עברו יותר מ־15 שנים מאז ששלומי לחיאני, אז פעיל במפלגת העבודה, ביקש להיפגש איתי בבית קפה בצפונה של תל־אביב. "אני רוצה שתכירי את מי שהולך להיות כוח עולה במפלגת העבודה", אמר. "ביחד נשתלט על המפלגה. הוא יהיה המזכ"ל, ואני בונה את עצמי לראשות הממשלה". לפגישה הביא את דני עטר. לחיאני ניהל את ההצגה. דיבר על הצורך בכניסת צעירים בני עדות המזרח למפלגת העבודה. עטר, פעיל צעיר במפלגה במסגרת תנועת המושבים ואיש מחנה אהוד ברק, הסתפק בחיוכו המאיר ובהבטחה שהוא יביא את הסחורה. כלומר, את המתפקדים מהמושבים ומהצפון.

מאז עברו הרבה מים בירקון. לחיאני, שאפילו לא הצטרף למפלגה, ישתחרר בסוף השבוע מהכלא לאחר שהורשע בפלילים כראש עיריית בת־ים. עטר (58), תושב גן־נר, לא נבחר למזכ"ל העבודה. לצד פעילותו הפוליטית במפלגה שימש במשך 20 שנה יו"ר מועצת הגלבוע. בבחירות האחרונות נבחר לכנסת כנציג תנועת המושבים, אך בטרם הספיק להתרגל לנוחות הכורסאות במליאה, נבחר, בנובמבר 2015, בוועידת מפלגת העבודה, לתפקיד יו"ר קק"ל לאחר שגבר על היו"ר הקודם, אפי שטנצלר, ועל ראש עיריית ירוחם, מיכאל ביטון. עכשיו במקום להיות מזכ"ל של מפלגה מדשדשת, הוא חולש על ארגון חובק עולם עם תקציב של מיליונים וחלומות ותוכניות עד השמיים.

אגב, החיוך מאז לא השתנה. "אני קם כל בוקר עם החיוך הזה", הוא אומר, "ולא מאמין שניתנה לי הזדמנות להגשים את הציונות באופן מעשי".

יו"ר קקל אפי שטנצלר

חמישה סגנים ומשרד אחד

אנחנו נפגשים במשרדי קק"ל בתל־אביב, המקום שבו התכנסה מועצת העם הזמנית עד להכרזת העצמאות ב־1948. בבניין מוזיאון קטן ובכניסה אליו קופת קרן קיימת כחולה וענקית, שאולי עבר זמנה. הבניין נראה מוזנח וסחוף רוחות ואבק. עיקר הפעילות מתרחשת במשרדים המרשימים בירושלים במתחם שמכונה "המוסדות הלאומיים". כשנבחר לתפקיד התיישב עטר על כיסאותיהם של גדולים כמו מנחם אוסישקין וברל כצנלסון, וגם כאלו ששמם מעורר יותר זיכרונות של קומבינה פוליטית. "התפקיד הזה הוא אחד המקומות שמביאים לידי ביטוי את תחושת השליחות", הוא מתפייט, אבל מוסיף שהדרך להנאה מהתפקיד עוד ארוכה: "עוד לא הגעתי לשם, כי אני עדיין עסוק בלהחזיר את הרכבת לפסים שמהם היא קצת ירדה".

הרכבת הזאת יצאה לדרך לפני 115 שנים מתוך כוונה מוצהרת לגאול את אדמות ארץ ישראל. מהמטבעות ששילשלו תלמידים לקופות הכחולות בכיתות, ובעיקר מסכומי העתק שתרמו עשירי העולם, הפך קק"ל לארגון עם תקציב של כ־1.2 מיליארד שקל לשנה ושליטה על 14 אחוז מהקרקעות בארץ – כולל באזורי ביקוש לוהטים – מה שהופך אותו לבעל הקרקעות הפרטיות הגדול במדינה. הקרקעות מנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל. קק"ל גוזרת קופונים שמנמנים מכל דונם שנמכר, שמזרימים לקופתה בין 800 מיליון למיליארד שקל מדי שנה. 20 שליחים ברחבי העולם דואגים שברז התרומות ימשיך לפעול ומגייסים עוד כ־130 מיליון שקל בשנה. בנוסף מתחזק הארגון 1.2 מיליון דונם יערות של המדינה ועוד 300 אלף דונם שבבעלותו.

