עיר פצועה ואנשים בה מעט
"גוסטב איש הברזל" הוא רומן רחב יריעה המספר את סיפורה של ברלין מוכת מלחמת העולם הראשונה, באמצעות סיפורה של משפחה אחת על שלל דמויותיה. הרומן שנגנז על ידי גבלס, מופיע כעת בעברית ובהחלט שווה קריאה
אחרי "לבד בברלין", "איש קטן לאן", ועוד תרגומים אחדים לעברית של הסופר הנס פאלאדה שזוכה בשנים האחרונות לתחייה ספרותית מחודשת, כעת מוגש על מדפי הספרים הרומן ההיסטורי "גוסטב איש הברזל". זהו פורטרט ברלינאי מרתק של התקופה העלובה והמיוחדת של שנות מלחמת העולם הראשונה ואחריה בברלין מלאת המסבאות, הזונות ופושטי היד, שבה משוטטים אזרחים מוכי מלחמה שמהלכים בעיר כהמון יתומים שנזנח.
לאחר המלחמה הגדולה ברלין מתחילה לשנות את פניה. כרכרות הסוסים מתחלפות במכוניות, הרדיו מתחיל לצוץ בכל פינה וברחובות ישנן שמועות על פריצות מדעיות שונות ומשונות. בצל כל אלה עולה ומתרסקת משפחת הקאנדל, משפחתו של גוסטב, המכונה בשל אופיו העיקש והקשוח "גוסטב איש הברזל", ודמותו, ממש כמו גרמניה עצמה, מטלטלת אף היא בין תקווה לייאוש, בצל החורבן וההרס.
האקנדל, איש צבא לשעבר, מטיל מורא על בני ביתו ומעמיד אותם תמיד תחת משטר צבאי נוקשה. הוא רואה את עצמו כחייל בצבא הפרוסי המחויב להישיר עיניו מול האויב, יהא זה עובר אורח, אחד מעובדיו או מי מבניו. כך, ממש כמו במחנה צבאי הוא שומר על לוח זמנים קפדני בביתו, ואף עורך סיורי לילה בין חדרי הבית. כאשר לילה אחד הוא תופס את בנו אריך גונב ממנו ממנו כסף, הוא מתייחס אליו כאל אחרון הגנבים מהפלוגה וכולא אותו בהתאם במרתף. גוסטב המתהדר בקשיחותו ובשם החיבה שדבק בו עם השנים, מתקשה לקבל את העובדה שהזמנים משתנים, ורואה כל זיק של מחשבה עצמאית של מי מילדיו כמרד מחוצץ ומיותר, שסופו להוליכם לאבדון.
באמצעות המתח הבין דורי נפרש מסע ההתבגרות של כל אחד מילדיו בשנים שאחרי המלחמה. פלאדה מיטיב לתאר כיצד כלל בני המשפחה לכודים כל אחד בדרכו בין חוסר הפוטנציאל של גרמניה המובסת, לבין ניצוצות התקווה שנכבים תדיר בזכות יד המקרה.
אחת הגדולות של הרומן הוא בשזירה עדינה של טון מספר אירוני המזכיר מנחה קברט. כך למשל, כשמתקשה האם לחלץ את בנה הנעול בין כתלי המרתף, בעוד מהעבר השני הוא תולה את עצמו למוות על ידית הדלת, פונה אלינו המספר מבלי ידיעתה:
״או, החיים הם עניין מסובך. לו הייתה פראו אוגוסטה האקנדאל
אחד הגברים שאותם הזעיקה לשבור את אותו המנעול הוא אוטו, בנה השני, "חמור המשא האילם" של המשפחה. אוטו רחב הלב, התאהב בנעוריו בתופרת של המשפחה, דמות כעורה ובעלת גבנון שאוהבת אותו ומגדלת לבדה את בנם בחשאי. גם כאן הפליא פלאדה לאזן בין משפחת "האין ברירה" המתקיימת במקום שבו כל ילד הוא נטל כלכלי, לבין אהבת סתרים המשמשת מקום מפלט לשתי נפשות אומללות.
היחס האמביוולנטי אל המלחמה - התנפצות החלום וההרס לצד נשיאת העיניים אל המלחמה כאל אירוע משחרר הטומן בחובו תקווה לעתיד משמעותי, הופך את "גוסטב איש הברזל" ליצירה עמוקה ורלוונטית. על פי גוסטב, ילדיו גדלים ב"אווירת שלום רכרוכית", וכאשר השמועה אודות רצח הקיסר (רצח פרנץ פרדיננד, אחד הגורמים המרכזיים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה) מגיעה לברלין, חולפת במוחו המחשבה שאולי המלחמה היא רעיון לא כל כך גרוע, שכן לא יזיק לילדיו הפרחחים ללמוד מאבק מהו.
דמות נוספת הנושאת עיניה אל המלחמה היא סופי, הבת הבכורה הקרה והמיזנטרופית,
שעובדת כאחות בבית החולים ומשטחת את עצמה לרגלי הפרופסור של המחלקה כדי שישלח אותה לעבוד בחזית. באמירה המייצגת זווית ראיה של המוני פועלים בגרמניה המעמדית וחסרת האופק, היא מסבירה: "תמיד חשבתי שאין בי שום תועלת…וכעת, לפתע, הגיעה המלחמה".
לצד דמויות נוספות ותתי-עלילות שמתיישבות היטב זו לצד זו - חויוית הקריאה בגוסטב איש הברזל היא מרתקת, כמעט קולנועית, ברומן שיעודו המקורי אכן היה להפוך לתסריט. גוף התקשורת הגרמני "טוביס", שעבורו נכתב הרומן במטרה להפוך לסרט קולנוע, הפך בשנות מלחמת העולם השנייה למזוהה עם המפלגה הנאצית, ותוך זמן קצר עורר את עניינו של גבלס, שר התעמולה של היטלר שמיהר להכריז על פלאדה כעל אמן בעל כישרון נדיר.
כשר במפלגה נאצית אשר ידו בכל הכתבים, עמד גבלס על כך שהרומן יסתיים כאשר גוסטב הקנדאל הופך לתומך נלהב של הנאצים. משלא קיבל על עצמו פלאדה את התפנית בסיפור - ומבלי לגלות את הסוף הנרטיבי - הסתכסך פאלאדה עם גבלס והמפלגה, וחייו עמדו תחת איום מתמיד שהשפיע על כלל יצירתו שנגנזה וכמובן שעל תכניה. בתרגום הנוכחי לעברית קיימת עבודת שחזור של כתב היד המקורי שפורק והורכב מחדש לכדי קלאסיקה גרמנית משובחת, שבהחלט שווה קריאה גם בימינו אנו, כאן בישראל.
"גוסטב איש הברזל", מאת הנס פאלאדה. מגרמנית: יוסיפיה סימון. הוצאת פן, 759 עמודים.
