מרגישים תקועים? תתחילו להעריך את עצמכם
הסיבה לכך שאנחנו מרוויחים מעט, למשל, או נמצאים במערכת יחסים שלא מתאימה לנו היא לא בגלל הבוס או המנהל או בן הזוג. הסיבה נעוצה בנו. אנחנו אלה שתוקעים את עצמנו, ואנחנו אלה שיכולים לחלץ את עצמנו
האם אתם מאוכזבים מעצמכם? האם אתם מאוכזבים ממצבכם הכלכלי? האם אתם מאוכזבים מהמשכורת שלכם? האם אתם מאוכזבים מהיחס אליכם בעבודה?
האם אתם חושבים שמגיע לכם להרוויח יותר?
אז למה אתם לא עושים כלום? למה אתם לא מבקשים העלאה? או קידום? או תפקיד אחר? למה אתם לא מחליפים עבודה? או מקצוע? למה אתם בוחרים, מדי יום ביומו, להישאר במקום שלא טוב לכם בו ולשמר את התסכול, הכעס, הכאב והסבל?
הנה כמה הסברים אפשריים:
1. "אין סיכוי שייתנו לי העלאה".
2. "הבוס שלי קמצן".
3. "זה חוסר אחריות מצדי להתפטר עכשיו".
4. "אני לא יכול להרשות לעצמי להיות בלי עבודה".
5. "מאיפה אתה יודע שאמצא משהו יותר טוב?".
6. "איך אשלם את החשבונות שלי?".
7. "מי ייקח אותי בגילי?".
מה המשותף לכל ההסברים הללו? שהם שליליים. שהם משקפים פחד, ייאוש וחוסר אונים. ומי שחי מתוך פחד, ייאוש וחוסר אונים, לא יוכל להתקדם בחייו, להרוויח היטב ולהיות מאושר ומסופק.
אנחנו אלה שאחראיים לחיים שלנו
כלומר, הסיבה לכך שאנחנו מרוויחים מעט, או לא כפי שמגיע לנו, אינה בגלל הבוס שלנו, או המנהל הישיר, או בעל החברה, אלא נעוצה בנו. אנחנו אלה שאחראים לחיינו, למשכורת שאנחנו מביאים הביתה ולמצב בחשבון הבנק שלנו.
אנחנו אלה שמגבילים את עצמנו. אנחנו אלה שתוקעים את עצמנו. ואנחנו אלה שיכולים לחלץ את עצמנו מהמקום הזה. אם רק נכיר בכך שאנחנו שווים יותר. אם נסכים להודות שהערך שלנו גבוה יותר.
הכסף שאתם מקבלים מבטא את הערך שלכם. אם אתם מקבלים מעט מדי, זה לא אומר רק שהחברה שבה אתם עובדים לא מעריכה אתכם מספיק - אלא שאתם עצמכם לא מעריכים את עצמכם מספיק. כי אם אתם מסכימים לקבל את השכר הזה, אתם משדרים לעולם שזה מה שמגיע לכם. שאתם מסכימים להיות קטנים, מתוסכלים, בלתי מוערכים.
זה כמו באהבה, אם את נמצאת עם גבר שלא מתייחס אלייך כפי שמגיע לך, שמזלזל בך, שמקטין אותך, זה אומר שאת מסכימה להיות קטנה ולא נאהבת. בכל יום שאת נשארת איתו למרות זאת, את אומרת לו בעצם שהוא צודק. בכל יום שאתם נשארים בעבודה שלכם, אתם אומרים למנהל שלכם שהוא צודק, לא מגיע לכם יותר.
אז למה אנחנו פוחדים לבקש העלאה? או קידום? או תפקיד אחר? כי אנחנו פוחדים להיות גדולים. גדולים באמת. לחיות את חיינו בגדול. בשפע. ולהנות מהם. אנחנו לא פוחדים לקבל לא. אנחנו פוחדים להגיד לעולם, לעצמנו, שמגיע לנו. שאנחנו שווים. שאנחנו שווים הרבה.
תפסיקו להסתתר מאחורי תירוצים
במשך שנים הרווחתי הרבה פחות ממה שמגיע לי. הייתי מתוסכל, זועף וחסר אונים. לא הבנתי איך זה יכול להיות. אני מוכשר. אני חכם. אני מנוסה. אני ידען. ואני לא מצליח להביא הביתה אפילו 10,000 שקל לחודש.
הפער היה עבורי עצום. בלתי נתפס. לא ישנתי בלילה מרוב דאגה. התרגלתי לחיות בחוסר. אבל החוסר היה רק בראש שלי. וכשהראש שלי השתנה, השתנו גם המספרים שלי בחשבון הבנק.
איש אינו עושה לכם טובה. אם אתם טובים במה שאתם עושים, אם אתם תורמים לארגון שאתם עובדים בו, מגיע לכם לקבל יותר. מגיע לכם שיעריכו אתכם. מגיע לכם שזה ישתקף במספרים.
ואם זה לא משתקף במספרים, עליכם לעשות חשבון נפש אמיתי. להפסיק להסתתר מאחורי תירוצים, להודות בפני עצמכם שאתם כועסים ומתוסכלים, ולחשוב מה עושים הלאה. האם נשארים ומקווים שיהיה טוב. האם מתחילים לחפש ואז מתפטרים.
האם קופצים למים כבר כעת כי נמאס לי לראות את המקום הזה. או שמגשימים סוף סוף את החלומות האמיתיים שלכם, את מה שתמיד רציתם לעשות. כי הגיע הזמן לחיות. לחיות טוב.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
