המוות השקט של אום אסד ומעמד האישה הערבייה

השבוע נפרד המזרח התיכון מאניסה מחלוף, מי שהייתה "הגברת הראשונה" של סוריה. האירוע היה הופך למשמעותי לו היו מצליחים המורדים במזימתם לנצל את ההלוויה כדי לחסל את הנשיא ומשפחתו, אבל משהדבר לא קרה - השפעת המוות הזה נותרה קטנה עד לא קיימת. אשתו של הנשיא אסד האב הייתה דמות שולית, משל לאישה הערבייה בפרט והמוסלמית בכלל. חייה ומותה נמדדו ביחס לגברים שהקיפו אותה, ושאותם נועדה לשרת.

אניסה מחלוף נישאה לחאפז אסד בשנות ה-50, כאשר היה טייס מבטיח השייך לדור הקצינים העלווים הצעירים המעורבים בפוליטיקה. חייה של אניסה לא היו קלים. לפי עדויות שונות, אביה של אניסה השתייך לאופוזיציה והוא נכלא כשאסד היה בשלטון. כשהשתחרר דרש ממנה להתגרש אך היא כבר הייתה עם ילדים. מתוך חמשת בניה היא שכלה את בנה הבכור באסל שהיה מיועד לנשיאות בתאונה שבה התהפך בדרך לשדה התעופה של דמשק. אחר כך איבדה בן נוסף ממחלה ולאחרונה התמודדה עם כאבה של בתה בושרא, שאיבדה את בעלה, סגן שר הביטחון אסף שוקת, בפיגוע ב-2012. מאז כנראה יצאה לדובאי לתמוך בבתה.

אניסה למחלוף לצד בעלה המנוח חאפז אסד

מידת השפעתה על ההיסטוריה של סוריה כנראה שולית ביותר. עם זאת, לפי "אל-ערבייה" היא יעצה לבשאר אסד כשהחלו המהומות לעשות את מה שעשה בעלה בחמאת (טבח האחים המוסלמים ב-1982). גם אם נכון הדבר, יש להניח כי עצה זו נשמעה כבר מפי יועציו של בשאר שהשתייכו לדור של אביו, כמו אותו גיס, אסף שוקת.

מעניין שאפילו מותה של אניסה הפך לנושא התנגחות בין המשטר לאופוזיציה. לפי העיתונות המתנגדת למשטר היא מתה בדובאי, ולפי העיתונות הסורית הרשמית מתה בדמשק - פרסום שמטרתו להוכיח כי איש לא בורח מהספינה הטובעת של המשטר. העיתונות העוינת את בשאר הדגישה את העובדה שצוין כי מתה "אשת הנשיא" ולא "אם הנשיא", זאת בשל מעמדו הנחות של בשאר ביחס לאביו. בנוסף, אותם עיתונים הזכירו כי אניסה ולא אסמה אסד זכתה לתואר "הגברת הראשונה".

ותודה לאייתוללות

בניגוד למקובל לחשוב, בואו של האיסלאם לעולם שיפר את מעמד האישה, והוא מגן על חייה ועל חיי ילדיה. האיסלאם הביא שיפור יחסית לתקופה שלפני האיסלאם, תקופה שבה לפי חוק השבט לא היו לאישה זכויות חוקיות כלל, ואם היו נולדות לה בנות היו קוברים אותן בחיים. האיסלאם העניק לנשים זכויות רבות אך הנציח את נחיתותן ביחס לגברים. כך לדוגמה האישה זכאית לירושה אך פחות מגבר, ובעלה חייב לפרנסה אך גם יכול לגרשה בקלות. העונש על אונס הוא מוות, אך יש צורך ב-4 עדי ראייה. האיסלאם יצר חברה שמרנית ופטריארכלית. נשים בודדות בהיסטוריה המוסלמית הגיעו למעמד של הנהגה.

גברת ראשונה, דמות שולית. אניסה מחלוף

השיפור המשמעותי ביותר היה במאה הקודמת. חלוצת ההתקדמות במעמד האישה הייתה מצרים, שבה הייתה תנועה לשוויון נשים שיזמה הפגנות כבר ב-1919, תחת הנהגת הודא שעראווי. מצרים הייתה חלוצת החינוך לנשים בעולם המוסלמי, תהליך שהחל תחת שלטון בית המלוכה במאה ה-19.

זכות הבחירה לנשים ניתנה בטורקיה ב-1929 (בין הראשונות בעולם!) בעקבות מהפכת אטאטורק, בסוריה ב-1949, בלבנון ובמרוקו ב-1952, באיראן ב-1963, בירדן ב-1973, בעיראק ב-1980 (תחת שלטון סדאם חוסיין), בקטאר ב-1997, באמירויות ב-2006 ובסעודיה ב-2011.

למרות השיוויון בפני החוק, רוב הנשים הערביות נשארו במעמד נחות, במיוחד דור המבוגרים. ומדד שחרור האישה הוא מידת הכיסוי: במדינות מוסלמיות מחויבות הנשים הנשואות בכיסוי כל הגוף מלבד עיניים וידיים. עם זאת, ברוב המדינות הן עוטות חִגָ'אבּ (רעלה) לכיסוי השיער, עם פנים גלויות. זהו המצב במדינות המקיפות את ישראל, בעיראק, במזרח טורקיה ובצפון אפריקה. זהו המצב גם באיראן, שם נקרא כיסוי זה צָ'אדור.

