השבוע שהיה
מפלצת אבוללה כובשת את טורונטו
ערן בראל, מנכ"ל חברת 'סנובול', שאחראית להפקת האפקטים בסרט הישראלי פורץ הדרך, חוגג את הצגת הבכורה בפסטיבל סרטי הילדים בעיר בסוף השבוע
"כל הסיפור הזה של 'אבוללה' התחיל מבחינתנו כבר לפני חמש וחצי שנים", פתח ערן בראל, מנכ"ל חברת 'סנובול' את השיחה איתי. לבראל התקשרתי מיד כשנודע לי על כוונת פסטיבל טורונטו (TIFF) להציג את הסרט במסגרת פסטיבל סרטי הילדים בעיר שייצא לדרך בסוף השבוע הקרוב. 'סנובול' למי שלא מכיר, נחשבת לחברה הגדולה והמובילה בתחומה בארץ, ובשנים האחרונות גם מנסה את מזלה מחוץ לגבולות המזרח התיכון. כך הפך בראל עצמו, לחלק בלתי נפרד מהקהילה הישראלית בטורונטו, בה ממוקמת השלוחה הצפון אמריקאית של החברה, שממשיכה לצמוח ולהפוך לשם דבר גם בשוק העולמי.
האנשים הכשרוניים ב'סנובול' אחראים בין השאר לפרסומות ותשדירים רבים שכבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהסלון הביתי של כל ישראלי (את תשדיר הלוטו ודמויות הלוטוגוצים שסנובול יצרה עבורם בוודאי כבר ראיתם מתישהו). בנוסף להתמחות בהפקת סרטונים קצרים (פרסומות וקמפיינים לחברות גדולות כדוגמת קוקה קולה ו- CISCO), עיקר הנסיון והיכולות של החברה מגיע מתחום הפקת סדרות אנימציה יוקרתיות לחברות הגדולות והמובילות בעולם ("Star Darlings"עבור דיסני, Barbie עבור מאטל ודוגמאות רבות נוספות) ועד להפקת סרטים באורך מלא.
קחו למשל את 'אבוללה', סרט עטור אפקטים מיוחדים שעשה היסטוריה בישראל, שבר קופות במהלך חג החנוכה האחרון ועכשיו כאמור, מגיע גם לקנדה. "זה פרוייקט שהתבשל במשך הרבה זמן ועבר גילגולים ושינויים רבים. הרעיון הראשוני, אותו הגה ופיתח היוצר המוכשר יוני גבע (יוצר הסרט, א.ע.ד) היה להפיק סרט אימה לכל המשפחה, סרט באורך מלא שכולו באנימציית תלת מימד".
מי שלא מכיר - ומי מבינינו שלא ירושלמי כנראה לא מכיר - אבוללה הינה מפלצת מיתולגית בירושליים, גרסה ישראלית של ה"בוגי מן"אם תרצו. "כבר מההתחלה נדלקנו על הקונספט המיוחד ומההתלהבות של יוני, וכסטודיו שהוא לא רק הכי גדול בארץ, אלא גם כזה שתמיד מחפש להתחדש, החלטנו ליטול בו חלק. ידענו שבשביל להיאבק באולפנים הגדולים מארה"ב ולהתקרב לסטנדרטים של 'וולט דיסני', 'פיקסאר' ואחרים, נצטרך לעבוד קשה... מאד קשה".
"התחרות על ליבו של הצופה היא אדירה, יש כמות לא מבוטלת של סרטי ילדים (בייחוד בתקופת החגים), והקהל בישראל מורגל לרמה הגבוהה ביותר של אנימציה ולכן אם לא נייצר עבורו חוויה שווה באיכותה, אז פשוט לא יבואו לצפות. בסופו של דבר, אחרי הרבה התלבטויות, הוחלט להפיק סרט ב"לייב-אקשן"ולשלב בתוכו אפקטים ויזואלים – אנימציה ריאליסטית. מכיוון שהדמות המרכזית ולב הסרט זה דמותו של אבוללה, ולאחר שחקרנו רבות איך הכי נכון יהיה לייצר את דמותו של 'אבוללה', הוחלט שהדרך האיכותית ביותר תהיה להכניס שחקן לתוך תחפושת, כשהפנים הם למעשה אנימציה נטו, לשלב בין תחפושת איכותית ומורכבת בגודל טבעי לבין אנימציה ריאליסטית של הפנים".
