ביום ראשון הקרוב ייערך כנס המנהיגות הישראלית של המועצה המקומית ניו יורק. לאורך היום ייערכו פאנלים מסקרנים, סדנאות חדשניות בהן יעניקו ישראלים מקומיים בעמדות מפתח כלים ודרכים להעצמה אישית וחברתית כישראלים באמריקה, ויתקיימו הרצאות בנושאים שונים. אחת מההרצאות המסקרנות יותר של הכנס תהיה בסימן קולנוע.

אייזק זבלוקי, מנהל מרכז הקולנוע הישראלי ב-JCC יציג ביחד עם ערן פולישוק, מנהל מדור קולנוע ומדיה במחלקת התרבות בקונסוליה הישראלית בניו יורק, שתימצגות שילוו בהרצאה מעמיקה על קולנוע ישראלי וכיצד ניתן להשתמש בו ככלי לחיזוק והסברה בקרב הקהילה הישראלית באמריקה.

״אני חושב שמלבד לנסיעה לישראל, זו הדרך הכי טובה לקשר אנשים למה שבאמת קורה שם ומה שמאחורי הכותרות. אני מדבר בהרצאה על הכלי החשוב שטמון בסרטים ישראלים. למשלאיך להציג סרט בצורה נכונה, בחירה של סרטים עם חיבור נכון לקהל ואיך להשתמש בהם ברמה התרבותית, בפורמט הנכון, בין אם קצרים או ארוכים, תכנים משתנים לקהל יעד משתנה. לאתר את הסרטים הנכונים ולהתאים לקבוצות הנכונות״.

אייזק מקנה חשיבות רבה להשפעה שיש לסרט ישראלי על דעת הקהל, אך מדגיש שצפייה ברבים מהם, מחייבת מידע מקדים בכדי שאלו יוכלו להיות מובנים כראוי. ״צריך לתת את הרקע הנכון כדי למצות את המקסימום מהסרט. יש דברים לחשוב עליהם לפני שמציגים סרט וצריך להקפיד על זה״.

ההרצאה בכנס תעסוק בקולנוע ישראלי ככלי הסברה בעל פוטנציאל השפעה עצום, ועם זאת, לאייזק חשוב להדגיש שלפעמים הקולנוע הישראלי יכול להוביל לסרט אחר לגמרי. ״הרבה פעמים קולנוע ישראלי חושב על הקהל הישראלי או על מי שנתן לו את המימון בישראל. הם לא חושבים לטוב ולרע על הקהלים הרחבים יותר.

במקרה כזה, קהל שלא מכיר את הדקויות יכול להיפגע. כמעט בכל סרט ישראלי צריך לייצר מסגרת תומכת כדי שתהיה קרקע להבנה. הסרט ׳אפס ביחסי אנוש׳ למשל, שהצליח וזכה לפרסים כאן בארה״ב הציג נוף ישראלי מאוד מוכר. שגרת חיילים, שכבות אוכלוסיה ורבדים שלנו מוכרים. אבל הקהל כאן, שמכיר צבא כמושא קרבי בעיקר לא הצליח למצות את מלוא הפוטנציאל שטמון בסרט להבנה של החברה הישראלית והזדהות איתה״.

בהרצאה ידברו אייזק וערן גם על היעדרות הקהל הישראלי המקומי מבתי הקולנוע. ״הקהל הישראלי כאן ברובו לא טורח להגיע לקולנוע כשהסרטים הישראלים מוקרנים, ויש לזה השפעה עצומה. הם רואים באינטרנט, מחכים לארץ, ובעיקר לא מביעים תמיכה ברגליים. נסביר איך לראות סרט נכון, איך משיגים זכויות, מה ההבדל בין חוקי ולא חוקי ואיך יוכלו ליהנות מקולנוע ישראלי, שהיום הוא מהמשובחים בעולם ולהיות חלק מהעולם המשגשג הזה״.