עד לאחרונה התנהל קק"ל בחוסר שקיפות. למבקר המדינה לא הייתה דריסת רגל, הדוחות הכספיים לא נחשפו, והכל נסגר בתוך הארגון, כולל תנאי שכר מפליגים ליו"ר המרכזי וליו"ר עמית. רק לפני מספר שנים ובעקבות ביקורת הופחת השכר שלהם והוצמד לשכר שר – כ־48 אלף שקל לחודש – בנוסף לנסיעות לחו"ל וכיבודים נוספים. במהלך כהונתה של ציפי לבני כשרת משפטים הוחלט להפוך את קק"ל לחל"צ - חברת לתועלת הציבור. מתוקף המעמד, שייכנס לתוקף בתחילת 2017, הכל יהיה שקוף יותר, כולל ביקורת של מבקר המדינה. בין היתר יבוטל גם התפקיד של יו"ר עמית, שעכשיו נושא בו עוזי לנדאו מטעם מפלגת כולנו. בישיבת ההנהלה האחרונה, לפני שבועיים, הודיע לנדאו שהוא מוותר על שכרו ויפעל בהתנדבות.

״צר לי שכאשר מדברים על קק"ל מצטיירת תמונה של נהנתנות ובזבוזים", אומר עטר. "גיליתי ארגון עם עוצמה אדירה, שאין לי ספק שהמדינה הייתה נראית אחרת לגמרי לו לא היה קיים. אין התאמה בין התפיסה של האזרח הפשוט מהו קק"ל לבין מה שעושים כאן – כמות הפרויקטים, המפעל העצום של עצירת המדבור בנגב, פיתוח טכנולוגיות של עצים שזקוקים לפחות מים, פעולות למניעת דלדול מקורות המים של ישראל".

סליחה, זה לא תפקידה של המדינה?

"ברור שהמדינה צריכה לעשות את זה, אבל העזרה שלנו משמעותית ונחוצה מאי פעם, כי היא לא עושה מספיק ובכל העולם חברות מהמגזר השלישי נכנסות לנעליים של המדינה".

כשנבחר עטר לתפקיד, נמתחה עליו ביקורת שבגד ברצון אלה שנתנו לו את קולם כדי שיהיה ח"כ, בדומה לביקורת שהושמעה עליו כשעזב את תפקיד ראש המועצה לטובת הכנסת באמצע הקדנציה, אחרי שהבטיח מפורשות שלא יעשה זאת. "זה ציני לומר שהלכתי מטעמים אופורטוניסטיים", מתקומם עטר. " לתושבי מועצת הגלבוע הבטחתי אכן שלא אעזוב עד שאסיים את הפרויקטים שתכננתי. כשסיימתי, הרשיתי לעצמי להתמודד על תפקיד לכנסת. אני חושב שאני במקום הנכון ולכן התמודדתי. חשוב יותר שאביא את תפיסת העולם של מפלגת העבודה לתוך קק"ל מאשר שאהיה מעורב בחיים הפוליטיים במפלגה. הכרתי את קק"ל מ־20 שנות עבודתי במועצת הגלבוע.

"כשנבחרתי לראשות הארגון, ביקשתי ללמוד עליו ולא הצלחתי. אין נהלים, אין אמות מידה, אין קריטריונים. לפני ארבעה חודשים הובלתי מהלך בדירקטוריון לשכור שירותי חברה חיצונית, שתפקידה לקבוע אמות מידה לחלוקת הכסף, כסף ציבורי. ועדת המכרזים תאשר השבוע את ההתקשרות והחברה תתחיל לעבוד. לפניה עבודה רבה. אני לא יודע אם זה מתקופת קודמי, אפי שטנצלר, או קודם, אבל נמצאו כאן דברים שמחייבים אותנו לעבודה אינטנסיבית. אני מתחייב שתוך שנה־שנתיים נסיים את המהלך שיהפוך אותנו לחברה לתועלת הציבור ומעצם זאת לשקופה. אני חרטתי על דגלי את נושא השקיפות ומינהל תקין".