אז מה משך אתכם בסרט, מעבר להיסטוריה הישראלית הפרטית?
"קודם כל הסיפור עצמו מאד ייחודי, בנוי נכון והחוויה שעובר הצופה היא פשוט כיפית. יש פה מעין שילוב של E.T והבוגי מן- הרבה אקשן, מתח והכל מוצג עם המון הומור ובגובה העיניים... של הילד.
השילוב של סיפור מאד מיוחד, אתגר הפקתי ותקציב מאד מצומצם, הוביל אותנו להחלטה להיכנס כשותפים בהפקת הסרט. חייבים לציין שרוב הקרדיט על היצירה מגיע ליוני גבע ולאיתן מנסורי המפיק וללא ספק שלהתלהבות ולאמונה שלהם בפרוייקט היה חלק לא קטן ברצון שלנו להירתם להפקה המיוחדת הזאת".
בראל הוסיף כי ללא תמיכתם האדירה של הקרן לקולנוע ישראלי והמיזם לעידוד קולנוע בירושלים בראשותו של יורם הונינג, הסרט לעולם לא יכל להיות מופק, ושני הגופים הללו למעשה אחראיים לא פחות ליצירתו והצלחתו של הסרט. "חברת 'דורי מדיה' הם הצלע הרביעית בהפקת הסרט וברור שההצטרפות של חברה מצליחה כזאת עם הנסיון העשיר שלה מאד תרם, אבל מבחינתנו, ברגע שנכנסו כל כך חזק לעניינים, רצינו לראות את הבייבי הזה גודל ומתפתח. עוד לפני שנסגר התקציב ידענו שאנחנו רוצים לראות את הפרוייקט הזה הולך עד הסוף".
אז בסוף כיסיתם את העלויות?
"קודם כל, מבחינתנו יותר חשובה העובדה שמעל 150,000 איש בישראל, רובם כמובן ילדים וילדות, באו לבתי הקולנוע ובחרו לצפות בסרט שאנחנו עזרנו להפיק. לעניין העלויות, האמת שאנחנו עדיין לא יודעים אם כיסינו את ההשקעה, אבל בעולם הקולנוע, ובייחוד הקולנוע הישראלי, אפילו להגיע למצב שאליו הגענו נחשב להישג אדיר. בפרמיירה, שעלתה בדיוק כשהיתי בביקור בארץ, פשוט התרגשתי כשראיתי (ושמעתי) את הילדים. במשך שלושה חודשים אבוללה היה הסרט הנצפה ביותר בארץ והתמודד בכבוד מול סרטים עתירי תקציב כדוגמת 'הדינוזאור הטוב' של פיקסאר ועוד סרטים רבים אחרים.
“אם מסתכלים על זה בעיניים עסקיות, הרי שעלות ההפקה היתה מצחיקה ביחס לעלויות ההפקה של הסרטים שמופשקים ע"י האולפנים ההוליוודים, אבל התוצאה הסופית היא לא פחות ממרהיבה. מבחינתנו, היה כאן הרבה יותר מהצלחה קופתית. כשאתה מתחיל לראות תחפושות בפורים של אבוללה, זה עושה לך טוב ואתה מתחיל להבין שעשית משהו".
אז מה הלאה? לאן 'סנובול' הולכים עכשיו?
"אין ספק שההצלחה של 'אבוללה' עשתה לנו תיאבון וכרגע אנחנו כבר קשורים לפיתוח של מספר פרוייקטים. בנוסף, פתחנו לפני מספר שנים את המשרדים שלנו בטורונטו וכרגע אנחנו גם נמצאים בפני התפתחות נוספת, במטרה לתקוע יתד בשוק הבלתי נגמר של צפון אמריקה".
למה דווקא טורונטו?
