"תראו אותי": שירה מאת מרגרט אטווד

בוקר בבית השרוף

בבית השרוף אני אוכלת ארוחת בוקר.

אתה מבין: אין שום בית, אין שום ארוחת בוקר,

אבל אני כאן.

הקערית שנמסה גם היא.

אין כאן איש מלבדי.

אם ואב? שם לאורך החוף,

אולי. הבגדים שלהם עדיין תלויים,

שעל יד תנור העצים

עם סבכת הברזל והקומקום המפויח,

ספל פח ומראה שחוקה.

היום בהיר ונטול שירים,

במזרח סוללת עננים

תופחת חרישית כמו לחם כהה.

אני יכולה לראות את הסדקים בזגוגית,

הרושפים במקומות שהשמש פוגעת.

או לדעת אם זו ברכה או מלכודת,

למצוא כאן את עצמי, בבית שבו

קומקום ומראה, כף וקערית,

כולל הגוף שלי,

כולל הגוף שיש לי עכשיו,

כשאני יושבת לשולחן הבוקר, לבד ושמחה,

(אני כמעט יכולה לראות)

בבגדיי הבוערים, המכנסיים הקצרים הירוקים הבלויים

אוחזים בגחלת הבלתי קיימת

של בשרי הקורן. הזוהר.

מתוך: Margaret Atwood, Morning in the Burned House . Houghton Mifflin Co., 1995.

זה תצלום שלי

במבט ראשון נראה שקצת

נמרח

בהדפסה: קוים מטושטשים וכתמים אפורים

טבועים בנייר;

אפשר לראות משהו בפינה השמאלית

משהו כמו ענף: חלק מעץ

(בשמת או אשוחית) צץ

ומימין למעלה

משהו שחייב להיות מדרון

מתון, בית עץ קטן.

ומעבר לו, כמה גבעות נמוכות.

יום אחרי שטבעתי.

התמונה, בדיוק מתחת לפני השטח.

בדיוק, או לקבוע

כמה גדולה אני או קטנה:

פגיעת המים

באור מסלפת.

בסופו של דבר

תראו אותי.)

מתוך: Margaret Atwood, The Circle Game. House of Anansi Press, 1998

מאנגלית: שירה סתיו