שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עדי ביטי נפרדת: "למדתי שאני יכולה לחיות בלי אינטרנט"
    כוכבת הפופ הצעירה חוזרת ממסע טיולים אתגרים של "מלכת המדבר" בחו"ל עם שלל חוויות אותן היא מספרת לנו בטור אישי מיוחד שמסכם הכל. מהנופים הירוקים ("יד האדם עוד לא קילקלה"), חולצת המסע ("לא היה צריך להתלבט בבוקר") ועד הפרידה הקשה מהמסע!

    היי כולם! מאז שחזרתי ממסע "מלכות ונסיכות" המון חברים שואלים אותי איך זה היה? מה בדיוק עשינו שם? כמה הלכנו ברגל ואיך זה להיות עם עוד המון בנות ואמהות. אז חשבתי שהכי טוב שאשב לכתוב ולספר לכולכם על החוויה המעולה שעברתי ומה בדיוק היה שם. ובקיצור מה שהיה בפירנאים לא ישאר רק בפירנאים.



    למרות שאני רגילה בכל בוקר לפתוח את ארון בגדים שלי ולבחור איזה בגד ללבוש, המסע דווקא לימד אותי שיש משהו כייפי בפשטות. ללבוש בכל יום חולצת מסע זהה (חולצה נקייה כמובן), לא צריך להתלבט - קמים בבוקר ובתוך דקה לבושים. כך יוצא שכל הבנות והאמהות נראות די דומות אחת לשניה, ממש כמו להקת בנות. לא צריך להסתכל במראה, זה חסר משמעות כאן, הרי בתוך כמה שעות נגיע ליעד כלשהו, נתחיל לטפס על איזה הר אל נקודת תצפית מרהיבה, או שנתנדנד על חבלים, נשוט בקאייק והזיעה כבר תטשטש הכול.

     

    רוצות גם אתן לצאת למסע מלכות ונסיכות?

     

    ביום השני בילינו הרבה בגי'פים, נסענו בדרך מהממת ביופיה לנסיכות אנדורה בשטח שעבר בין

    הרים ונוף משגע. אנדורה היא מדינה פצפונת שנמצאת על הגבול שבין צרפת וספרד ומאפיינים אותה בעיקר שלושה דברים: כולה הרים ויש בה המון המון שלג בחורף (היא נחשבת לאחד מאתרי הסקי השווים בעולם), גרים בה המון אנשים עשירים ובעיקר מתמזל מזלו של מי שחי שם: תוחלת החיים בנסיכות הזו היא מהארוכות בעולם ועומדת על 85 שנים לאדם! (אני אשקול ברצינות לעבור לגור שם כבר מחר).

     

    אחרי נהיגת שטח וארוחת צהריים מאוחרת הגענו לפארק חבלים באורדינו, שם תפס אותנו גשם שוטף, אבל זה לא הפריע לנו לטפס כמו קופיפים על העצים. נקשרנו, קפצנו, צרחנו, צחקנו, החלקנו, השתחררנו. היה כיף ממש!

     

    ביום השלישי עשינו ראפטינג בנהר הנוגוארה, מדובר בנהר מטורף שניתן לקיים בו פעילות רק בחודשי הקיץ כי בחורף הכל קפוא ובאביב הזרם גועש וחזק מדי בשל הפשרת השלגים. בקיץ המים קרירים וצלולים והשצף שלהם בדיוק במידה הנכונה, קצת מפחיד אבל בעיקר כיף חיים. שטנו לאורך מסלול של 14 קילומטרים.

     

    הנוף היה מהפנט, על כל סירה עלו שבע בנות ואמהות, לבשנו חליפות צלילה, קסדות וכל אחת קיבלה משוט לידיים. ככה חתרנו ועזרנו למדריך שלנו גו'רדי לנווט את הסירה וכמובן להגיע במקום הראשון לפני כל שאר הבנות. המזל שלנו היה שקיבלנו את המדריך הכי "קרבי" וחתיך, אפילו לימדנו אותו כמה מילים בעברית.

     

    ביום הרביעי למסע הגענו לפארק הלאומי איגואס טורטס. ובעברית: פארק האגמים הנסתרים. מדובר בפארק משגע, עם מסלולי הליכה יפיפיים, אגמים קטנים בכל פינה, בקתות עץ שמפוזרות בו, מפלי מים והמון פסגות הרים. מגיעים לשם מטיילים מכל העולם וכולם רגועים ומחייכים. (איך לא, אין שם קליטה והכל שקט שקט).

     

    ביום האחרון, כשהראש שלנו כבר לגמרי עסוק באם נספיק להגיע לקניות בברצלונה או לא, הגענו לשמורת Congost de Montrebei, מקום מדהים בו עשינו שייט קיאקים בקניון מופלא על מי תכלת מרהיבים. בקניון הזה (שאין בו בגד אחד), הרגשתי עוד יותר קטנה בגלל הצוקים האדירים והתלולים שנופלים ישר לתוך המים.

     

    את ארוחות השטח הכנו בעבודת צוות מלווה בשירים וריקודים. ספרנו חמישה פנצ'רים ומלא סיפורי מכשפות קסומים שסיפרה לנו צילה, המדריכה שדאגה שגם נלמד משהו על המקום ועל היסטוריה של חבל הפירנאים. בלילות ישנו בלינות משותפות ברפוחיו, (שזה מעין אכסניה) שם סוף סוף חנכתי את שק השינה שלי מלווה בצחוקים ופטפוטים עד השעות הקטנות של הלילה עם הבנות המקסימות שהכרתי בטיול ואיתן ישנו ביחד בחדר.

      

    ובסוף, רגע לפני שטסנו בחזרה לישראל, בילינו בברצלונה, אוי ברצלונה, לא תאמינו כמה בגדים אפשר "להעמיס" בשעתיים!

     

    זהו, זה על קצה המזלג מה שעבר עלי במסע "מלכות ונסיכות" של מלכת המדבר, היה בעיקר כיף, כיף וכיף! חוויה יוצאת דופן שלימדה אותי שאני יכולה ליהנות מהטבע, שהליכה מרגיעה, שאני יכולה לחיות בלי אינטרנט ושיש לי אמא קולית בטירוף.

     

    הכתבה פורסמה לראשונה בפרוגי

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "עדי ביטי נפרדת: "למדתי שאני יכולה לחיות בלי אינטרנט""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים