"כאן התרסקתי!"
האריסון פורד יושב מאחורי ההגאים של מסוק הבל־407 הירוק־לבן שלו וחג מעל למגרש הגולף בשכונת וניס, קליפורניה, המקום שבו נאלץ לבצע נחיתת חירום כשהטיס את מטוס הווינטג' שלו, ממלחמת העולם השנייה, רק שמונה חודשים קודם לכן. כוכב הקולנוע בן ה־73 סבל אז משבר באגן ובקרסול ומפגיעה בגולגולת, שחייבו אשפוז של חמישה שבועות בבית החולים ועוד שישה שבועות של שיקום בבית, כשהוא נעזר בכיסא גלגלים וקביים.
הטיסה הייתה אמורה להימשך 20 דקות בלבד. מוקדם יותר באותו בוקר, פורד יצא לרכוב על אופני הרים והרגיש מצוין. לפני הטיסה ביצע כהרגלו בדיקה קפדנית, וכשהתיישב בכיסא הטייס ב־Ryan ST3KR החד־מנועי והעלה אותו לגובה של 1,100 רגל — נראה שהכל כשורה. ואז המנוע נדם, והרעש היחיד שנשמע היה קולה של הרוח. פורד התקשר מיד למגדל הפיקוח בנמל התעופה של סנטה־מוניקה:
"ראיין 178, כשל מנוע, מבקש חזרה מיידית", הכריז.
"ראיין 178, מסלול 21 פנוי לנחיתה".
פורד ידע מיד שלעולם לא יצליח להגיע למסלול 21.
"אני אצטרך לנחות ב־3".
"ראיין 178, מסלול 3 פנוי לנחיתה".
הוא התעורר חמישה ימים אחר כך במרכז הרפואי על שם רונלד רייגן באוניברסיטת לוס־אנג'לס.
"השאלה הראשונה שלי הייתה: 'האם הרגתי מישהו על הקרקע?'" הוא מספר.
את הנחיתה עצמה הוא לא זוכר. "ידעתי שלא אגיע למסלול", אומר פורד, "אז כיוונתי למגרש הגולף. מה שהכי מצער אותי זה שאני לא זוכר את שרשרת ההחלטות הנוספות שקיבלתי, אחרי ההחלטה לפנות למגרש הגולף".
העובדה שפורד הצליח לא להרוג או לפצוע אף אחד היא תוצאה של מפגן שליטה מרהיב במטוס. המגרש הקטן גובל בבתי מגורים, בגני ילדים ובמגרשי משחקים. אם פורד לא היה מצליח לנחות שם — לסיפור הזה היה עלול להיות סוף שונה לחלוטין.
"כשהמנוע השתתק, לא נבהלתי. האימונים שלי הכינו אותי להתמודדות כזאת", הוא אומר. "פשוט התחלתי לעשות מה שאני צריך ויודע. המנטרה שכל הטייסים משננים במקרים כאלה היא: קודם כל, תמשיך להטיס את המטוס. תטיס אותו גם אם אין לו מנוע. תטיס אותו ואל תרים ידיים. ולמרות שאני לא זוכר את הפרטים המדויקים — אני מתאר לעצמי שהצלחתי לעשות את זה, בגלל האופן שבו הנחתתי את המטוס, עם כנפיים מאוזנות. לא הזדקרתי. והנה אני כאן".
המינהל לבטיחות בתעופה בארצות־הברית הגיע למסקנה שמקור התקלה היה בעיה בקרבורטור שלא ניתן היה לאתר בטיפול תחזוקתי רגיל. זאת לא הייתה אשמת הטייס.
פורד מטה את המסוק לכיוון מערב, והאוקיינוס השקט נפרש מתחתינו. בחופי מאליבו, אפשר להבחין בגולשים על הגלשנים שלהם. "אם אני טס נמוך יותר, הם עושים לי אצבע משולשת", אומר פורד.
