אומרים שלפעמים חלומות מתגשמים. לפעמים אנחנו זוכים להגשים חלומות שאפילו לא חלמנו. הבמאי ניצן גלעדי חלם להיות שחקן מצליח. הוא לא סתם חלם, הוא נלחם. הוא למד מגיל צעיר בבתי ספר לאמנויות והגיע לניו יורק עוד לפני למעלה מ-20 שנה כדי ללמוד ולהצליח בעיר הגדולה. "בבית הספר", הוא מספר, "עשיתי צ'כוב, שייקספיר, ראיתי רחוק, אבל כשסיימתי לימודים ורצתי מאודישן לאודישן, זה לא היה ממש קרוב". הוא זומן שוב ושוב לאודישנים לתפקידים של מחבל ערבי. העור הכהה והמוצא המזרח תיכוני שלו היו הטייפ קאסט המתבקש של דמות הטרוריסט, וגם זה לא שבר אותו. "קיוויתי שתפקיד אחד טוב כזה יפתח עוד דברים אחרים".

הוא נתן לתפקידי במחבלים את כל כולו, ובאחד מהאודישנים, נראה היה שזה עוד שניה סופסופ מתפוצץ. "הייתי אמור לגלם את מי שזכה לכינוי 'המחבל המטומטם בהיסטוריה'", הוא מספר. "זה שהשתתף בפיגוע הראשון במגדלי התאומים, ב–1993, ואחרי שפוצצו שם משאית חזר לחברת ההשכרה ודיווח שהיא נגנבה כי רצה לקבל בחזרה את הפיקדון עליה". איכשהו גלעדי נראה היה מתאים לתפקיד והוא נקרא שוב ושוב לאודישן. קראו לי לבוא לחמישה אודישנים, אמרו לי, נראה היה שזה שלי. אבל אז, ברגע האחרון, אמרו שהמבטא שלי בעייתי ולקחו במקומי שחקן אמריקאי, שמו לו פאה והוא עשה מבטא כבד".

זה היה הרגע שבו ניצן החליט שהגיע הזמן לחזור הביתה, אבל עוד לפני שנסע חזרה לארץ, השתעשע בצילומי סרט שעקב אחרי שותפתו וחברתו הטובה מילי אביטל. "להיות במאי היה חלום נוסף שלי, אבל הוא דווקא נראה הרבה יותר רחוק. את מילי צילמתי במקרה, עשינו סרטים ביתיים ביחד ותמיד אמרתי שאעשה עליה סרט יום אחד. כשהגיעה ההצלחה שלה אחרי שכבר חזרתי לישראל, פתאום היו לנו חומרים להשתמש בהם, ובלי שידעתי עריכה וצילום, הלכנו עם החומרים למפיקה הראשית. נורא מהר קיבלנו תשובה חיובית ונתנו לי לעשות סרט. זאת היתה הדרך שלי ללמוד את המקצוע.

מרעיון לסרט. גלעדי חוזר לניו יורק

כשהוא לא מצליח להגשים בישראל את חלומו לשחק, והאודישנים מתחילים להיות שוחקים, נסלל אט אט מסלול חלומות חדש והיצירה מתחילה לצמוח מתוכו. “כשחזרתי מניו יורק עשיתי מופע לתיאטרון רחוב בעכו. זה היה מופע הזוי עם שלוש נשים בשמלות ויקטוריאניות עם הרבה נייר טואלט עליהן כשמלות כלה, והן מחפשות את החתן. זה נשמע אולי מוזר, אבל בפועל היה במראה הזה משהו ייחודי ומרהיב, שמשך הרבה תשומת לב. שלוש השחקניות לבשו את השמלות, הסתובבו ברחובות עכו וחיפשו אחרי חתן. זה היה נורא תיאטרלי, עם מייק־אפ לבן, כולם חשבו שזה איזה מופע מחו"ל".

הפסטיבל חלף, וכל שנותר ממנו היה תמונת סטילס של אשה בשמלת הכלולות שגלעדי החליט לשמור במגירה. לאורך השנים שחלפו, הפך ניצן ליוצר עצמאי ומצליח למדי של סרטי תעודה, בהם "בחזקת סאטמר", "ירושלים גאה להציג" ו"האויב האחרון" . לפני 4 שנים, הוא נזכר שוב באותו מופע רחוב. "היתה הגשה לסרט קצר בברלין, והחלטתי שאני כותב סיפור, תסריט לסרט קצר, עלילתי". הוא פינטז שאחת הדמויות בסרטו החדש תלבש את השמלה, אבל התלבט איזו מין דמות יכולה ללבוש דבר כזה ובחר בצעירה הלוקה במוגבלות שכלית קלה.

מרעיון זה הפך לסרט, ‘חתונה מנייר’. אחרי שהיה מועמד ללא פחות מ-9 פרסי אופיר ואינספור ביקורות מהללות, החל מהשבוע שעבר, מוקרן הסרט באופן קבוע גם כאן בניו יורק, באיסט וילאג'. "ביום שיצא כאן הסרט", הוא מספר, "הבאנו מישהי שתסתובב עם השמלה באיזור של הקולנוע וזה משך המון תשומת לב". עבור גלעדי מדובר במעין סגירת מעגל. כשהודיעו לו שהסרט משך מספיק צופים ולכן ימשיך להיות מוקרן בבית הקולנוע, ניצן התרגש. "לחזור לניו יורק כשהשם שלי מופיע בקולנוע כאן זה בכלל לא מובן מאליו בשבילי. קיבלנו בשורה גם שזה יוצא להפצה במיאמי וגם בקנדה ואוסטריה".

הסיפור עצמו, כך נראה על פי התגובות שממשיכות להגיע, סחף וריגש רבים. "אנשים מגיבים ומוצאים את עצמם בסרט. אנשים מדברים הלאה. בפייסבוק כתבה לי מישהי פוסט של 4 עמודים מרוב שזה נגע בה".

השמלה המפורסמת ברחובות העיר, השבוע

הסרט מתרחש בעיירה מדברית קטנה, והגיבורה חגית, היא צעירה עם לקות שכלית קלה, שעובדת במפעל קטן לנייר טואלט וחולמת להתחתן. היא גרה עם אמה הגרושה שמתקשה לשחרר את בתה מחסותה המגוננת, ושואפת לחיים עצמאיים. היא מנהלת מערכת יחסים עם בנו של בעל המפעל, משוכנעת שחתונתם קרובה, אבל קריסתו הכלכלית של המפעל מעמידה בסכנה את כל חלומותיה.

גלעדי מספר שאמנם הסיפור מתרחש בישראל, והוא נוגע בלקות ובבעיות מאוד מסוימות, אך למעשה הוא גלובלי. "זה סיפור שיכול לקרות בכל מקום, הוא מתעסק בהורות ומערכות יחסים. חגית רוצה להיות עצמאית. היא מנסה להערים על אמה בבקרים, כדי שתוכל להגיע בכוחות עצמה למפעל שבו היא עובדת, אבל האם החרדה מתנגדת, מסרבת, חוזרת ומאלצת אותה להניח לה להסיע אותה לעבודה. חגית חולמת להיחלץ מהחיבוק החונק ומפנטזת שהחתונה עם אהוב לבה, בנו של בעל המפעל, תהיה המפתח שלה לחיים חופשיים ועצמאיים יותר. זו החברה שלנו שמכתיבה לנו את המסלול הזה, של חתונה, עוד לפני שאנחנו מתחילים ללכת", אמר גלעדי כשהסביר את המניע לעיצוב הדמויות והעלילה, "זה כמו הבובות שהיא מכינה בסרט, היפות והבלונדיניות עם השמלות, שיושבות ומחכות לאביר שיציל אותן. אני מודה שכשהייתי צעיר יותר, היתה תקופה שכל הקומדיות האמריקאיות הרומנטיות השפיעו גם עלי. גם אני רציתי שאיזה גבר יבוא וייקח אותי, כמו באגדות. אני חושב שהבחירה לעסוק בנושא הזה קשורה גם בצד הדוקומנטריסטי שלי. בשאיפה ליצור סרט שיעורר מודעות לבעיה".

השאיפות של ניצן קשורות בימים אלו בעיקר לבימוי ויצירת סרטים. "בשלב הזה התפייד חלום השחקן. אני עובד על לקדם את הסרט בכל דרך אפשרית, יש פגישות, יש לי מנהל כאן כבר ודברים טובים קורים וזה לא ניצחון זו מילה שאני מתחבר אליה פחות, אבל זו הגשמה של חלום כי לא נלחמתי נגד כלום, פשוט לא הגשמתי. ההבנה של הגשמה גדולה ממך".