"כשהחלטנו לפתוח שלוחה אמריקאית, בדקנו בעיקר שלושה לוקיישנים - ונקובר, לוס אנג'לס וטורונטו. ניסינו לקחת כמה שיותר גורמים בחשבון, כולל איכות וכמות הטאלנטים המקומיים, הקירבה להוליווד, המרחק מישראל, היבטים תרבותיים, עידודי מס ועוד ובסוף כמו כל דבר בחיים, קיווינו שיהיה טוב. למרות שהתעשייה נמצאת בעיקר בקליפורניה, אני יכול להגיד כי אחרי שלוש שנים של מגורים ועבודה בקנדה, זו היתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי, גם מבחינה עסקית וגם מבחינה משפחתית. זו עיר איכותית מאד שלא מפסיקה להתפתח, יש בה כשרונות מדהימים, קל ללקוחות שלנו מארה"ב להגיע וזו עיר שנמצאת די באמצע - בין ישראל לארה"ב. מבחינתנו זה היה מושלם".
'אבוללה' יוקרן ב-9 וב-10 באפריל.
כרטיסים לסרט ניתן לרכוש בקופות אולם Bell lightbox או דרך אתר tiff.net של פסטיבל טורונטו.
אלפי חבילות פסח לנזקקים בטורונטו
מסע חלוקת המזון השנתי של ה-NCJWC כבר יצא לדרך ויגיע לשיאו ביום רביעי הקרוב, בו יחולקו החבילות לנזקקים. "כל מתנדב, בכל גיל, יתקבל בברכה. זה המקום שבו משפחות שלמות מתחברות. יש כאן מסר חינוכי נהדר של עזרה לזולת”.
בפסח הזה כולם בטורונטו יוכלו ליהנות מליל סדר כמו שצריך, עם מעל 2600 חבילות עמוסות במצות, קופסאות שימורים ועוד דברים טובים וכשרים לחג. זו המטרה העיקרית מאחורי מסע חלוקת המזון השנתי של ה-NCJWC, שמתקיים בטורונטו מאז 1982. המסע עצמו כבר יצא לדרך בבניין מועצת הנשים היהודיות הלאומית ברחוב בתהרסט 4700, אבל יגיע לשיאו ביום רביעי הקרוב (13 לאפריל), הלא הוא יום החלוקה.
מספר היהודים הנזקקים בעיר עולה מדי שנה וכולל בתוכו אנשים בעלי מוגבולויות שונות, בעלי הכנסה נמוכה, מהגרים חדשים ובעצם כל מי שזקוק לסיוע. על פי הלשכה הקנדית לסטטיסטיקה, הרי שכ-30 אחוזים מחברי הקהילה, חיים מתחת לקו העוני, כשהמשמעות היא שמדובר בכ-24 אלף נפשות בסך הכל. גם אם הנתון עצמו יישמע לכם גבוה, הרי שבכל מקרה מדובר במספר לא קטן של נזקקים.
אבל לא רק עזרה לנזקקים עומדת לנגד עיניהן של נשות הארגון. מסע החלוקה (Food Drive) הפך לחלק בלתי נפרד מהחג בעיר. והוא הפך לכזה בעיקר בזכות תחושת האחווה והמשפחתיות שבו. "זה המקום שבו משפחות שלמות מתחברות. יש כאן מסר חינוכי של נהדר עזרה לזולת לדור הבא", טוענת גלנדה אפרון קופר, יו"ר ואחראית מסע המזון של פסח. "משפחות שלמות באות לכאן מדי שנה וישנם כאלה שהיו ילדים כשרק התחלנו במסע, וכיום מביאים את צאצאיהם כדי לחוות את מה שהם חוו. זו תחושה נהדרת".
אפרון קופר מספרת על אווירה ייחודית שמחכה למשתתפים ביום החלוקה עצמו. "יש אנרגיות מיוחדות בבניין. כולם באים כדי לעזור ומרגישים את זה מיד. זו חוויה חינוכית וכולם, בכל גיל, מהילדים ועד למבוגרים, עושים משהו כדי לעזור. זה יכול להתחיל דרך הצעירים שעוזרים בתהליך המיון והאריזה, ועד לבוגרים שהולכים לנהוג. הם אולי כנראה האנשים הכי חשובים ביום הזה, כי הם אלה שבעצם מביאים את החבילות לנזקקים".