אגב, אין להם מושג שהתנועה המגונה מכוונת לעבר האריסון פורד, והוא מאוד מרוצה מזה. למעלה, בשמיים, הוא פשוט עוד כלי טיס עם מספר על הזנב.
פורד פונה לעבר נמל התעופה של סנטה־מוניקה, שם הוא מחזיק האנגר פרטי ובו שבעה כלי טיס נוספים, בהם מטוס מנהלים והעתק מדויק של מטוס וואייקו דו־כנפי משנת 1929.
כשיצא לאקרנים ושבר את כל שיאי מכירות הכרטיסים, עם הכנסות של 528.9 מיליון דולר ברחבי העולם כבר בסוף השבוע הראשון להקרנתו, הפתיחה הטובה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע — חשף "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" את פורד לדור חדש של צעירים, שהוריהם נשבו בקסם הטרילוגיה המקורית. "לכל דור יש סיפור" — הכריז אחד הקדימונים לסרט. אולפני דיסני – שהשקיעו בשנת 2012 ארבעה מיליארד דולר ברכישת חברת ההפקות לוקאספילם מידי יוצר הסדרה, ג'ורג' לוקאס – קיוו מאוד שכל דור זקוק גם למלחמת כוכבים משלו.
פורד, מצידו, שומר על פרופורציות. "מה שהכי הזדהיתי איתו בדמות של האן סולו", הוא אומר, "זה שכשכולם מתחילים לדבר על 'הכוח', הוא היחיד שאומר: 'מה? נו? יאללה, בחייכם!' הזדהיתי עם זה כשחקן וכאדם".
הוא יושב בסוויטה במלון ארבע העונות בבוורלי־הילס כדי להתראיין על הסרט של הבמאי ג'יי ג'יי אברהמס שבו הושקעו 200 מיליון דולר. הוא לבוש בטי־שירט שחורה צמודה, מכנסי ג'ינס כחולים ומגפוני עור חומים. הוא כבר לא הטיפוס הרוטן שנהג להתעצבן בראיונות לייט־נייט בטלוויזיה. למעשה, הוא מנומס כל כך, שהוא אפילו טורח להתקשר מאוחר יותר ולהתנצל אם אחת התשובות שלו נשמעה גסת רוח.
פורד מתנשא לגובה של 1.86 מ', שוקל 79 ק"ג ונראה בכושר נפלא, למרות שהוא מכחיש את האגדה האורבנית הנפוצה בהוליווד, שלפיה הוא מבצע את הפעלולים שלו בעצמו. "אני עושה תפקידים פיזיים", הוא אומר. "אני רץ, קופץ ונופל. אני מעמיד פנים שאני מכה גברים ומרשה לאחרים להעמיד פנים שהם מכים אותי — אבל את הפעלולים עושים הפעלולנים".
במהלך השנים שעברו מאז יצאה הטרילוגיה המקורית של "מלחמת הכוכבים", פורד הצהיר כמה פעמים שלא יתגעגע להאן סולו. תוך כדי צילומי "שובו של הג'דיי" ב־1983 (הסרט השלישי בטרילוגיה המקורית) הוא אפילו הציע לתסריטאים להרוג את הדמות. לכן, כשהודלפו ב־2013 שמועות על סרט חדש בסדרת "מלחמת הכוכבים", המעריצים הנרגשים חששו שפורד לא יצטרף לפרויקט. בעיקר כי מכולם – ממארק המיל וקארי פישר ועד צ'ובאקה – הוא גם מי שהיה הכי פחות זקוק לג'וב. אבל כשג'ורג' לוקאס התקשר — פורד אמר מיד כן בלי להסס.
מה שגורם לפורד לבלוט, בין כל יתר כוכבי הקולנוע הגדולים, היא בעיקר הסבולת שלו — הן הפיזית והן המקצועית. אחרי הכל, קשה למצוא שחקן אחר שעדיין מגלם את אותם תפקידים שעשה בשנות ה־70, בהצלחה מרשימה ובעבור שכר נאה ביותר.
אחרי שלוש חתונות, חמישה ילדים וכחמישה מיליארד דולר שהכניסו סרטיו בקופות ברחבי העולם, השחקן בן ה־70 פלוס לא רק מביט אחורה על קריירה ארוכת שנים – הוא חי אותה מחדש. גם סדרת הענק הנוספת שלו – "אינדיאנה ג'ונס" – עדיין בתמונה, כשסטיבן ספילברג כבר הודיע על כוונתו לצלם פרק חמישי, אחרי "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" מ־2008, שהכניס 787 מיליון דולר. עכשיו מתוכנן גם סרט המשך ל"בלייד ראנר" של רידלי סקוט מ־1982, שבו ישוב פורד לגלם את הבלש ריק דקארד, לצידו של ראיין גוסלינג.
ברשימת "100 הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר" של מכון הסרטים האמריקאי, אפשר למצוא חמישה סרטים של האריסון פורד: סרטו של ג'ורג' לוקאס "אמריקן גרפיטי" (1973); "מלחמת הכוכבים" (1977) של ג'ורג' לוקאס; "שודדי התיבה האבודה" (1981) של סטיבן ספילברג, בתפקיד אינדיאנה ג'ונס שהעלה את המותג הבינלאומי של פורד על דרך המלך; "בלייד ראנר" של רידלי סקוט (1982) שהפך לסרט פולחן קלאסי; ו"אפוקליפסה עכשיו" (1979) של פרנסיס פורד קופולה, בתפקיד קטן של קצין השולח את מרטין שין למשימה במעלה הנהר. "דחיתי כל מיני הצעות להשתתף בסרט הזה", אומר פורד, "כי אנשים נסעו לשם ולאט־לאט איבדו את השפיות. הם טסו לחמישה ימי צילומים, וחמישה שבועות מאוחר יותר עדיין ישבו במלון, מחכים שמשהו יקרה. בסופו של דבר הציעו לי תפקיד שדרש תשעה ימי עבודה, ואחרי חמישה ימים כבר לא הייתי שם".
היו גם תפקידים אחרים שלא נחרתו ממש בזיכרון, כמו שודד הבנקים ב"רבי אברהם במערב הפרוע", קומדיה משנת 1979, בכיכובו של ג'ין וויילדר. "תמיד התייחסתי למשחק כמו נגר", אומר פורד. "גיליתי שרכישה של מגוון מיומנויות תהפוך את העבודה שלך לקלה, יעילה וחסכונית יותר ותעניק סיפוק רב יותר ללקוח".
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", הסרט החדש בסדרה, מתרחש 30 שנה אחרי "שובו של הג'דיי". דמותו המקורית של פורד, האן סולו חסר הסבלנות ובעל עור הפנים המתוח, הוא עכשיו הזקן שבחבורה, כשהשחקנית דייזי רידלי והשחקן ג'ון בויגה, האלמוניים יחסית, בתפקידים הראשיים. בסרט משתתפים גם מארק המיל וקארי פישר, מהסדרה המקורית, שקיבלו מאמני כושר ותזונאים צמודים כדי להתכונן לתפקיד. אמה של פישר, השחקנית דבי ריינולדס, סיפרה בגאווה שבתה הורידה 18 ק"ג כדי לחזור לגלם את הנסיכה ליאה.
הצילומים התחילו באולפני פיינווד, מחוץ ללונדון, ביוני 2014. ביום הראשון, אומר פורד, "עבדתי עם דייזי וג'ון, ואחר כך עם צ'ובאקה, ב'מילניום פלקון'. ביום השני הם סגרו עליי את הדלת".
מישהו – פורד מסרב לגלות את שמו – סגר בטעות את דלת ה"פלקון", החללית המפורסמת של האן סולו, על הכוכב. פורד נפל על הסיפון, שבר שתי עצמות ברגל ונקע את הקרסול, תוך שהוא ממשיך ומתלוצץ בקור רוח עם אנשי הצוות. ג'יי ג'יי אברהמס הגיע בריצה כדי לעזור, אבל במקום זה סדק חוליה בעמוד השדרה ונאלץ להעביר את המשך הצילומים עם חגורת תמיכה בגב. "למדתי לקח חשוב: דלתות הידרוליות לא נפתחות כשמנסים להרים אותן", אמר אברהמס. הפציעות של פורד שלחו אותו הביתה לכמה חודשים כדי להתחזק לפני שיחזור לאתר הצילומים.