עטר אומר את הדברים גם לאור פרסומים שונים, שנגעו להעסקת חברת פרסום באירופה בסכומי עתק ובלי שניתנה תמורה הולמת, ולאור ממצאים חמורים שעולים מדו"ח מבקר המדינה, שאמור להתפרסם בעוד כחודש ובשלב זה הועבר כטיוטה לתגובות. החוק אוסר לספר מה ממצאי הדו"ח, ועטר מוכן רק לומר: "עיקריו עוסקים בהתנהלות לא נכונה והם מחייבים אותנו לתקן את דרכי הפעילות שלנו. אני מקווה שזו תהיה הפעם האחרונה שיתפרסם דו"ח חמור כזה על הארגון. בכל מקרה, הנחיתי שמעתה כל הפרוטוקולים יהיו גלויים והתקציב יהיה שקוף".

לא יהיה פשוט להילחם בתדמית הנהנתנות והבזבוזים שדבקה בארגון.

"קנינו אותה בצדק, כי התנהלו כאן בדרך לא מבוקרת, מנקרת עיניים ובלי תחושת האחריות שחייבת להיות כשמנהלים כסף ציבורי. התייחסו לכסף של קק"ל כאילו זה שלהם. ארגון גדול כזה התנהל בלי נוהלי עבודה תוך אישור פרויקטים בתקציבי עתק בלי קריטריונים. כבר חצי שנה שאנחנו מנסים, בתקופת המעבר, למצוא את הדרך החוקית לבצע פרויקטים שאושרו בקדנציה הקודמת ונושאים אפילו חתימות של שני היו"רים, אבל לא מתועדים בשום הליך מסודר של קבלת החלטות. מיינו את הפרויקטים לשתי קטגוריות – פרויקטים בהיקף של כ־600 מיליון שקל, שההתחייבות עליהם נעשתה באופן לא מושלם ומתועד, אך מבחינה משפטית לא ניתן לבטלם, ופרויקטים בהיקף של 562 מיליון שקל, שהודענו לאנשים שלא נבצע אותם. יחד עם הדירקטוריון החדש נפעל לשנות את התדמית ולהכניס נוהלים ופיקוח. בין היתר נפחית את התקציב לכ־880 מיליון שקל בשנה".

ועדיין יש לך חמישה סגנים.

"הם ירושה של ההסכם הקואליציוני שנחתם בין המפלגות. כולם עובדים בהתנדבות יום־יומיים בשבוע. כל החמישה חולקים משרד, מזכירות ועוזרים, שמסייעים להם להכין את החומרים לישיבות. ביטלתי גם את השעות הנוספות לעובדים. יינתנו שעות נוספות רק באישור מיוחד ורק לאחר שאשתכנע שזה נחוץ".

אולי הגיע הזמן לטפל גם במערך השליחים? למה צריך שליחים נפרדים לסוכנות, לקרן היסוד ולקק"ל, שפונים לאותם יהודים?

"בהחלט הגיע הזמן לתאם בין כל הארגונים של המוסדות הלאומיים. נפגשתי כבר עם נתן שרנסקי ובימים הקרובים נקיים שולחנות עגולים יחד עם הסוכנות במטרה לאחד כוחות ולמנוע כפילויות. נעשה איגום של כל המשאבים והצרכים, ושליח אחד יעשה עבודה לכלל הארגונים".

מסלולי הליכה ברהט

עטר עוד זוכר את האיקליפטוסים שייבשו ביצות. "קק"ל מייצג את עולם הערכים שעליו גדלתי – התיישבות, חקלאות, גבולות, נטיעות". זוכר גם את הקופסה הכחולה שהייתה בכיתתו כשהיה תלמיד בבית ספר, "תרמתי, בוודאי".

