חיי L.A
הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס
נוסטלגיה עם צמד רעים
צמד רעים הגיע ללוס אנג'לס להופעה בבית הכנסת בית יעקב בבוורלי הילס, ונתן הופעה מרגשת עם מחרוזת שירים אהובה שהיתה מוכרת גם לקהל שברובו הגדול היה אמריקאי.
חזן בית הכנסת, אריק וולהיים, שהוא גם המנהל המוסיקלי של מקהלת בית הספר הארקם הילל ושל בית הכנסת, פתח את האירוע בשירה כשהוא מפגין יכולת קולית מדהימה. כשקוראים את הביוגרפיה שלו מבינים גם מדוע. לאחר שסיים לשרת בלהקת הרבנות הצבאית, הוא קיבל מילגה ללימודי מוסיקה בניו יורק והתמחה בשירת אופרה. בתקופה בה עשה את התואר השני שלו הוא עבד כחזן בסטנפורד קונטיקט
במשך 12 שנה, שב לארץ ולמד באוניברסיטה העברית כשהוא ממשיך לנסוע לארה"ב לעיתים תכופות.
לפני שלוש שנים קיבל את העבודה בבית יעקב בלוס אנג'לס ומאז הוא כאן, ביחד עם אשתו ושלושת בנותיהם, מקפיד להביא לעיר מדי שנה זמרים ישראלים השרים בעיקר מוסיקה יהודית.
לפני שנתיים הביא את הזמר/חזן דודו פישר, שמילא את הסבן תיאטר עם 1,800 איש ולפני שנה את הזמר אברהם פריד.
חזן בית הכנסת הזמין אל הבימה את מקהלת הילדים על כל 48 חבריה, שהופיעו עם מחרוזת שירים יהודים כשהוריהם הגאים מנציחים את כל המעמד עם הטלפונים. אחרי שאחרון הילדים ירד מהבמה, עלו כוכבי הערב שנראו כפי שאתם זוכרים אותם, רק קצת יותר מבוגרים.
ישראל גוטסדינר ובני רוזנבאום הכירו בזמן שירותם הצבאי, אז היו חברי להקת הרבנות הצבאית. עם שחרורם בשנת 1969 הם החלו להופיע יחד עם השם צמד רעים, ובשנת 1971 זכו במקום השלישי בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר: "והבא עלינו", אותו גם שרו במהלך הערב.
השניים, כבר בני 67, מופיעים ביחד כבר 47 שנים בכל רחבי העולם, בעיקר בפני קהילות יהודיות שנהנות להקשיב למוסיקה יהודית מהמקורות, ולשירים ישראלים מוכרים ואהובים גם בקרב אלו שאינם דוברים עברית.
הצמד התחיל עם מחרוזת שירים שכולנו הספקנו לשכוח כמו: "ימין ושמאל, רק חול וחול", "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "אנו, אנו הפלמ"ח", ו”אבריימל'ה מלמד”, מה שהחזיר על גלי הנוסטלגיה את שלושה וחצי הישראלים שנכחו באולם. כל השאר, אמריקאים, חברי בית הכנסת בעיקר, התענגו על ביצועים מלהיבים של שירים כמו "אדון עולם", "והאר עינינו" וחלקם אף הצטרפו לפיינלה של השיר "הללויה" של קובי אושרת, אז עלו שוב כל ילדי מקהלת ילדי הילל להופיע ביחד עם צמד רעים.
החזן אריק וולהיים, גם זכה להופיע עם חברי הצמד עם השיר "אמר רבי אלעזר". צמד רעים שקיפץ ורקד על הבמה כאילו הם לא נושקים כבר ל-70, ירד אז אל הקהל ופצח בריקוד מעגלים ספונטני עם הגברים. את הערב ליוו בנגינה החצוצרן, אנדרו נינמר, גיטרתבס, כפיר מלמד, הסקספוניסט מגל סטיינברג, המתופף איתי בנדה, הגיטריסט אריאל מן והקלידן והמנהל המוסיקלי, תומר הדדי.
עם תום ההופעה, התפנה הצמד להצטלם עם קהל המעריצים החדש שלו, חברי קהילת בית הכנסת בית יעקב. את הגעתם של הצמד ללוס אנג'לס מימנה הספונסרית של האירוע, אליס שונפלד, אחת מחברות בית הכנסת הוותיקות.
נוסטלגיה עם חדוה עמרני
ערב שירים נוסטלגי בהנחיית מוטי בניאס נערך בוואלי בית שלום ואירח הפעם את הזמרת הוותיקה, חדוה עמרני. עמרני, כבר בת 70 וקצת, הפתיעה את הקהל בקולה ומראה הצעיר. "אנשים כל הזמן פונים אלי ואומרים לי: הקול שלך מאוד צעיר, לא קול של אישה בגילך”, צוחקת עמרני ומסבירה שהכל בזכות הגנים וגם הספורט. "אני אוכלת נכון, מתעמלת כל יום ומשתדלת לעשות רק דברים שאני אוהבת. הנשמה הרי משקפת איך שאת נראית”.
בשבוע הבאה תטוס עמרני לארץ להקליט מספר סינגלים חדשים. בערב השירה בציבור אותו אירגנה עתליה עינב וניגנו דרור עינב על כלי הקשה ויניב פרבר על הקלידים, עמרני שרה בעיקר את להיטיה הידועים, כאלו שכולם מכירים וזוכרים: "אני חולם על נעמי", "סאלם עליכום", "שם הרי גולן" וגם את "דרור יקרא" בנוסח תימני. למרות שהיא אוהבת לשיר את שיריה המוכרים, הרי עמרני ממשיכה ליצור ולהקליט חומרים חדשים ומצרה על כך שהקהל שלה רוצה לשמוע בעיקר את השירים שאוזנו כבר רגילה לשמוע.
"בביקורי האחרון בארץ הופעתי במועדוני זמר. הקהל שלי הוא בעיקר קהל מבוגר יותר שגדל אתי, אבל אני מאוד רוצה לעשות משהו חדש שיהדהד אולי גם לקהל הצעיר שלא גדל על השירים שלי. אני רוצה שידעו שאני קיימת וממשיכה ליצור, כמו שצייר לא מפסיק לצייר, זמר לא מפסיק ליצור גם כן".
בנה של עמרני, דורון דאנוף הוא גם מוסיקאי, מלחין וזמר מוכשר ועסוק המתגורר בנאשוויל, טנסי. "יש לי כבר נכדה בת שלוש ממנו ובתי אוראל בהריון כך שאני הולכת להפוך בקרוב שוב לסבתא" היא אומרת בגאווה.
40 מיליון שקל מלוס אנג’לס לחיפה
שמואל (המוכר יותר בשמו: פול) עמיר ואשתו הרטה תרמו לאוניברסיטת חיפה 40 מיליון ש"ח ובתמורה יקרא על שמם בניין הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה. תרומתם, כך מבטיחים באוניברסיטת חיפה, תעזור להקים עשרות מעבדות וחדרי מחקר בפקולטה למדעי החברה במטרה להחזיר חוקרים לישראל ולקדם את החינוך האקדמי. תרומתם של בני הזוג המתגוררים בבוורלי הילס מזה שנים רבות, היא הגדולה ביותר שקיבלה האוניברסיטה.
בנוסף למעבדות החדשות אמורות לקום גם 100 כיתות לימוד, חדרים לסגל חדש, לדוקטורנטים ולסגל זוטר. בטקס חגיגי שנערך בשבוע שעבר, קראה אוניברסיטת חיפה את הפקולטה למדעי החברה על שם פול והרטה עמיר. פול הוא איש עסקים, ניצול שואה. השניים תרמו בעבר לאוניברסיטה וגם למוסדרות אחרים בארץ כבית החולים רמב"ם.
אחד המוסדות שנהנה בעיקר מתרומתם הנדיבה של בני הזוג, הוא מוזיאון תל אביב לו הם תרמו מיליונים רבים גם כן. עמיר מכהן כחבר בחבר הנאמנים של המוסד. ביתם של בני הזוג, נראה כמוזיאון בעצמו, עם פרטי אמנות יקרי ערך רבים אותם אספו השניים במרוצת השנים. את אוסף האמנות שלהם, הם תורמים לתצוגות במוזיאונים ברחבי העולם, כך שגם אחרים יוכלו ליהנות ממנו.
עמיר, יליד סלובקיה, שרד את השואה כילד ועלה לישראל בשנת 1946 במסגרת עליית הנוער. הוא הצטרף לקיבוץ יחיעם שם התגורר עד שהיגר לארה"ב בשנת 1960. כאן הוא נישא להרטה, יהודיה אמריקאית מניו יורק, בוגרת הראוורד, הם הקימו בלוס אנג'לס את חברת Amir Development
Company אשר בבעלותה 44 בניינים ו-9 מיליון סקוור פיט של מחסנים בקליפורניה, פניקס, יוטה, דאלאס ודנוור. רבים מבנייני החברה שוכנים בלוס אנג’לס.
חנוכת הבית של המרכז הישראלי אמריקאי
היה זה מאורע היסטורי - פתיחת המרכז הישראלי אמריקאי הראשון מסוגו בארה"ב. המרכז, על שם שפר, ישמש כמרכז הפעילויות של הקהילה הישראלית-יהודית-אמריקאית, במטרה ליזום, לשמר ולחזק את הקשר לישראל.
ספק אם אלו שיזמו את הקמת ארגון ה- IAC (או בגלגולו הראשון כ- ILC) האמינו שיום אחד הם יפתחו מרכז קהילתי של ממש. משהו בסגנון ה- JCC (Jewish Community Center שכל מרכזיו נסגרו האחד אחר השני במרוצת השנים והותירו חלל בחיי הקהילה היהודית. והנה, זה קרה, ביום ראשון השבוע, בהשתתפות עשרות אנשים, תומכים, תורמים, חברי ארגונים, נפתח המרכז בוודלנד הילס (על שדרות ווינטקה). מירי שפר, יו"ר ה- IAC בלוס אנג'לס אמרה כי "המרכז החדש יהיה הלב הפועם של הקהילה הישראלית-יהודית-אמריקאית שלנו, ויהווה גשר שמחבר בין ישראל לצפון קליפורניה. יצירת המרחב להתכנסות ציבורית תקדם את ייעודו של הארגון לאיחוד הקהילה הישראלית אמריקנית ויתרום להרחבת הקהילה היהודית. אנו מקווים שהמרכז יהיה ראשון מרבים שיפתחו ע"י IAC ברחבי ארה”ב".
כיום ישנן תשע ערים בארה"ב בהן קיימים סניפים של ה-IAC. המרכז בוודלנד הילס יהיה המטה הארצי של כל ארה"ב ויתקיימו בו פעילויות רבות כהרצאות, כנסים, חוגים לריקודי עם, שיעורים בעברית, יוקרנו סרטים ישראליים, יתקיים מעקב אחר התפתחות התינוקות על פי מודל "טיפת חלב", ויעניק גג לתנועות הנוער (הצופים למשל) ומרחב לכל קבוצת גיל.
הבניין הקיים משתרע על פני 11 אלף סקוור פיט ויש תוכנית כבר לבניית מבנה סמוך נוסף בן שלוש קומות, שיכלול את משרדי המטה הארצי של המועצה ויעניק מקום לעמותות נוספות המשרתות את הקהילה.
תוכנית המבנה החדש כוללת הקמת מגרשי ספורט, חדר כושר ושטחים פתוחים לאירועים קהילתיים שונים ומגוונים.
דגש מיוחד יושם על הכשרת מנהיגות צעירה לדור הבא של ישראלים-יהודים- אמריקנים, באמצעות תכניות דינמיות המתמקדות בייצוג ישראל ובדרכי התמודדות עם תופעות אנטי ישראליות, שיעניקו לבני הדור הצעיר כלים ל"השיב מלחמה" למסיתים נגד ישראל בקמפוסים ולפעילות מגוונת נגד תנועות החרם והסנקציות דוגמת ה BDS.
באירוע הפתיחה הציגו חברי ה- IAC גלרית תמונות שתיעדו את הקהילה במרוצת 40 השנה האחרונות, פסטיבל יום העצמאות בפארק כשהוא עוד התקיים בוואלי, אירועי חטיבת שלום של "בני ברית", מסעדות ישראליות שהיוו מקומות מפגש של כל הישראלים וגם גיליונות ישנים של "שלום ל.א" העיתון הישראלי הוותיק של איציק ומירי שפר אותו הציאו במשך 20 שנה עד סגירתו. הישראלים הוותיקים בלוס אנג'לס שהגיעו לאירוע התבוננו במצגת בנוסטלגיה. יבוא עוד יום ונכדיהם .
יגיעו למרכז הזה והמצגת הזאת תשמש עבורם כמראה היסטורית של חיי הקהילה הישראלית בל.א.
"אירוע הפתיחה, העניק לנו הזדמנות נפלאה להציג בפני מנהיגי הקהילה בלוס אנג'לס אתחזון המרכז הישראלי על שם שפר" אמר ארז גולדמן מנכ"ל ה- IAC-LA "מה שאנחנו בונים כאן הוא הרבה מעבר למרכז קהילתי. מדובר בבניית לב לקהילה הישראלית-יהודית-אמריקאית".
חנוכת הבית של ה- IAC כללה כמובן קביעת מזוזה אותה קבע ויקטור חדד וקייטרינג מצויין של השף יוסי מכלוף.