אברהמס היה נלהב מאוד מהעבודה של פורד. "האריסון הצליח לשלוף ממזוודת הטריקים שלו ביצועים מצחיקים, נוגעים ללב ומלאי רגישות ומחשבה. הוא הביא ניצוצות ואש לתפקיד. זאת הייתה מתנה אמיתית".
פישר מספרת שחוויית המשחק לצידו של פורד לא השתנתה במהלך עשרות השנים שחלפו. "יש לו השפעה חזקה ביותר", היא אומרת. "הוא עדיין מצליח לגרום לי להרגיש נוח, או לא נוח, מהר יותר מכל אחד אחר שאני מכירה". השניים מצאו גם זמן לבלות. "'חמוד' היא לא המילה הראשונה שקופצת לראש כשחושבים על האריסון", אומרת פישר. "אבל אחרי כמה בירות — הוא האיש הכי חמוד בעולם".
הצילומים הסתיימו בנובמבר 2014. ארבעה חודשים אחר כך, פורד מצא עצמו שוב בבית החולים, הפעם בעקבות נחיתת החירום.
"קשה להאמין כמה סבל גרמתי לאשתי ולילדיי", הוא אומר. "זאת הייתה תקופה איומה בשבילם". הוא מוסיף שאשתו, השחקנית קליסטה פלוקהארט, "מאוד תומכת בי ומבינה מה המשמעות של טיסה עבורי. טסתי איתה הרבה פעמים מאז התאונה, והיא לא ביקשה ממני לשנות שום דבר מאז".
היה אפשר להציל משהו מהמטוס?
"פאק, לא!" הוא צוחק. "האמת היא שכנראה כן — אבל אני ממש לא רוצה את המטוס הזה בחיי".
הוא נישא לראשונה לחברתו מימי הקולג', מרי מרקארד, שאיתה הביא שני ילדים, היום בשנות ה־40 לחייהם. כשמרקארד חלתה בטרשת נפוצה, בשנת 2000, פורד ופלוקהארט טיפלו בה ומימנו את כל הוצאותיה הרפואיות. מאשתו השנייה, התסריטאית מליסה מתיסון ("אי־טי", "קאנדאן"), נפרד ב־2001, אחרי 18 שנות נישואים, שני ילדים והסדר גירושים של 90 מיליון דולר, שנחשב עד היום לאחד היקרים בהוליווד. מתיסון מתה מסרטן בנובמבר האחרון, זמן קצר אחרי שסיימה לעבוד עם סטיבן ספילברג על "העי"ג" ("The BFG") – עיבוד לסיפור של רואלד דאל.
לו ולפלוקהארט בת ה־51 יש ילד אחד, ליאם בן ה־15, שפלוקהארט אימצה זמן קצר לפני שפגשה את פורד, ב־2002. הם מחלקים את זמנם בין חווה בוויומינג, המשתרעת על יותר מ־3,200 דונם, לווילה של 1,300 מ"ר בלוס־אנג'לס שרכשו לדרישתה של פלוקהארט ב־12.6 מיליון דולר ב־2010.
"אמרתי לקליסטה שאני לא רוצה לקנות את הבית", אומר פורד, "והיא אמרה: אנחנו קונים את הבית. אמרתי: 'לא. אנחנו לא קונים את הבית, כי אם כן – אני אצטרך לעשות שם הכל'. קנינו את הבית".
פורד וצוות קטן של עובדים השקיעו 18 חודשים בשיפוצים. "הייתי צריך להתקין מחדש את הדלתות והחלונות", הוא אומר, "להתאים מחדש את דלתות הארונות ועוד המון פרטים קטנים. גם כשהארכיטקטים טענו שהכל גמור – חשבתי שיש עוד עבודה".