עוד יש מקומות שבהם תורמים לקופסה הכחולה?

"לא כמו פעם. באוסטרליה עדיין אוספים כסף – כמיליון דולר – בבתי ספר יהודיים. בארץ, לצערי, זה נעלם. אם נצליח להניע מחדש תהליכים לקירוב הנוער לציונות, כמו שיתוף פעולה עם תנועות נוער והפיכת חוגי הסיור לעממיים ולא אליטיסטיים, ניתן יהיה להחזיר את הקופות לבתים ולבתי הספר כחלק מתנועת השייכות למדינה".

השאיפה הכללית של עטר היא להתאים את חזון קק"ל לעידן הנוכחי. "השנה, בחגיגות 115 שנים לארגון, נתחיל את המהלך ונסיים אותו במגה־אירוע בארץ. הדירקטוריון קיבל בימים אלה החלטה לקידום הדו־קיום עם המגזר הערבי, נושא שהוא בנפשי. גם הוחלט להמשיך לפתח פארק גדול ליד רהט. מדובר בשיקום נחל גרר, שחוצה את רהט. בחלק הראשון של הפרויקט הושקעו כבר 8 מיליון שקל, והתוצאה יפהפייה, כולל מסלולי הליכה ופארק מרהיב".

במסגרת כניסתו לתפקיד ביקר עטר בארכיון הציוני, שם זומנה לו הפתעה מרגשת. "עובדת מהמכון הגישה לי מסמכים שמתעדים את סיפור עלייתו של אבא שלי, דוד עטר, לישראל. אבא ברח מהבית בשנת 1949, עשה כאן צבא, עבד בכפר יונה ואז חזר למרוקו כדי לארגן את המשפחה ואת השכונה לעלות לישראל. שם גם התחתן עם אמי. הוא העלה את כל השכונה למושב דבורה. כשחזר לארץ עבר תחקיר נוקב. שאלו אותו שוב ושוב למה חזר למרוקו ולמה חזר לכאן והוא ענה בפשטות: 'אני אוהב את המולדת'. פנו למרפאת כפר יונה בשאלה אם אושפז בגין מחלת נפש. כשקראתי על התחקיר שעבר הבנתי למה לא אוהבים את מפא"י". עיניו מתמלאות דמעות, שזולגות על לחייו. הוא מסיט את מבטו במבוכה ואומר: "את מבינה מה זה עשה לי".

מדי יום הוא עושה את הדרך מביתו בגלבוע, בדרך כלל למשרדים בירושלים או בתל־אביב. "מעדיף שתי שעות שינה במיטתי, לצד אשתי, מאשר ללון במלון", הוא אומר. "אני מתחיל לעבוד מהבית ב־4 וחצי לפנות בוקר ומסיים בחצות. פעם־פעמיים בשבוע נוסע לפריפריה, אליה אני רוצה להפנות את כל מרצי, כדי לאפשר לילדים שם להיות מוכנים לאתגרי העתיד בדיוק כמו ילדי המרכז. עד כה המשכורת שלי הייתה 8,000 שקל בחודש ולא היה לי נעים לבדוק למה. זה ישתנה בקרוב. מאז שנבחרתי עוד לא נסעתי לחו"ל. הייתי עסוק בלימוד החומר. בשבוע שעבר אישר לי הדירקטוריון לנסוע לבריסל ביום העצמאות, כדי להיות שם עם הקהילה היהודית".

עטר אומר שהוא לא נוהג לערב בין החיים הפרטיים לפוליטיים. את המימונה חגג בחיק המשפחה, בלי שהזמין אף פוליטיקאי. מעטים מהם הוזמנו גם לחתונת בתו ארבל, שנערכה לפני חודש, ביניהם גם השדכן – יאיר לפיד. "הוא התארח בביתי ושאל את בתי מה היא מתכננת לעשות אחרי הצבא. היא אמרה שבכוונתה לטוס להונגריה ללמוד רפואה. לפיד סיפר לה שלחברים טובים שלו יש בן, רועי סינגולדה (כן, הבן של זה עם הגיטרה), שלומד שם. מיד התקשר לרועי, אמר לו שהבת שלי מגיעה לשם ושידאג לה. כשהיא הגיעה להונגריה, התקשרה לרועי ומאז הם לא נפרדו".

