השנתיים האחרונות בחייה של הדוגמנית והשחקנית אור גרוסמן, נראות לפעמים כמו סצינה מתוך הסרט "דלתות מסתובבות", בו כל בחירה מובילה לתרחיש שונה לחלוטין.
עכשיו, במבט לאחור היא מרגישה שהגיעה למקומה הנכון והטבעי, ומודה שבתום כברת דרך ארוכה שעברה, היא יכולה ליהנות.
צילומי שער "לאשה" בכיכובה, נערכו במהלך ביקור בארץ, אותו ניצלה מלבד איחוד עם בני המשפחה והחברים גם לצילומים לקמפיין של חברת האיפור איל מקיאג' וגם לעבודה בחברת האופנה Q בה הפכה שותפה.
מקום מגוריה בתקופה האחרונה הוא לונדון, שם היא שוהה עם בעלה ג'יימי דינר ובנם המשותף בנו, אבל היא מגדירה את עצמה כ"מי שלא עזבה את הארץ, אלא תמיד נשארת על הקו".
בראיון עם אורית מרלין רוזנצוויג למגזין המודפס היא מספרת כי כמה ימים לפני חתונתה הלונדונית עם ג'יימי, גילתה אור גרוסמן שפג תוקפו של הדרכון הישראלי שלה, ושעליה לשוב במהירות לישראל כדי לסדר את הניירת.
היא עלתה על מטוס, נחתה במשרד הפנים הישראלי, וקיוותה שטחנות הביורוקרטיה יעבדו מהר. בינתיים, מעברו השני של הקו, היה בעלה לעתיד אכול חשש כי החתונה שלו עלולה להתרחש בלי אלמנט משמעותי: כלה.
"כולם היו בלחץ כי לא יכולתי להיכנס לאנגליה", משחזרת גרוסמן, "היה ברור שאם לא אגיע, נצטרך להתחתן בסקייפ. חוץ מזה, עוד לא קניתי שמלה ולא נעליים, לא סגרתי את סידורי הישיבה של השולחנות. ג'יימי היה בהיסטריה".
כמו תמיד ברגעים כאלה, הכל הסתדר בשנייה האחרונה וגרוסמן הגיעה בזמן כדי לארגן את האירוע הסולידי - 90 איש לארוחת צהריים אלגנטית במלון מונדריאן היוקרתי. היא קנתה ברגע האחרון שמלה של המעצבת אליס טמפרלי - מי שעיצבה את השמלה של פיפה מידלטון לחתונה המלכותית של וויליאם וקייט, מצאה נעליים מתאימות, והצליחה למצוא בתוך הלחץ גם נקודה חיובית.
"בגלל שהגעתי לחתונה בדקה ה־90, הכל נעשה יותר קליל, כי לא התרכזתי בהיסטריה של קניית השמלה. הייתי כבר חמישה חודשים בהיריון, ולמרות שזה לא היה קל למצוא שמלה לבנה פשוטה כמו שרציתי, ביום אחד הצלחתי לסגור הכל: שמלה, נעליים, איפור ושיער. אגב, עצם זה שהייתי בחתונה, היה יותר מרגש מהאירוע, בגלל שזה לא היה כזה ברור שאהיה שם".
הצלחת ליהנות מהאירוע?
"הייתה חתונה מדהימה, פשוטה ויפה. כל מה שרציתי, עם הרבה תוכן. כמו הקשר שלנו. תמיד יורד גשם בלונדון ובאותו יום זרחה שמש באמצע מרץ, ולא היו שום זיקוקים, רק ארוחה אותנטית. הרגשתי שהזמנתי חברים קרובים ומשפחה אליי הביתה".
היה משפחתי ומחבק, וכל כך התרגשתי עד ששכחתי לעשות טאץ'־אפ של האיפור. אני חושבת ששכחתי אפילו לעשות פיפי. לא הפסקתי לחייך, הייתי נוכחת ברגע עצמו, וזה בדיוק מה שאמא שלי הייתה אומרת לי כל השנים, 'תהיי פה. את תמיד בצעד הבא'. כנראה שהנתק מהארץ גרם לי להעריך את כל מה שאני חווה, וזה מקסים".
מתגעגעת?
"אני מתגעגעת לעברית ולישראלים. זה קשה להיות רחוקה מהישראליות, אבל אני לא מתחרטת שעברתי ללונדון. אני במקום שאני צריכה להיות בו, אני יודעת את זה. לא עזבתי בשביל בעלי, עזבתי בשבילי. אני מחשיבה את עצמי היום אשת עסקים ישראלית, ואי אפשר לומר שעזבתי, רק בגלל שאני לא שותה קפה בשדרות רוטשילד".
תחזרי לארץ יום אחד?
"כן, חד משמעית. אין לי סיבה שלא. גם ג'יימי רוצה. הוא יהודי שאוהב את ישראל והיה מגיע לכאן עוד לפני שהכרנו. כרגע אני בהתפתחות שלא מאפשרת לי להיות פה אבל אני אחזור. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו פה, שיהיה להם את החופש ואת המרחב, כמו שאני גדלתי. זאת הארץ שלי".
- הראיון המלא עם אור גרוסמן בגיליון "לאשה" החדש - השבוע בדוכנים