כישורי הנגרות של פורד הפכו כבר למיתוס הוליוודי. בשנות ה־60, אחרי שסיים את הקולג', שיחק באולפני קולומביה תמורת 150 דולר לשבוע ולימד את עצמו נגרות תוך כדי. בין היתר ביצע עבודות נגרות עבור הסופרת והתסריטאית ג'ואן דידיון, השחקנית סאלי קלרמן ("מ.א.ש") ונכבדים הוליוודיים נוספים.
בחיידק המשחק נדבק בקולג'. "רציתי להיות שחקן אופי", הוא אומר. "מעולם לא חשבתי שאהפוך לגיבור הראשי. עליתי על במה לראשונה בהפקת קולג' של המחזה 'בעור שינינו' מאת תורנטון וויילדר. גילמתי את מר אנטרובוס עם כרית תקועה מתחת לחליפה שהייתה גדולה עליי בכמה מידות ואבקת טלק בשיער. אף אחד לא ידע מי אני, והתרגשתי מאוד להיות מישהו אחר. ואז כל התוכניות שלי התנפצו, ומצאתי את עצמי מגלם גברים בחליפות גזורות היטב שהיו גם חכמים וגם מוכשרים ומוסריים וכל זה".
ההזדמנות הגדולה שלו הגיעה בגיל 29, בסרטו המצליח של ג'ורג' לוקאס – "אמריקן גרפיטי". אבל הוא לא נטש לגמרי את המסור עד "מלחמת הכוכבים". "בדיוק הייתי באמצע העבודה כנגר כשהתבשרתי שנבחרתי לגלם את האן סולו", אומר פורד. השכר שלו בסרט עמד על 10,000 דולר.
"התייחסתי ל'מלחמת הכוכבים' כאל אגדה בנושא מוסר יותר מאשר כאל סרט מדע בדיוני", הוא אומר. "יש שם נסיכה יפהפייה, יש שם צעיר חסר ניסיון ולוחם זקן וחכם, שגולם על ידי אלק גינס, וחוץ מזה ישנו גם הפיראט הפוחז".
בתריסר השנים שבין 1977 ל־1989 — עם שלושה סרטי "מלחמת הכוכבים" ושלושה סרטי "אינדיאנה ג'ונס" — הפך המותג של פורד לאימפריה. הסכומים על ההמחאות הלכו ותפחו עד שהגיעו לכ־25 מיליון דולר בממוצע לסרט. פורד נכנס בקלילות לנעלי הטיפוס שבוגרט גילם ב"קזבלנקה" — הגבר הקשוח כלפי חוץ, שלא רוצה להיות מעורב, אבל לא מצליח להתעלם, והוא קם ומתמודד וניצב בגבורה אל מול האתגר.
בין שוברי הקופות הוא הופיע בכמה סרטים צנועים יותר כמו "בנוגע להנרי" של הבמאי מייק ניקולס, שאת התסריט שלו כתב צעיר בשם ג'יי ג'יי אברהמס, אז בן 23. "מייק ניקולס אמר לי אז, בתקופה שבה כבר התחלתי להצליח: 'אל תיתן להם להפוך אותך לחפץ', ועשיתי כל מה שאני יכול, אבל כנראה שבכל זאת הפכתי לחפץ".
אבל הכישרון ליצור קשר רגשי עם הקהל גרם לכך שפורד לא הפך לעוד כוכב אקשן. "רציתי שהקהל יזדהה עם הדמויות שלי, למרות שחלקן עשו מה שיכול להיחשב מעשי גבורה, ושיידעו שזה גם מפחיד", אומר פורד. "אם לא הייתי פוחד — גם לא היו חוששים לשלומי".