ברזומה של עטר רשומות גם חקירות בחשד לעבירות מרמה והפרת אמונים, לאחר שנחשף שראש מינהל החינוך במועצה שלו התקשרה עם חברות הסעות לתלמידים, שלבעלה היו אינטרסים כלכליים בהן. התיק נסגר בסוף מחוסר ראיות. "החשד היה שהיא ביצעה פעולות בניגוד עניינים ושאני נתתי לזה יד. בדקו ולא גילו דבר".

נבדק גם חשד שסללת על שטח ציבורי כביש לבית שבנית לבנך ביישוב.

"ממש עלילה. זה אושר בוועדה המקומית, שאמנם עמדתי בראשה אבל השעיתי את עצמי מטיפול בנושא. עכשיו זה נמצא בוועדה המחוזית ואני משוכנע שיאושר בתקופה הקרובה.

"לפני שמוניתי לתפקיד יו"ר קק"ל, באתי לפגישה עם היועץ המשפטי לממשלה ועם מבקר המדינה וביקשתי שיבדקו אותי מכף רגל עד ראש. בנוסף דרשתי שיביאו עורכת דין שמומחית בנושא ניגוד עניינים, כדי שתחבר מסמך מחייב שעליו יחתמו כל הבכירים בארגון. אחד הלקחים שלי הוא שכוונות טובות לא מספיקות".

אחד מסגניך, שלמה דרעי, נחקר בחשד לשחיתות בפרשה שאינה קשורה לקק"ל, בה מעורב גם אחיו, אריה דרעי.

"דרעי נבחר לדירקטוריון כנציג ש"ס במסגרת ההסכם הקואליציוני. הוא חבר בוועדת הנהלה ויו"ר ועדת החינוך. הוא לא מקבל שכר או החזר הוצאות. החקירה שלו לא השפיעה על תפקודו. רק לאחרונה ניהל ישיבה מורחבת של ועדת החינוך לדיון מקצועי בנושא בתי ספר מיוחדים. אני סומך עליו ולא חושש שיגנוב את הקופה. בעקבות החקירה הוא החליט להסיר את מועמדותו לתפקיד נציג קק"ל ברשות מקרקעי ישראל".

לעטר בטן מלאה על הביורוקרטיה בישראל. "אין מישהו שיבוא ויגיד – בואו נעשה את החיים פשוטים. 15 שנה לקח לסיים את פיתוח יישובי התענך שביקשו להתרחב. בכלל, יש כישלון מערכתי בכל מה שקשור לפריפריה. הצעירים שגדלים שם, כולל הבנים שלי, רוצים להתפרנס וגם לבלות בערב בבית קפה או בפאב, ואת זה אין להם. מי שרוצה לראות הצגה, חייב לקחת יום חופש מהעבודה ולהגיע לעיר הגדולה. לכן רבים עוזבים למרכז. אם היו מטפלים נכון בפריפריה, מעבירים תקציבים ומעודדים תושבים לגור שם, היה תיאטרון גם בבית־שאן וגם בטבריה.

"זו החולשה הכי גדולה של מה שנקרא 'המפעל הציוני'. אני מתכוון עכשיו להזרים כספים לפריפריה. אני גם רוצה לתרום להורדת יוקר הדיור. הצעתי למדינה פרויקט בנייה להשכרה, שבמסגרתו ירתמו את כל העם היהודי. יש לנו את הקרקע ונגייס את הכסף. נוכל להשכיר את הדירות ל־15 שנים במחירי עלות לזוגות צעירים. הנושא נמצא על שולחנו של יו"ר קבינט הדיור, אביגדור יצחקי. אני מאמין בזה. אני יכול לרתום את יהודי העולם, שידעו שיש דירה בישראל שרשומה על שמם".

תעביר גם כסף להתנחלויות? הרי זה מנוגד לעמדותיך הפוליטיות.

"מאז שאני בארגון זה לא עלה, ובכל מקרה תרומות לא עוברות את הקו הירוק, כדי לא לפגוע בתורמים בארצות מוצאם. גם בגלל תנועת ה־BDS וגם בשל העובדה שהתרומות לא יוכרו לצורך ניכוי מס. אבל תפיסת עולמי לא תבוא לידי ביטוי בסוגיה זאת. אני יודע שיש פעילות של קק"ל במועצה אזורית דרום הר חברון, בגוש עציון ובמועצת בנימין. העם היהודי לא קבע שתהיה או לא תהיה התיישבות מעבר לקו הירוק, וכל עוד היא קיימת היא שווה מבחינתי לכל מקום אחר בתחומי הקו הירוק, בלי קשר להשקפת עולמי. הכספים של קק"ל, שאינם מתרומות מחו"ל, יטפלו ביערות ובפרויקטים שם כמו בכל מקום אחר במדינה".

הגנרלים לא באים

עטר הוא בשר מבשרה של מפלגת העבודה. ככזה הוא מעורה גם באינטריגות לקראת הפריימריז לראשות העבודה, שטרם נקבע מועד קיומן. "למרות שכרגע, כיו"ר קק"ל, איני מעורב במפלגה, אני תומך בהרצוג לכהונה נוספת. אני לא רואה אף אחד יותר טוב ממנו, ואני מאמין שהוא ייצא נקי לגמרי מהחקירות".

היית רוצה לראות את גבי אשכנזי בראש המפלגה?

"הלוואי שגבי אשכנזי יצטרף, אך לא ישר למספר 1. יש לו יכולות, אבל בפוליטיקה זה סיפור אחר. לצערי גנרלים הפסיקו להגיע למפלגת העבודה, בגלל שהיא סטתה מדרך רבין, הדרך המרכזית, שאליה מנסה הרצוג להחזירה ומשלם על כך מחיר".

ומה לגבי ציפי לבני?

"אני לא חושב שצריך לשריין לה מקום בבחירות הבאות. היא בהחלט יכולה להיבחר בחמישייה המובילה".

מה תרצה שיהיה רשום על שמך בתום כהונתך?

"שקק"ל יהפוך לגוף ציבורי שישמש דוגמה ומופת להתנהלות ציבורית, שאצליח להחזיר את הזיקה לאהבת הארץ, שנשלים את חיזוק הפריפריה הצפונית והדרומית, והכי הכי – שאצליח להחזיר את הקופסה הכחולה לבתי הספר".

"הטענות של עטר הן שטויות במיץ עגבניות"

אפי שטנצלר, יו"ר קק"ל לשעבר, שכיהן בתפקיד במשך עשר שנים, הודף את הטענות שמעלה עטר על התנהלות הארגון: "כל מי שאומר שלא פעלנו בשקיפות או על פי נהלים ברורים, מדבר שטויות במיץ עגבניות, וכל מי שמדבר על נהנתנות – אינו יודע על מה הוא מדבר. אפילו את שכרי הפחתתי ב־30 אחוז וקיבלתי 19 אלף שקל נטו בחודש.

"קיבלתי ארגון בפשיטת רגל, ובסיום תפקידי השארתי אותו עם יתרות של 4.5 מיליארד שקל בקופה. אני הוא זה שהכנסתי את המבקר לתוך קק"ל, למרות שעל פי חוק מבקר המדינה, המוסדות הלאומיים – הסוכנות, קרן היסוד וקק"ל – אינם בתחום סמכותו.

"פעלנו לפי הנהלים שהיו נהוגים בקק"ל. כל פרויקט אושר על ידי ועדת הפרויקטים העליונה. הצגתי את כל הישגיי בדו"ח לדירקטוריון ביום שפרשתי. בין היתר הוכחתי שצימצמתי את מצבת כוח האדם ב־250 אנשים. כמובן שיש עוד מה לשפר ואני מקווה שימשיכו לשפר".