי ימליך לנו מלך?

בשיתוף מיזם 929

1.

במערכת הבחירות האחרונה וגם זו שלפניה, נדמה היה שתשדירי הבחירות חוזרים על עצמם, למשל, באחד התשדירים של הליכוד המונטאז' הצפוי: הכותל המערבי, גברים מתפללים, ברושים מתנועעים, דגלים מתנפנפים וילדים מנופפים.

מה קורה כשהאובססיה משתלטת?

ייתכן שבדיתי את כל אלה, אני לא באמת זוכרת מה בדיוק היה שם, אבל מה זה משנה? כל תשדיר דומה לקודמו, כמו שכל מערכת בחירות משבטת את תוצאות קודמתה. גם הבהייה שלי בתשדירים היא אוטומטית, כשפתאום קופץ דימוי מוכר ומפתיע. יד של כסף רצה על פני אותיות שחורות של ספר תורה. רגע, מה? זה תשדיר של הליכוד או של ש"ס? אני מחזירה אחורה ומקפיאה את התמונה. סקרנית לגלות מה מתוך חמשת החומשים ייבחר לתקריב. האם הקושן עתיק היומין של "לזרעך נתתי את הארץ אשר אתה רואה...?" או משהו קצת יותר משמח לב כמו "כי יהוה אלוהיך, מביאך אל-ארץ טובה: ארץ, נחלי מים--עיינות ותהומות, יוצאים בבקעה ובהר?"

אך לא זה ולא זה. אני בטוחה שיעלילו עלי שאני בודה גם את זה מדמיונות לבי מרוב שזה מופרך, אבל מקבלי ההחלטות במטה הליכוד בחרו לצטט לא פחות ולא יותר מאשר את דברים מ"ג, י"ז: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר יהוה אלוהיך בו..."

שימו לכם מלך שאלוהים יבחר - אז מי כאן הבוחר?(צילום: shutterstock)

זאת מצווה משונה. מצד אחד שום תשים, מצד שני אשר יבחר יהוה אלוהיך בו. ניכר שיש לאלוהים קונפליקט פנימי בכל הקשור למלך בשר ודם. מעניין לראות איך הוא מתמודד עם זה בספר שמואל, כשהעם פונה לשופט המזדקן בדרישה למלך. שמואל הוא הנעלב הראשון, מבין שמנסים להיפטר ממנו בזקנתו. אבל אלוהים ממהר לנכס את כל העלבון אליו. "לא אותך מאסו, כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם". ומתוך כאבו הוא מחליט דווקא להיעתר לבקשה. רציתם מלך? קחו .

קחו לכם מלך והוא יקח את בניכם. ישים לו אותם במרכבתו ובפרשיו, שירוצו לפניו. הוא ישים אותם לו שרי אלפים וחמישים. ולחרוש חרישו, לקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו ורכבו. אה, וגם את בנותיכם הוא יקח. מה חשבתם? יעשה מהן רקחות וטבחות ואופות. הוא יקח את שדותיכם, כרמיכם וזיתכם. את עבדיכם, שפחותיכם וחמוריכם. וכשתזעקו מלפני מלככם אשר בחרתם לכם, נראה לכם שאני אענה לכם ביום ההוא? שאלתם מלך? קבלו אותו.

2.

סיפורי דוד ושאול מציתים את הדמיון. מונטאז' של הרים וגאיות, מלוכה, שגעון, פראנויה ומאבקי כוח. ובאחד הימים, שאול סר למערה לסוך את רגליו. כלומר להטיל את מימיו (הסיפור אינו נזקק בהכרח לפרט מידע זה, אז מה בדיוק עושה שם השתן של שאול באמצע העלילה?).

שאול אינו יודע שדוד מסתתר במערה הזאת בדיוק. רק לאחר מעשה יגלה כמה קרוב הגיע לחרבו של דוד. כשנחשף בפני שאול, מציג דוד את כנף מעילו הכרות כהוכחה לחפותו. הנה, הוא יכל היה להרוג אותו ולא עשה זאת. בתום חילופי הדברים ביניהם שואל אותו דוד בפליאה, או בהיתממות: אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף? אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת? אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד?

לא יחלוף פרק, ודוד יהפוך מנרדף לרודף. על הכוונת- נבל הכרמלי. איש המתואר כבן בלייעל, קשה ורע מעללים, ואם לא די בכל אלה, הוא גם "כלבי". דוד שולח לנבל בקשה למזון, אבל נבל מסרב. מדוע שייקח מזון מפיותיהם של עובדיו וישלח לאנשים זרים? האם "כלביותו" עשתה אותו קמצן? טריטוריאלי? או שמא נאמן?

בזעמו מכריז דוד " כֹּה-יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד, וְכֹה יֹסִיף: אִם-אַשְׁאִיר מִכָּל-אֲשֶׁר-לוֹ עַד-הַבֹּקֶר, מַשְׁתִּין בְּקִיר."

נשמע שבהתבטאות ציורית זו (שחוזרת על עצמה פעמיים) הוא מתכוון לכלבים, אך ייתכן שלזכרים באופן כללי.

3. 

בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין, נותן לנו רבי יהודה סימנים לבוא המשיח: דור שבן דוד בא בו- בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסתובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחוכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני הכלב, והאמת נעדרת.

4.

פני הדור כפני הכלב: הכלב רץ לפני בעליו, כמעט נדמה שהוא המוביל. אבל בכל צומת הוא עוצר ומגניב מבט לאחוריו. בודק לאן נושבת הרוח ושב לשעוט קדימה. מנהיג מובל.

• לאתר מיזם 929  - תנך כפי שלא הכרתם
• את מיטב הפרשנויות ניתן גם לקרוא באפליקציה החדשה של המיזם, שמושקת בימים אלה
• 929 מוציא את התנך גם לשטח : מפעיל מעל 100 קבוצות לימוד ברחבי הארץ ובכל שבוע יוצא טיול על פי סיפורי התנך