בגיל 16, כדרוזי אזרח לבנון, השתתף סמיר קונטאר בפיגוע של ארגון פלסטיני בנהריה שבו נרצחו בני משפחת הרן, בהם ילדה בת ארבע, שרצח בעצמו כשהיכה בקת רובה בראשה. ישראל סרבה לשחרר את קונטאר לידי חיזבאללה בעסקת טננבוים בשנת 2004. אחרי חטיפת אנשי המילואים אלדד רגב ואודי גולדווסאר ב-2006, שהובילה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, קונטאר חזר ללבנון, במסגרת הסכם עם חיזבאללה תמורת החזרת גופות החיילים. מאז, חזר קונטאר לשורות ארגון הטרור ונטל לעצמו תפקיד מבצעי.

בליל יום ראשון האחרון, חוסל קונטאר בשכונת ג'ראמנה שבמזרח דמשק. על פי דיווחים, מדובר במתקפה ישראלית במסגרתה שני מטוסים של חיל האוויר ירו ארבעה טילים לעבר בית מגוריו.

כשהאמנית אילנה דיין צדיק שמעה שחוסל, היא הבינה ששוב זה קרה. בפעם הרביעית הציורים שלה חזו את העתיד. "אני זוכרת היטב את הרגע ששמעתי שמשחררים אותו מהכלא", היא מספרת. "כששיחזרתי וקראתי על הדברים הנוראיים שעשה, זה לא נתן לי מנוח. הרגשתי שהיה בי כאב שצריך היה לפרוץ החוצה. מחשבות על סיפור קשה שהייתי חייבת לפתור עם עצמי והצלחתי לעשות את זה רק דרך הציור". אילנה פנתה לכלי החזק שלה, המכחול, ומה שיצא היה ציור של קונטאר, עם עדשה שמכוונת אליו, והכיתוב unfinished. "עשיתי את זה כי זו הייתה משאלת לב והיה לי ברור שלא יניחו לו. ידעתי שיש מי שמשקיף עליו וזה עניין של זמן עד שיחוסל".

אילנה דיין צדיק בכלל לא תכננה להיות אמנית, אבל תאונה אחת בכניסה לאילת, שינתה את הכל. "הייתי עם הכלב שלי במכונית כשנכנסה בי משאית בטון לפני המחסום. זה ממש היה בגדר נס שיצאתי מזה רק עם בעיה בחוליות הצוואר", היא משחזרת. "כשהובילו אותי לבית החולים, וישבתי שם לבד, עברה בי מחשבה זרה וחדשה, הרגשתי שאני חייבת לצייר. עד אז, אמנות, מכל סוג, לא הייתה בחיים שלי בכלל. מה לי ולציור, חשבתי. תהיתי אם משהו השתבש לי במוח. אחרי שחזרתי לביתי, פתחתי את העיתון וחיפשתי לימודי אמנות וציור. ביום שאחרי כבר נרשמתי ויצאתי לדרך".

משם נסעה דיין צדיק בכל יום למקומות שונים ומשונים בישראל כדי ללמוד אצל הציירים והאמנים האהובים עליה, והאמנות מילאה את עולמה. "ניסיתי להתקבל לאגודת הציירים והפסלים, אבל לא התקבלתי בשנה הראשונה. בשנה השניה כבר קיבלו אותי וכך התחלתי לפרסם את הציורים והעבודות שלי בגלריות ותערוכות ברחבי הארץ. עד היום יש תערוכת ציורים קבועה שלי במלון באילת".

כשעברה לארה"ב, החלה גם כאן לפרסם את עבודותיה. האמנות שלה עסקה בעיקר בנושאים אופטימיים ומשמחים, אבל כל זה השתנה כשחזתה בלינץ׳ האכזרי שנעשה בשני חיילי מילואים באוקטובר של שנת 2000.

"מיעטתי לראות חדשות. אבל כשהבת שלי קראה לי וראיתי את זה, לא ידעתי מנוח", היא מספרת בהתרגשות. "הזדעזעתי עד כדי כך שבמשך 4 ימים לא ידעתי איך להוציא את הכאב הזה מתוכי. היה לי ברור שזה צריך לצאת מהידיים שלי החוצה, אבל עד אז לא ציירתי רוע".

"בציורים שלי, כמו בפרשת קונטאר וחיסולו, כאילו חזיתי את מה שיקרה”. הציורים של אילנה דיין צדיק

בציורים שהציגה, נראה שניסתה בעצמה למצוא פתרונות, או סוף לכמה מהדמויות והסיפורים שהרעישו אז, וגם עכשיו את שגרת חיינו. "אנשים שראו את מה שציירתי, התקשרו שנים אחר כך וממש קראו לי מכשפה", היא מספרת. "בציורים שלי, כמו בפרשת קונטאר וחיסולו, כאילו חזיתי את מה שיקרה".

וכך למשל, ציירה את נשיא ארה"ב גורג' בוש ואת סדאם חוסיין עם חבל תלייה. זה היה 4 שנים לפני שמצאו ותלו אותו. גם את סופו של בן לאדן היא מספרת שציירה. "ציירתי ציור של בן לאדן שנמצא מעל יד מאוד גדולה חסרת פרופורציה בגראונד זירו, ומתחת יש נרות נשמה וידעתי שהיד האמריקאית תתפוס אותו. כל הנשמות שהלכו לא יתנו לו לחיות. את ערפאת", היא מוסיפה, "ציירתי לפני שסגרו אותו במוקטעה, ועדיין, בחרתי לצייר אותו מאחורי סוגר ובריח. ציירתי אותו סגור עם מפתח ואמרתי הוא יצא משם רק בארון מתים, וזה מה שהיה".

מתוך התערוכה של דיין-צדוק

כשאני שואלת אותה מה הציור הבא שיחשוף את העתיד, היא צוחקת ומבקשת להסביר. "זה לא שאני חוזת עתידות אבל כשאני מציירת, זה יותר מתוכי, אני מרגישה אותם, אני מובילה אותם למקום שנותן לי שקט בציור הזה, שנראה לי נכון, אולי דרך אינטואיציה. יש לי חבר במיאמי שהתקשר אחרי חיסול קונטאר ושאל מה אני כבר מתכננת עכשיו לציור על נסראללה. אני עדיין לא יודעת. אני רואה אותו כמו אדם שחי חיי עכברוש ואני צריכה להיכנס לזה".