כמה פעמים שמעתם ונהניתם בשנים האחרונות מפעילותו של ארגון מקומי ששם לו למטרה לקדם את הקהילה, לחזק את השייכות הקהילתית ואת הזהות הישראלית ולחבר בין הקהילה הישראלית והיהודית? כנראה שלא מעט. מה שאולי מבלבל יותר יהיה לזהות באיזה ארגון מדובר, IAC או שמא המועצה המקומית ניו יורק.

שני הארגונים הוקמו כאן בשנים האחרונות מתוך צורך אמיתי והצליחו לחולל שינוי גדול. בין מקימי ומעצבי שני הארגונים הייתה יהודית פיינשטיין, שעומדת כיום בראש ארגון IAC בניו יורק. "הייתי חלק מקבוצת אנשים שהקימו את המועצה", היא מספרת. "המטרה הייתה נעלה וחשובה והארגון הגיע להישגים מרשימים וחשובים".

גם כאשר נאלצה להתמקד בעבודתה בארגון IAC שהוקם כאן זמן קצר לאחר מכן, עקבה בהערכה אחרי המועצה המתפתחת. "כשהתחלתי את דרכי ב-IAC לא התאפשר לי להמשיך להתנדב במועצה, אבל כל הזמן היינו בשיח עם המון כבוד. בשנתיים בהן אנחנו קיימים כאן בניו יורק, עבדנו מאוד קשה לבנות וליצור תשתית של עשייה חינוכית ובניית קהילה והיו ממשיקים כל הזמן עם המועצה. עם סובלנות, כבוד והמון התבוננות. באופן טבעי כנראה, התחילה התקרבות".

שני הארגונים פועלים למעשה באפיקים שונים ולעיתים דומים, למען אותה קהילה ובעבור אותן מטרות. גם במועצה זיהו את השונה ובעיקר את הדומה. "אחת השאלות הראשונות ששאלתי", מספרת רינה שקולניק שעומדת בראש המועצה המקומית, "הייתה מדוע צריכים שני ארגונים לקהל היעד שלנו? למה לא להתאחד? היה ברור לי מההתחלה שזה הדבר הנכון".

שקולניק נכנסה לתפקיד היו"ר במועצה לפני קצת פחות משנה אחרי שמי שעמד בראשה והיה ממקימיה, אורן היימן, פרש. "הרעיון היה מדהים. כולם היו בגילאים של הילדים שלי ורציתי לעזור עם הידע והניסיון שיש לי. הארגון כבר אז היה פעיל שנתיים פלוס ואני רציתי לחזק. רציתי שביחד נעצב את העתיד למען ילדינו ונכדינו".

בחודשים האחרונים התקיימו מגעים בין הארגונים בניסיון לאחד כוחות. "הפניה הראשונית נעשתה לאורךהדרך והייתה הדדית”, מספרת שקולניק. "קבינט המועצה הסכים איתי שזה הצעד הנכון. השאלה הייתה איך לעשות את זה, איך להתאחד בלי לפגוע בנסיקה ובמבנה המגובש של הארגונים".

פיינשטיין מתארת את התהליך, אשר בסופו של דבר הוביל לחיבור הרשמי בשבוע שעבר. "התחילה התקרבות הדדית בשיחות, בכבוד. הגענו לאירועים זה של זה, עמדנו על החלוקה והמטרות באפיקים שונים וזהים. זה היה תהליך מאוד מלמד. דיברנו על המטרה הגדולה, למה אנחנו פה והבנו שיש לנו את אותה מטרה נעלה וגדולה, חשובה יותר מכל אגו. שחבירה לשותפות תוביל לשלם שגדול מסכום חלקיו. שאלנו את עצמנומה היה קורה אם לא היינו פה, והבנו כולנו את המשמעות ואת התפקיד שיש לנו בחיזוק זה של זה למען המחר של ילדינו. של החיבור לישראליות ולישראל".

גם רינה וגם יהודית מתארות את החיבור כתהליך ארוך ומחושב. "לגור ביחד זו החלטה חשובה בזוגיות וכך גם ליצור משהו חדש בין שני ארגונים מגובשים. היה כאן תהליך שנוצר בהמון רגישות. לולא האנשים המדהימים שישבו מסביב השולחן, חברי הקבינט המיוחדים והקבוצה שלנו, זה לא היה קורה. הגענו לדבר ולהשאיר את האגו בחוץ. זה מה שעשינו גם", מתארת פיינשטיין, "עם ארגון דור חדש, שהבינו שנכון יותר תקציבית, פילוסופית, ארגונית להתחבר. העוצמה של המועצה היא מדהימה ובחיבור בינינו אפשר להפיץ אותה".

שקולניק מסכימה ומוסיפה. "כל אחד מאיתנו אוהב לשמר את הקיים. כשיש מישהו שעושה משהו דומה אבל לא בדיוק, אתה שואל שאלות ולא בטוח. הרוב הגדול תמך מאוד. קשה לקבל שינוי. אבל המטרה אותה מטרה. הצלחנו לחבר שני ארגונים שכל אחד מהם נוצר מכלום. כל אחד זה שלו. הרצון הטוב למען המטרה הגדולה הייתה מעל ומעבר. עכשיו יש ארגון חזק אחד שפועל למען הקהילה שלנו והמדינה הקטנה במזרח. אנחנו שמחים להעלות את העניין בהעצמה מנהיגותית, כארגון שמבוסס על מתנדבים ולא על ידי מקבלי שכר".

פיינשטיין מחזקת: "המועצה הצליחה במהלך השנים לפצח מומחיות עצומה בהנעת מתנדבים, העצמת מנהיגות מקומית והיום זו פלטפורמה שיכולה להיות בית. במפגש הראשון של הקבינט של שני הארגונים אמרתי בעיניים דומעות שזכינו. לשים את עצמנו בצד ולפעול למען הקהילה ולהיות מובילי דרך. כל דבר ימשיך להיעשות בעוצמה גדולה יותר. זה לא שבלענו אותם הם פועלים לרוחב הIAC. ברגע שאנחנו ארגון אחד יש מטרה אחת עם עבודה בעוצמה נורא גדולה. עבורי באופן אישי", היא מסכמת, "זו סגירת מעגל. תחושת שליחות בשביל כולנו ומסר גדול לקהילה שהיום כולנו ביחד וזו רק ההתחלה".