השנה, בה הדולר הקנדי נמצא בשפל, הכריחה את נשות ה-NCJWC להיות יצירתיות מהרגיל. בנוסף להתרמות הרגילות, חלקם הגדול דרך תלמידים מתנדבים שגם מתרימים בבתי הספר היהודיים ואחר כך גם מסייעים במרכז החלוקה, יוצעו מוצרים שונים כשרים לפסח למכירה.
ההכנסות מאותם מוצרים, יילכו לטובת רכישת מזון נוספת. חנות וירטואלית לממכר מוצרי יודאיקה בשם Shirlee’s Nook, נפתחה אף היא לשם אותה מטרה. "כל המוצרים מעוצבים בטוב טעם ומותאמים לחג הפסח", מסכמת אפרון קופר. "אפשר גם לרכוש כרטיסי ברכה והכל כמובן, כדי להמשיך במסורת ולעשות לכולם חג עוד יותר שמח".
פרטים נוספים ניתן לקבל דרך גלנדה אפרון קופר בטלפון 416.633.5100 באתר passoverfooddrive.org או ncjwctoronto.org. חג שמח!
אסיפה בוויניפג נגד קק"ל
אסיפה שהתקיימה השבוע בוויניפג, דנה בחוקיותו של אחד משטחי היער המפורסמים בישראל - פארק קנדה, שנקרא כעת פארק איילון, השוכן ביערות ירושלים (בקרבת מבצר לטרון). השטח הירוק והשקט בדרך כלל, הפך לדיון סוער דווקא בעיר הקנדית השלווה, כשאנשי BDS, בשיתוף עם ארגון IJF הידוע בעמדותיו האנטי-ישראליות, העלו על המוקד את השימוש בשם 'קנדה'.
פארק איילון הפך כבר מזמן לסלע של מחלוקת ולפני כעשרים שנה גם שונה שמו מ'קנדה' ל'איילון' בעקבות לחצים של גורמים פרו-פלסטיניים. הפארק נבנה ב-1973 על חורבות של שלושה כפרים ערביים שעל פי הדיווחים, סייעו לאוייב במהלך מלחמת ששת הימים. בהשקת הפארק, שנחנך שנתיים מאוחר יותר ונבנה בעזרת תרומות רבות של הקהילה היהודית בקנדה, הגיע גם ראש ממשלת קנדה באותה תקופה, ג'ון דיפנבאקר.
האסיפה התקיימה בכנסייה המאוחדת סטרג'ן קריק בוויניפג ובמהלכה עלה על הבמה גם היידר אבו גוש, אזרח קנדה, שסיפר כי משפחתו היתה חלק מהכפר עמואס שתושביו גורשו ב-1967. "הקרן הקיימת לישראל ושלוחתה הקנדית שעדיין אחראית על תפעול הפארק, נהנית מהקלות מיסוי ומתרומות שמסובסדות בצורה כזו או אחרת על ידי ממשלת קנדה ומשלם המיסים, בשל היותה מלכ"ר", טען הרולד שוסטר מארגון IJF, לפני שהוסיף כי "הימצאותו של הפארק במקומו, מונעת את שובם של תושביו החוקיים לבתיהם".
בכתבה שהתפרסמה בנושא ב'וויניפג פרי פרס' נכתבו לא מעט תגובות שמתנגדות לדיעות שהועלו באסיפה. ראוי לציין כי גם הממשלה המקומית אינה מחזיקה בדיעות דומות. בחודש שעבר הוציא הפרלמנט הקנדי, בעידודו של ראש הממשלה ג'סטין טרודו, הודעה המגנה את פעילות תנועת ה-BDS, תוך שהוא מדגיש כי היא תנועה זו אינה תורמת לדיאלוג בין העמים ואינה חותרת לשלום.