ההצלחה של פורד העניקה לשחקן גם פלטפורמה לקידום הנושאים הקרובים לליבו. הוא העיד בפני הוועדה לקשרי חוץ בסנאט וקרא לתמיכה בעצמאות של טיבט ב־1995. כתוצאה מכך אסרה עליו ממשלת סין את הכניסה לתחומי המדינה לכל חייו. בשנה שעברה הופיע בסדרת טבע שעסקה בחשיבות השמירה על יערות הגשם באינדונזיה. הוא תרם חלקים מהחווה שלו בוויומינג, לפעילות של קרן לשימור הסביבה, ואת כישורי הטיסה שלו, כשחילץ במסוקו מטיילים שנתקעו בקניונים בסביבה, מה שחסך לרשויות כאלף דולר לשעה על שכירת מסוק וטייס. "שמחתי לעזור", אומר פורד, "אבל למחרת בבוקר הייתי רואה אותם עם כל המשפחה בתוכנית בוקר בטלוויזיה, מספרים איך אינדיאנה ג'ונס הציל אותם".
ההצלחה של פורד איפשרה לו גם לקנות המון מטוסים. בהתחלה הוא נהג לשכור טייסים, אבל מהר מאוד קלט שמשהו שם מוזר: למה בעצם הוא יושב בחיבוק ידיים כשמישהו אחר מטיס את המטוס? "הבנתי שהם משחקים בצעצועים שלי, אז פשוט הודעתי לאחד הטייסים שעבדו אצלי: 'אתה חייב ללמד אותי לטוס'".
פורד כבר לקח במהלך הלימודים בקולג' כמה שיעורי טיסה, אבל בתעריף של 11 דולר לשעה, נאלץ להפסיק בשלב מסוים. בגיל 52 הוא היה נחוש לרכוש את המיומנות. "אני אוהב את המכשור, אני אוהב את התהליך, אני אוהב את הריטואל. יש פרוטוקול שצריך לשמור עליו וזה מה ששומר על ביטחונך, הצ'ק־ליסט. זה שילוב של חירות ואחריות, במיוחד כשאתה מתחיל להטיס נוסעים".
עוד לפני ההתרסקות האחרונה היו לפורד שתי תאונות אוויריות. ב־1999 הוא תירגל אוטורוטציה (סיבוב עצמי של הלהבים) במסוק הבל־206 שלו, טעה בחישוב הרגע שבו הוא צריך להפעיל את המנוע מחדש, והמסוק התהפך על צידו על קרקעית ואדי. פורד ומדריך הטיסה שלצידו לא נפגעו. כעבור שנה העיפה רוח חזקה את מטוס ה־Beechcraft Bonanza שלו מהמסלול אחרי שנחת בנמל התעופה של לינקולן בנברסקה. פורד והנוסע שאיתו לא נפגעו.
ב־2010 טס פורד להאיטי כדי לסייע לנפגעי רעש האדמה. "האריסון התקשר אליי ואמר: 'אנחנו טסים להאיטי. אני לא יודע מה לעזאזל אני הולך לעשות שם, אבל אני יוצא לדרך'", סיפר חברו של פורד, רנדי שרמן, מנתח פלסטי בבית החולים סידר־סיני בלוס־אנג'לס. "והוא נסע. במשך יומיים ללא הפסקה הוא טס הלוך ושוב מסנטו־דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית, להינצֶ'ה בהאיטי, כשהוא מעביר רופאים ואחיות ופצועים ומטען. הוא הנחית את המטוס שוב ושוב על מנחת שהיה עמוס אנשים, חצץ ועיזים".
בבקרים, פורד מסיע בדרך כלל את ליאם לבית הספר ואז מתפנה לטפל בארבעת הכלבים. פלוקהארט יוצאת מוקדם, כדי להיות על הסט באולפני סי־בי־אס, שם היא מגלמת אשת תקשורת בכירה בדרמה "סופר־גירל". לאחרונה מתגורר איתם גם נכדו בן החמש של פורד. "הבוקר בחמש וחצי הוא נכנס למיטה שלנו", הוא מספר. "אני עוד ישנתי כשהרגשתי שמישהו מגרד לי בעורף. הסתובבתי ואמרתי: 'או, שלום'".