הסרט "סוף העולם שמאלה" של אבי נשר לא הופץ מעולם בארה"ב. הכל עניין של ביקוש(צילום: עופר עמרם)

לדעתו של אייזק, אין מקום מתאים יותר לנהל את השיח הזה מאשר בכנס מנהיגות ישראלית. ״קולנוע ישראלי הוא הייצוא הכי גדול שיוצא מישראל לעולם. יותר אנשים רואים סרטים ישראלים באירופה, וכרגע אין מספיק הקרנות באמריקה. סרט טוב הוא כלי מצוין להרגיש את הארץ, הוא כלי שקל להגיע אליו והוא כלי מבדר. לסרט בקולנוע יש פוטנציאל להגיע למיליוני איש שבעצם חווים סוג של ביקור בישראל״.

אייזק מציג תמונה מעניינת, לפיה הקהל היהודי-אמריקאי מגלה עניין גדול יותר בקולנוע ישראלי מאשר הישראלים המקומיים. ״לרוב אלו סרטים פוליטיים יותר, לעיתים כאלו שמתקשרים לשואה, מלחמה, דת לפעמים. ויש לקולנוע הישראלי הרבה יותר מזה. יש סרטים ישראלים שידברו רק לקהל הישראלי ואנחנו מקרינים אותם בעיקר בפסטיבלים אבל כאן זו שאלה של ביקוש״ .

הסרט ׳סוף העולם שמאלה׳, למשל, סרט ששבר שיאים והציג תמונה מורכבת כל כך מישראל, לא הופץ מעולם בארה״ב. ״בכלל״, מצר אייזק, ״מפיצים כאן בערך 4-5 סרטים ישראלים כל שנה שלצערי לא מגיעים רחוק״.

יכול להיות שלנו הישראלים יש דעה קדומה על הפקות קולנוע מייד אין איזראל, אבל לטענתו, מדובר בהיסטוריה. ״עד לפני עשור לא היה קול לקולנוע הישראלי. היה נדיר למצוא סרטים טובים ברמה הסיפורית והפקתית. ברמה הבינלאומית כשרואים את הייחודיות זה עושה את ההבדל״.

לדעת פולישוק, שאחראי במסגרת תפקידו גם על קידום הקולנוע הישראלי בצפון אמריקה, הקולנוע הישראלי משמש שגריר מצויין ואיכותי של היצירה הישראלית בכללותה לשמחת ולהערכת ישראלים, יהודים ושוחרי-תרבות בצפון אמריקה כולה. ״אין תפקיד הסרטים לתרום להסברה אלא להציג מגוון, מורכבות ואיכות היצירה הישראלית בפני קהל שוחרי התרבות״.

שניהם מאמינים שהסרטים מדברים בעד עצמם והסכסוך, הוא כנראה הדבר האחרון שמעניין בסרטים. ״עם כל הכבוד לסקירה הפוליטית, זו לא המציאות היומיומית. אני חושב על קמפוסים. התחלנו תכנית שבה אנחנו מביאים סרטים ישראלים לקמפוסים לא פוליטיים, לא יהודים אלא קולנועיים כדי שיהנו מהסרט עצמו. כדי ללכת מתחת לראדר. פשוט להקרין ולתת לאנשים ליהנות מישראל ולטפטף דעה שאומרת שיש יותר ממה שחושבים בישראל״.

המסר שערן מקווה להעביר בכנס הוא על חשיבות התמיכה של כולנו בקולנוע הישראלי. ״יש חשיבות למאמצים של כולנו בקידום תרבות ישראלית איכותית בצפון אמריקה ובניית גשר תרבות ישראלי-אמריקני תוך שיתוף פעולה עם גורמי הקולנוע החשובים והמשמעותיים כאן״.

אייזק מתעקש על מסקנה דומה. ״אני רוצה שתהיה מודעות ללכת ולתמוך בסרטים ישראלים. ישראלים כאן לא הולכים לראות סרטים ישראלים בקולנוע, והתמיכה הזו היא קריטית״.