כששמעתי שבקרוב תתפרסם סדרה אינטרנטית חדשה שמקורה על קו ישראל-ניו יורק, שמחתי לשוחח עם הישראלית-הניו יורקית שעומדת מאחורי ברעיון והביצוע. אחרי בערך 2 דקות שיחה, היה ברור שהסיפור הוא קודם כל שלה.

בסדרה, שתעלה בחודש הבא אם יספיקו לגייס את התקציב הנדרש, מצולמות במעין רשת חברתית מהסוג שכולנו חוששים מפניו כמה דמויות מרתקות ומורכבות, אבל נראה שלעלילה שנתנתה מסביבן, יש הרבה מה ללמוד מעלילת חייה של המפיקה מיקה גיל.

כבר 14 שנים שהיא כאן. הגיעה עם משלחת של משרד הביטחון, המשיכה לבית ספר למשחק, נישאה לאהובה ממקסיקו ומגדלת כאן את שני בניה הקטנים. רק שבין לבין כל המסלול הדי נורמטיבי הזה, גיל עברה כמה סופות וסערות.

כשאני שואלת את השאלה שכולנו רגילים לשאול כאן "מאיפה את בארץ", גם כאן התשובה מורכבת, וגולשת לסיפור חיים מטלטל. "בישראל אני די מכל מקום. נולדתי בקיסריה, אבל בגיל 6 ההורים שלי התגרשו ואז בשנים הראשונות חילקנו את זמננו בין חיפה לתל אביב. אמא שלי התמודדה עם בעיות פסיכיאטריות והרבה פעמים פשוט הביאה אותנו לאבא שלי ואושפזה לתקופות לא קצרות".

מאבקי המשמורת בין ההורים הפכו, לפי מה שמספרת מיקה, לקיצוניים, ובמקום שילכו למשפחת אמנה החליטו בבית המשפט שהשתיים ילכו לגור בקיבוץ כנרת, עם מי שעתידה להיות אשתו החדשה של אביה.

"מאוד שמחתי. אז עדיין מאוד אהבתי את אשתו של אבא שלי וגם כי הקיבוץ נראה לי כמו המקום הכי טוב עלי אדמות, אבל מהר מאוד גיליתי שהכי גרוע לעירונית להגיע לקיבוץ. כולם שנאו אותי. מהרגע שהגענו גם עם אשתו של אבא שלי דברים פחות עבדו", היא מספרת ואז מבקשת לצנזר.

מתוך הסדרה "ארכיון התא האפור".

בתור ילדה טעונה, היא החלה למרוד. "התחלתי לברוח מהבית שוב ושוב, עד שהחליטו להעביר אותי לפנימייה”. כמי שמגדירה את עצמה כאופטימית חסרת תקנה, מיקה מספרת שבפנימייה היא הייתה מאושרת.עוד לפני הצבא הספיקה להוציא תואר הנדסאי ותואר נוסף בעיצוב פנים, והחלה לחלום על משחק וחיים בניו יורק. "אמא שלי כבר נפטרה בשלב הזה, אבל אחד מהחברים שלה סידר לי עבודה במשלחת משרד הביטחון כי ידע כמה רציתי להיות בניו יורק”.

השנים עוברות ומיקה מגשימה את חלומה לשחק. יום אחד, בעת התמחות אצל מפיק בברודווי, היא מספרת לו שהיא לא מרגישה טוב וכשהיא מחייכת במבוכה, היא מזהה את הבהלה שלו. "מסתבר שהפנים שלי היו חצי משותקות. זה, ביחד עם כאבי הראש והעיוורון הכמעט מוחלט שפקד אותי, הוביל למסקנה שאני חולה בטרשת נפוצה”. ההתקף השני של מיקה היה רק לפני שנה, כשאיבדה את היכולת ללכת עם רגל שמאל. "אני עדיין אומרת כל בוקר תודה לאלוהים. בסופו של דבר, כולנו נולדנו עם מחלה ממארת. יש לי שני ילדים קטנים ואני מאושרת. זו מחלה מסריחה", היא אומרת ובפעם הראשונה נשמע שקולה נסדק, "אבל סבבה".

אסור לחשוף את הזהות שלך. "ארכיון התא האפור"

הסדרה עליה היא עובדת קורמת עור וגידים כבר כמה שנים. הסדרה, שבעברית נקראת "ארכיון התא האפור", נולדה אחרי שהכירה את רותם ברוכין, תסריטאית ישראלית שהציעה לה לקרוא פיילוט שכתבה. "היא שלחה לי תסריט על שתי חברות מעומר ומכפר סבא שמעולם לא נפגשו והן בקשר רק דרך רשת חברתית. שם יש חוק אחד שאסור לחשוף את הזהות האמיתית שלך. יש שד שהקים את הרשת. ככל שיש יותר עוקבים ככה הוא יותר חזק אבל חייב להשתלט על יותר נשמות".

אחרי שהציגו את הפיילוט בפני המפיק של ‘אמריקן הורור סטורי’ שאהב אותו, הבינו שעליהן לצאת מגבולות כפר סבא ועומר ולהעביר את הסדרה אמריקניזציה. "הסדרה מצטלמת ונערכת בשלט רחוק, ישראל-ניו יורק-קליפורניה כשהשחקנים עצמם מתלמים את עצמם בהיתם המצלמת אינטרנט, להעתמת האותנטיות. אחת השחקניות הראשיות היא גם דמות קבועה בסדרה "אמריקן הורור סטורי".

הסדרה עולה לרשת בקרוב, בתקווה שמיקה תצליח לגייס את התקציב הנדרש ובינתיים אפשר לראות כמה קטעים בערוץ היוטיוב שלה. “אני רוצה שאנשים ישימו לב לסכנות שיש באינטרנט, וכמה מסוכן לבודד את עצמך משאר העולם ולהיבלע בתוך זה, לא משנה כמה זה קוסם. חברות יכולה להיבנות, אבל היא לא יכולה להישאר שם".