קיצוניות יותר הן סעודיה וקטאר שבהן הולכות הנשים מחוץ לבית עם נִקָאבּ, כלומר כיסוי לכל הפנים מלבד העיניים, כאשר כל שאר הגוף מכוסה לחלוטין. לא מעט נשים גם מוסיפות כפפות ומשקפי שמש. באזורים מסוימים בחצי האי ערב ובאפגניסטן ופקיסטן מחמירים עוד יותר, ונשים הולכות עם בורקה, המכסה את כל הפנים, והאישה רואה בהן דרך רשת בלבד.

מצרים - נסיגה דרמטית במצב הנשים. בנות בקהיר(צילום: AP)

בשנים האחרונות חל שיפור נוסף במעמד הנשים. בירדן חוקק חוק המעלה את גיל הנישואין המינימלי לנשים מ-15 ל-18. בארצות המפרץ חלה עלייה משמעותית במספר נשות העסקים. בקטאר הנשים לומדות באוניברסיטה אך בקמפוסים הן לומדות בנפרד מהגברים. בניגוד למה שחושבים, גם המהפכה באיראן שבה השתתפו נשים רבות הביאה לשיפור במעמדן של הנשים. אחוז הנשים בין בוגרי האוניברסיטאות גדול מזה של הגברים, בעיקר בתחומי המדעים המדויקים, ואחוז הנשים העובדות עלה משמעותית לעומת תקופת השאה, והן מאיישות אחוז ניכר מהמשרות בתחומי החינוך, הפקידות, התעשייה והרפואה. הסנקציות על איראן שהוסרו לאחרונה פגעו בסקטור השטיחים, שבו עסקו בעיקר נשים.

געגועים לסדאם

האישה החזקה ביותר בעולם המוסלמי והיחידה שהגיעה למשרת ראש הממשלה הייתה בנזיר בוטו הפקיסטנית, אך היא נרצחה ב-2007. כיום אחת הנשים החזקות ביותר היא הנסיכה הקטארית מוזה בנת נאסר, שהפעילה את הכריזמה והיופי שלה למען מינוי בנה תמים ליורש העצר ב-2013. היא הסירה את הרעלה והשתתפה בחיים הפוליטיים. מוזה נחשבת לאחת הנשים האלגנטיות בעולם. היא מהווה כיום מופת ותקווה לשחרור הנשים בנסיכות, השמרנית ביותר באזור אחרי סעודיה. נשים אחרות כמלכת ירדן ראניה ואשת הנשיא הסורי אסמה, מקפידות על לבוש אופנתי מערבי. סמכותן מסתכמת בעידוד תחומי החינוך והבריאות. אסמה הופיעה לפני כמה חודשים בכפרים עלוויים בסיור לניחום אבלים.

בערוצי התקשורת הערביים מרשות לעצמן נשים קרייריסטיות להתלבש בסגנון מערבי ולהבליט את יופיין. הסעודית לוג'יין עמראן, אחת השדרניות ברשת MBC, עוררה מהומה במצרים כאשר צילמה את עצמה בפייסבוק קוראת לנשים להשפיע ולשנות ואמרה כי "לדוגמה ג'יהאן סאדאת הצליחה אפילו למשוך באוזן את בעלה (אנוואר סאדאת) לתל-אביב" (לחתום על הסכם שלום עם ישראל ב-1979).

אניסה מחלוף, אמו של בשאר אסד, לצד בעלה חאפז

אבל בשנים האחרונות חלה נסיגה במעמד האישה בעולם הערבי והאיסלאמי מסיבות שונות. בעולם הערבי הייתה למהפכות הערביות השפעה שלילית. אף שבראשיתן בלט מספר הנשים שיצאו להפגין ברחובות לחופש ולצדק חברתי, הפיכת המהפכות הערביות לגל של אלימות פגעה קשות במצב הנשים. גם עליית כוחו של האיסלאם הקיצוני וארגוני הטרור ובראשם דאעש הביאה לנסיגה משמעותית של מעמד האישה בשטחי שליטתם.

לפי מחקרים שנעשו מאז 2011, למרבה ההפתעה הנסיגה הגדולה ביותר במעמד האישה לא נרשמה בעיראק ובסוריה אלא דווקא במצרים, שם התרבו ההטרדות המיניות והאלימות כלפי נשים. תורמים לכך המצב הכלכלי הקשה ביותר, האנרכיה ברחובות

ועליית כוחם של הארגונים האיסלאמיים. דיכוי האחים המוסלמים כלל אלימות נגד מפגינים ובהם גם נשים התומכות בתנועה.

גם בעיראק שבה שוררת מלחמה, הידרדר מצב הנשים והוא גרוע יותר מאשר בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין. הנשים בסוריה השתתפו בעבר במחאות חברתיות בתקווה לקדם גם את מעמד האישה. המחאות הראשונות של נשים היו נגד המנדט הצרפתי בשנות ה-40. למרות השתתפותן הפעילה באביב הערבי, נפגעו הנשים קשות ממלחמת האזרחים ומאלימות והשפלה באזורים הנשלטים ע"י דאעש וג'בהת א-נוסרה.