מעל הרחובות המובילים לכיכר רבין ריחף שקט משונה, ורחוב אבן גבירול מעולם לא נראה רחב ומיותם כל כך. על הכניסות במחסומים לא צבא המון, ועשרות שוטרי יס"מ הסתובבו כמעט חסרי מעש ובהו בשיעמום בתל־אביבים שחלפו על פניהם ונהנו מאווירת יום הכיפורים המפוקפקת שנכפתה עליהם.
רק ליד האנדרטה לזכר יצחק רבין, מטרים ספורים מהכיכר עצמה, אפשר היה להרגיש בבת אחת את גלי הכעס העצום שהביאו איתם כמה אלפי מפגינים מרחבי הארץ, כ־7,000 לפי ההערכות, לשמוע את הקריאות הקצובות "כל מחבל, כדור בראש יקבל", לראות את דגלי ישראל מתנופפים לצד דגלי הצהוב־שחור של ארגון להב"ה, ולהבין שכאן, במקום וברגע הזה, מתעבים כל דבר שקשור לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לראש הממשלה, לבתי־המשפט – ולתקשורת.
סביב עיתונאי הטלוויזיה הוקמה חגורת מחסומים מברזל, שתוגברה בעשרות שוטרים ואנשי ביטחון. כל אימת שנעמד מי מהם אל מול המצלמה, ניצתה האווירה והחלה שירה אדירה המלווה בריקוד סוער. מתחם השידור הופך תוך דקות ספורות למטרה, ונראה שהמעגלים סביבו הולכים ומתהדקים ככל שגוברת השירה.
שלומי חג'בי (27), חילוני מהיישוב חשמונאים, הגיע בספונטניות ישר מהעבודה. "ראיתי בפייסבוק הרבה פוסטים של אנשים שמתכוונים להגיע, והרגשתי שאני חייב להיות כאן", הוא אומר. לידנו עומד בחור בכיפה שחורה. הוא פונה לחג'בי: "אל תתראיין" – ומסביבנו מתחילים להתקהל אנשים.
אלא שחג'בי ואני מפסיקים להיות מעניינים ברגע שבו עולה לבמה אושרת, אמו של החייל, ונושאת דברים. השנאה מתחלפת באמפתיה. לרגע אחד נדמה שאפשר לאהוב מישהו בארץ הזו מבלי לשנוא מישהו אחר. אבל רק לרגע.
"ילד אהוב שלי", אמרה האם בדמעות, "מעטים יודעים מי אתה באמת. ילד שמחזיק באהבה ולב גדול, שמאז ומתמיד גדלת על ערכים, מוסר ואהבת המולדת, שמגיל קטן רצית להיות לוחם. כל שנותר לי לעשות הוא להתפלל שנתאחד שוב במהרה, שעם חג הפסח גם אתה תצא בן חורין. ולכם, קהל יקר, תודה שבאתם, תודה שאתם איתנו".
האב, צ'רלי, נאם גם הוא: "העצרת הזאת היא עבור כל חיילי צה"ל. לכל אחד יש בן או בת, אב, אם שמשרת בצה"ל. אלאור, כל העם השפוי פה. אנחנו חזקים".
הדלילות היחסית מאפשרת מפגשים פנים מול פנים עם פוליטיקאים במיל' כמו משה פייגלין ומיכאל בן ארי. הם מצטלמים בשמחה עם המעריצים הרבים – בני נוער בעיקר, שזימנה להם כיכר רבין בערב האביבי הזה. לא רחוק מהם עומדות גם רחלי ושקד, תלמידות אולפנה מבת־ים, שהעבירו בימים האחרונים הרבה הודעות בווטצאפ השכבתי על קיום העצרת, ועכשיו הן ממש מתרגשות וגאות להיות חלק מהאירוע. "זה חוק אכזרי", אומרת רחלי. "תסבירי לי איך הופכים חייל שבא להגן על העם שלו לרוצח? איזה מן שר ביטחון יש לנו שבמקום להגן על החיילים שלו, הוא הופך אותם לפושעים?"
גם אוריה עמרני מרעננה, שהגיעה עם בתה ועם חברים, משוכנעת שבכיכר נמצאים האנשים השפויים: "בוגי הוא איש מפלגת העבודה. הוא לא שייך לליכוד. יש לו בוחן מציאות לא תקין. זה שר ביטחון שעשה משפט שדה לחייל עוד לפני תום התחקיר. האירוע הזה התרחש באחד המקומות הכי נפיצים, חייל עשה מה שמוטל עליו ונשפט על זה?"
מישהו עובר ונותן לי דף מנייר משובח ועליו ברכת "פסח כשר ושמח". מתחת לברכה החגיגית נכתב: "שנזכה לבער את החמץ האמיתי: שוברים שתיקה, בצלם, ותעאיוש". נערה יפה בחולצה של להב"ה מציתה סיגריה ועושה סלפי עם חברים, ועל הבמה כבר מתחיל זמר לסלסל בקול חם ולהרוויח עוד שתיים וחצי דקות נדירות שמוקדשות באמת להזדהות ולחיבוק.