לפורד יש כמה אופנועים ומכוניות, כולל יגואר XK140 עם גג נפתח. אבל את מיטב זמנו הוא משקיע בטסלה, המכונית החשמלית שלו, למרות שהוא מתעצבן מכך שהחברה נוהגת לשדרג את התוכנות שלה מרחוק. "הם כל הזמן נכנסים ועושים בלגן בתוכנה", הוא אומר. "בדיוק כשנדמה לי שהצלחתי להשתלט על זה — אני מגלה למחרת ששינו הכל. זה כמו להתעורר בבוקר ולמצוא לידך אישה זרה".
זה לא הדבר היחיד שגורם לו לרטון. כמו בני 70 רבים אחרים, לא קשה לדמיין אותו יושב מול הטלוויזיה וצועק לעבר קריין החדשות. "מה שהכי מדאיג אותי זה שהרשינו לעצמנו להתפצל לקבוצות", אומר פורד כשהוא מתייחס לאקלים הפוליטי בארצות־הברית. "אין כבר דבר כזה 'להיות אמריקאי'. אין אינטרס אמריקאי אחד מרכזי לראות את המדינה משגשגת ופורחת, לפתח שאיפות גבוהות יותר למען ילדינו ולגלות אחריות בכל הנוגע לפעילות שלנו בעולם. זה משגע אותי!"
הוא כבר כמעט חזר לכושר שלו מלפני ההתרסקות. שגרת הפעילות שלו כוללת 45 דקות של מתיחות, אימון כוח עם מכשירים, סקוואטים עם כדור BOSU (חצי כדור המאתגר את שיווי המשקל), תרגילי בטן, אימון על סולם והליכה בהתנגדות עם רצועות גומי. "בלי דיבורים ובלי מנוחה. אני משתדל לעשות את זה חמש פעמים בשבוע, אבל מסתפק גם בשלוש".
בנוסף לכך הוא יוצא להליכות ארוכות בטבע ורוכב על אופני הרים, ולאחרונה חש גם חזק מספיק כדי לחזור לשחק טניס, שהוא כל כך אוהב. הוא משחק עם אותו מאמן כבר 15 שנים. "אנחנו חובטים הכי חזק שאנחנו יכולים, לפעמים מחליטים על משחקונים של 50 כדורים בחבטות חזקות, ולפעמים אנחנו מגיעים עד 200".
עם "מלחמת הכוכבים", "בלייד ראנר" וכנראה סרט נוסף של "אינדיאנה ג'ונס" באופק, העשור השמיני בחייו של פורד נראה כסיבוב ניצחון — חזרה לתפקידים שהרחיקו אותו מהאוברדראפט וחייבו אותו לחפש פרטיות בגובה של 30 אלף רגל. הוא לא מתלונן. "השואו־ביזנס היו מאוד־מאוד טובים אליי", הוא אומר.
לדעת פורד בנו הצעיר, ליאם, צפה רק בכ־20 אחוז מהסרטים שלו. "וזה כנראה נכון גם לגבי ילדיי האחרים", הוא אומר. "זה כמו שאומרים לילדים: 'רוצים לבוא לראות את אבא נוהג באוטובוס?' 'לא!' או: 'אני הולך לבצע ניתוח היום... רוצה לבוא לראות?' 'לא!' משחק זה מה שאני עושה, וזה גם מה שאמא שלו עושה, באופן נפלא. אבל אנחנו לא עושים את זה בבית".
קשה להאמין, כמובן, שילדיו של פורד לא חרתו בזיכרון כל הצלפת שוט של אינדיאנה ג'ונס, או כל הערה שנונה של האן סולו. כל ילד הרי רוצה להאמין שאבא שלו גיבור־על. בינתיים, בבתי הקולנוע ברחבי העולם, צופים יישבו בחשיכה ויתהו, האם זוהי הטיסה האחרונה של האן סולו, ואם כן – מה יקרה עכשיו? •
תרגום: לילית וגנר
