8:25 am. אתה ברכב, בדרכך לעבודה. העומס בכביש נותן לך להבין שאתה עומד לאחר. באופן טבעי היד שלך מושטת לסמארטפון, וכמעט בעצימת עיניים אתה מפעיל את ה-Waze. כמה שניות ואתה מקבל דרך נסיעה חילופית שתציל אותך מהאיחור הנורא.

אתה מכין שיעור/הרצאה לתלמידים. חסר לך קצת מידע על אחד האנשים שאתה מתכונן להזכיר את שמו במהלך ההרצאה. באופן טבעי היד שלך מושטת לסמארטפון/מחשב, וכמעט בעצימת עיניים אתה מקליד את מילת הפלא: Wikipedia. כמה שניות והמידע המלא פרוש בפניך.

יש מישהו שמשתמש באינטרנט, ולא נעזר באופן כמעט יומיומי בווייז ובוויקיפדיה? נראה שלא. האפליקציה הזו והאתר הזה הפכו בתוך זמן קצר לשימושיים ביותר, גם ביחס למתחרים שהיו.

מה הופך אותם למוצלחים וכובשים כל כך? מה הסוד של האתרים הללו שגורם לנו להשתמש בהם וכמעט לשכוח מהאופציות האחרות הקיימות?

הסוד הוא פשוט מאוד: אלו אתרים שהמידע בהם מבוסס על.. כולנו. על מיליוני המשתמשים. אתה נוסע בכביש ונתקל בעומס תנועה, אתה - ועוד כמה כמוך - מדווחים, והמערכת כבר מתכננת נתיבי נסיעה חילופיים למשתמשים אחרים. משתמשי וויקיפדיה כתבו ערך שלם על וויקיפדיה, וכך לרב שכותב מדור בעיתון יש מידע על האופן בו עובד וויקיפדיה...

מסתבר, שכשאנחנו עובדים ביחד, התוצרים יוצאים מושלמים, ברמה שאף קבוצת גאונים לא הייתה מצליחה להפיק.

"ואהבת לרעך כמוך". המצווה הכל-כך חשובה ויסודית בתורה, שעליה נאמר שהיא "כל התורה כולה", מופיעה בפרשה שנקרא השבת בבית הכנסת.

לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו: לאהוב כל אחד?! האם זה אפשרי? אולי זה קצת מוגזם?...

חז"ל אומרים שעם ישראל הם כמו גוף אחד שלם. בגוף יש מכלול של איברים, ולכל איבר יש את התכונות שלו המייחדות אותו, אך בסופו של דבר זהו גוף אחד. כך גם בנו, עם ישראל, כל אחד מיוחד בפני עצמו, ולכל אחד יש המעלה הפרטית שמייחדת אותו. אבל אנחנו עם אחד.

מה שעושה אותנו לעם אחד, זוהי הנשמה האלוקית שבתוך כל אחד מאתנו. הנשמה שנמצאת בי והנשמה שנמצאת בך, הינם בעצם ניצוצות מאותה אש, חלקים מה' ממש.

עובדת היותנו עם אחד, צריכה לבוא לידי ביטוי. בתלמוד ירושלמי מופיע לכך משל: תארו לעצמכם אדם שאוחז בסכין וחותך בשר. בטעות הוא פוגע עם הסכין ופוצע את ידו השנייה. הרי אין היגיון שהיד הנחתכת תנקום ביד החותכת ותפצע אותה בחזרה...

המשל זה נשמע לנו כל כך מופרך והזוי, נכון? כי זה כל-כך לא הגיוני, ואף אחד לא צריך לשכנע אותנו בכך שיד לא נוקמת ביד... כך צריך להיות גם בינינו. אנחנו גוף אחד ממש. כשקורה משהו ליהודי אחד, זה במידה מסוימת קורה גם ליהודי שני. שמחתו של יהודי אחד היא שמחת כולנו, וכאבו של יהודי אחד היא כאב של כולנו.

אמנם, לא כל-כך קל להרגיש ממש את מה שקורה אצל השני, ומעטים הם הצדיקים שחיים ומרגישים כך. אך האמת היא, שככל שניתן דגש ושימת לב לצד הנשמתי שלנו, נוכל להתחבר יותר ויותר למציאות הנפלאה הזו, של עם אחד ממש.

כשאנחנו חושבים על המסר שווייז ווויקיפדיה מלמדים אותנו, אנחנו יכולים להבין את העוצמה והכוח שיש לנו כשאנחנו ביחד. המעלות הפרטיות שיש לנו, חוברות יחד ומרכיבות גוף אחד שלם.

האהבה הזו בינינו, היא לא רק הדרך להביא את המשיח שכולנו כל-כך מצפים לבואו, אלא היא גם סוג של 'טעימה' ממה שיהיה כאשר הוא יבוא. בפסוק המדבר על הגאולה נאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אז נראה כולנו את ה' אחד, ופתאום תתגלה בפנינו אותה מציאות אחת שלימה שכולנו חלק ממנה.

אנחנו לא מסוגלים להתאפק... בואו נטעם מהטוב המושלם של הגאולה, כבר ברגעים האחרונים לפני שהיא מגיעה.

שבת שלום

לעילוי נשמת יעקב בן שאול מסלאווי ז"ל, ליום השנה לפטירתו ח' אייר