שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "תראו אותי": שירה מאת מרגרט אטווד
    "אני יכולה לראות את המערבולות בשעוונית / אני יכולה לראות את הסדקים בזגוגית / הרושפים במקומות שהשמש פוגעת". שירה מאת מרגרט אטווד בתרגומה של המשוררת שירה סתיו

    בוקר בבית השרוף

     

    בבית השרוף אני אוכלת ארוחת בוקר.

    אתה מבין: אין שום בית, אין שום ארוחת בוקר,

    אבל אני כאן.

     

    הכף שנמסה מקרצפת את תחתית

    הקערית שנמסה גם היא.

    אין כאן איש מלבדי.

     

    לאן הם הלכו, אח ואחות,

    אם ואב? שם לאורך החוף,

    אולי. הבגדים שלהם עדיין תלויים,

     

    הצלחות שלהם מגובבות על יד הכיור,

    שעל יד תנור העצים

    עם סבכת הברזל והקומקום המפויח,

     

    כל הפרטים ברורים,

    ספל פח ומראה שחוקה.

    היום בהיר ונטול שירים,

     

    האגם כחול, היער דרוך.

    במזרח סוללת עננים

    תופחת חרישית כמו לחם כהה.

     

    אני יכולה לראות את המערבולות בשעוונית,

    אני יכולה לראות את הסדקים בזגוגית,

    הרושפים במקומות שהשמש פוגעת.

     

    אני לא יכולה לראות את ידיי ואת רגליי

    או לדעת אם זו ברכה או מלכודת,

    למצוא כאן את עצמי, בבית שבו

     

    הכל כבר נגמר מזמן,

    קומקום ומראה, כף וקערית,

    כולל הגוף שלי,

     

    כולל הגוף שהיה לי אז,

    כולל הגוף שיש לי עכשיו,

    כשאני יושבת לשולחן הבוקר, לבד ושמחה,

     

    כפות רגלי הילדה יחפות על לוחות הרצפה החרוכים

    (אני כמעט יכולה לראות)

    בבגדיי הבוערים, המכנסיים הקצרים הירוקים הבלויים

     

    והחולצה הצהובה המלוכלכת

    אוחזים בגחלת הבלתי קיימת

    של בשרי הקורן. הזוהר.

     

     

    מתוך: Margaret Atwood, Morning in the Burned House . Houghton Mifflin Co., 1995.

     

     

     

    זה תצלום שלי

     

    הוא צולם לפני זמן מה

    במבט ראשון נראה שקצת

    נמרח

    בהדפסה: קוים מטושטשים וכתמים אפורים

    טבועים בנייר;

     

    ואז, כשבוחנים אותו,

    אפשר לראות משהו בפינה השמאלית

    משהו כמו ענף: חלק מעץ

    (בשמת או אשוחית) צץ

    ומימין למעלה

    משהו שחייב להיות מדרון

    מתון, בית עץ קטן.

     

    ברקע אגם,

    ומעבר לו, כמה גבעות נמוכות.

     

    (התצלום צולם

    יום אחרי שטבעתי.

     

    אני באגם. במרכז

    התמונה, בדיוק מתחת לפני השטח.

     

    קשה לומר היכן

    בדיוק, או לקבוע

    כמה גדולה אני או קטנה:

    פגיעת המים

    באור מסלפת.

     

    אבל אם תתבוננו די זמן

    בסופו של דבר

    תראו אותי.)

     

     

    מתוך: Margaret Atwood, The Circle Game. House of Anansi Press, 1998

     

    מאנגלית: שירה סתיו

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""תראו אותי": שירה מאת מרגרט אטווד "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים