מושיטים יד לכל אחד

צוות הפעילים של ‘להושיט יד’ סניף לוס אנג'לס, הוכיח שוב השנה שכשמם כן הם, מושיטים יד לכל אחד באשר הוא. העמותה המסייעת לילדים חולי סרטן ומביאה אותם לטיול חלומות בן 10 ימים בלוס אנג'לס, צירפה אליה השנה אח ואחות אותם פגשו בשדה התעופה בלוס אנג'לס. האחות, שירן, החליטה להביא את אחיה עמוס לטיול חלומות משלהם בארה"ב. עמוס, 23, אובחן כחולה ALS (מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא) לפני שלוש שנים ומאז, מטפלת שירן באחיה במסירות אין קץ. "עד לפני שלקה במחלה, עמוס היה שחקן כדורגל בפועל באר שבע"מספר דודי ורד ממקימי להושיט יד "היה לו עתיד מבטיח עד שלקה במחלה הקשה, ממנה גם נפטר אביו ועוד חמישה מאחיו ואחיותיו של האב. שירן פגשה את מויש, אחד המתנדבים שלנו באקראי בשדה התעופה וביקשה ממנו עזרה לקנות כרטיס סים כי היא לא מדברת אנגלית. מויש התחיל לשאול אותה שאלות והיא גוללה את הסיפור בפניו. היא סיפרה כי הביאה את אחיה לטיול בארה"ב והם מתכננים לנסוע לסן פרנסיסקו במכונית ומשם ללאס וגאס".

סיפורה של שירן, אם לשלושה ילדים המצפה לילד רביעי, נגע לליבם של חברי להושיט יד. "היא בחורה מיוחדת במינה שמאז שאחיה חלה, לקחה על עצמה את הטיפול בו”, מספר דודי ורד ל"ידיעות אמריקה". "היא עזבה את הילדים והכל מאחור על מנת לקחת את אחיה לטיול חלומות. הבנו ממנה שהיא לא יודעת היכן הם הולכים להעביר את הלילה ומיד הצענו להם להגיע למלון ספורטסמן לודג' בו אנו מתאכסנים. הם הצטרפו אלינו לשם וגם הגיעו לטייל אתנו בהוליווד. התחלתי לשאול את שירן שאלות, מה התוכניות שלהם והיא סיפרה לי שהיא נהגת חדשה ומתכננת לקחת את אחיה לסן פרנסיסקו ברכב ששכרה. הסברנו לה שזו נסיעה קשה וארוכה וזה לא מתקבל על הדעת, במיוחד עם בחור בכיסא גלגלים המשותק בכל הגוף. שכנענו אותה להצטרף אלינו ולשמחתי הם הסכימו".

וכך, הצטרפו ל-24 הילדים מהארץ ו-16 מלוויהם, גם עמוס ואחותו האוהבת שירן. הם נשארו אתם לאורך כל הטיול, נסעו אתם לוניס ביץ', מג'יק מאונטיין, יצאו אתם לשיט באגם הפירמידה, בילו אתם ביום העצמאות בראנצ'ו פארק והפכו לחלק אינטגרלי מהקבוצה. "הילדים קיבלו את שירן ועמוס בהרבה אהבה וחום”, מספרת אביבה שטרית, אשר ביחד עם בעלה אלי הצטרפה לקבוצת הפעילים והתומכים של הארגון שנה אחת לאחר הקמתו לפני כשמונה שנים. "כשהילדים רקדו במסיבת הסיום, הם לקחו את עמוס בכיסא הגלגלים לאמצע הרחבה ורקדו אתו. שירן הודתה בסוף הטיול ללהושיט יד ולילדים שקיבלו אותם כל כך יפה, אבל בעצם, לנו היתה הזכות והמזל לפגוש אותם ולצרף אותם אלינו".

"מאוד מרגש היה לראות את האהבה והמסירות של שירן לאחיה”, מוסיף ורד "היא החליטה לקחת על עצמה את הטיפול באחיה מאז חלה ומאז דואגת לו בהמון אהבה. לא ראיתי כזאת מסירות נפש. זה לא קל, מדובר באישה בהריון ובבחור שלא יכול אפילו ללכת לשירותים. הוא רואה הכל ומבין הכל, אבל לא יכול לעשות שום דבר עבור עצמו והיא דואגת לו לכל”.

בערב האחרון לביקור הילדים בלוס אנג'לס, נערכה עבורם מסיבה עליזה בביתה של לי סימפסון, שם פגשו הילדים את הראפר, סנופ דוג ואת שגריר ישראל באו"ם, דני דנון (הם התלהבו יותר מסנופ דוג).

לאחר שהילדים המשיכו את דרכם בחזרה לישראל, מצויידים במזוודות מלאות במתנות עד להתפקע שהמטירו עליהם חברי להושיט יד והתורמים הנדיבים, המשיכו שירן ועמוס ללאס וגאס, שם דאג קובי שירזי, אף הוא ממייסדי הארגון, שאחד ממכריו יפגוש אותם ויערוך להם טיול בעיר. מלאס וגאס המשיכו האח והאחות למיאמי, שם הם הצטרפו לקרוז לקאריביים.

גם שם, המתין להם מישהו מלהושיט יד. היה זה אברהם עטר, מארגון האם בישראל שהצטרף כמו תמיד למשלחת ללוס אנג'לס. "הוא דאג לקחת אותם לארוחת צהריים ולשבת בעיר ודאגנו שיהיה מי שיעזור להם להגיע לאוניה ולהעלות את עמוס לשם. עכשיו הם נמצאים בקרוז".

פגשתי את ילדי להושיט יד בשדה התעופה LAX בדרכם בחזרה לישראל. למעט החולצות והראשים הקרחים בחלקם, קשה היה להבחין שאלו ילדים חולים. הם נראו מחוייכים, מאושרים ונלהבים כמו כל קבוצת ילדים בגילם היוצאת לטיול שנתי. "היית צריכה לראות אותם כשהגיעו לכאן”, מספרת אביבה, ”הם היו ביישנים וחלושים, אבל כבר על היום השני, חל בהם שינוי. הילדים שהגיעו מחמישה בתי חולים שונים, הפכו למגובשים, נוצרו חברויות וכשהם עוזבים, הם נראים כבר אחרת, קבוצה מאוחדת. הם אומרים שהטיול הזה נותן להם כוחות מחודשים, להמשיך עם הטיפולים ולנצח את המחלה”.

יום האם של ויצו

נשות ויצו חגגו את יום האם בהשתתפות 150 נשים במאונטיין גייט קאנטרי קלאב. כל הכנסות האירוע נתרמו למען ילדים ונשים בסיכון בישראל. באירוע השתתפו "ונדורים"שהציגו את תכשיטים, תיקים ושאר שכיות חמדה ומתנות ותרמו מהכנסותיהם למען ויצו. יעל גיזל, שפיתחה אפליקציה לרכישת בגדים דרך האינטרנט, בה משתמשים ברשתות הגדולות כמייסיס ובלומינגדלייס, סיפרה לנשים איך הצליחה לפלס את דרכה בתחום.

גיזל מתגוררת בימים אלו בניו יורק. הזמרת המקומית קווין אופיר, בוגרת אחת הפנימיות של ויצו, סיפרה את סיפורה המרגש וכיצד ויצו סייעה לה לגדול ולהתפתח ולהצליח בחיים. הקונסולית לענייני תרבות, מאיה קדוש, סיפרה על הקשר ההדוק של ויצו ומדינת ישראל וכיצד ארגון הנשים תרם למדינת ישראל.

השנה העניקו הנשים את אות ההוקרה לאחת מחברות הועד, אירינה סרברניק המנהלת את מועדון הספר הטוב של הארגון.

בראש סניף ויצו בלוס אנג'לס, עומדות חנה רובינשטיין ומרים ויצמן שביחד עם נשות הועד תכננו וארגנו את האירוע כולו.

מרים ויצמן, אהובה קורן, חנה רובינשטיין, מיס קליפורניה ואלי ננקין צילום: אורלי הלוי

הפסטיבל היהודי מעניק פרסי הוקרה

השנה, בחר הפסטיבל להעניק את אות ההוקרה לבני משפחת למלי, מ"למלי תיאטרס", בתי קולנוע המקרינים סרטים נבחרים, איכותיים, עצמאיים וזרים אותם לא ניתן לראות בתיאטראות הגדולים. את רשת בתי הקולנוע מנהלים בני משפחת למלי מאז שנת 1938 כשבראש עומד, בנו של מייסד בתי הקולנוע, בוב למלי. פטריארך המשפחה, היה יהודי גרמני, קארל למלי, מייסד יוניברסל סטודיוס, אחת מחברות ההפקה הראשונות בהוליווד.

בשנת 1938, אחיינו מקס למלי, עזב את פריס שם ניהל את משרדי ההפצה של יוניברסל ועבר לארה"ב. אחיו של מקס, קורט, עבד עבור יוניברסל בשיקגו ובאינדיאנה. שני האחים שכרו בתי קולנוע שכונתי בהיילנד פארק שבועיים שלושה לאחר שהם הוקרנו בבתי הקולנוע. מאוחר יותר, הם רכשו את בית הקולנוע שלהם בלוס פליז בשנת 1946.

כאשר הטלוויזיה הגיעה, רבים מהתאטראות ברחבי המדינה, נסגרו ואותו דבר קרה ללמלי. לאחר בעלות על שש תיאטראות, קורט עזב את העסק ומקס רק ניהל את התיאטרון היחיד שנשאר למשפחה בלוס פליז. בשנות ה-60, מקס ובנו בוב, השקיעו בתיאטראות בעלי אולמות קולנוע בודדים שהציגו סרטי איכות: בפסדינה, ווסט ל.א ווסטווד, בוורלי הילס, סנטה מוניקה ואנסינו. סך הכל יש היום ללמלישמונה לוקיישנים שונים עם 37 מסכים.

למלי, בן ה-80, גדל באולם ההקרנות של אביו בלוס אנג'לס והיתה זו אכן ילדות קסומה, הוא מספר. היום עובדים בעסק המשפחתי גם האחיין, ג'יי ריסבאום ובנו של בוב, גרג למל למלי. בסרטון קצר ומרגש למדי, סופר סיפורה של המשפחה המעבירה את מושכות הניהול מאב לבן. בוב, כבר בן 80, אך עדיין עובד כמו תמיד, הודה בתורו ליד המקרופון שעכשיו הוא מקווה שהנכדים יבחרו להמשיך את המסורת המשפחתית. בתי הקולנוע (בעיר ובוואלי), מוכרים היטב לקהילה הישראלית מפסטיבל הסרטים הישראלי המקרין בהם את סרטיו מזה שנים רבות, בדיוק כמו פסטיבל הסרטים היהודי. משפחת למלי תמכה בפסטיבל הסרטים היהודי, מאז שנתו הראשונה. "אנו אוהבים לארח פסטיבלים. אמנם מדובר בהרבה עבודה ומאמצים והרבה יותר קל לבחור סרט אחד ולהציג אותו בתיאטרון חמש פעמים ביום במשך שבוע מאשר לעבוד עם מארגני הפסטיבלים ולעמוד בציפיות והדרישות של הפסטיבל"אומר בוב למלי "אבל הם המפתח ליצירת הזדמנות, מאחר ולא לכל סרט יש את האפשרות להיות מוקרן בבתי הקולנוע הגדולים. ללא פסטיבלים מעין אלו, יהיה קשה להביא את הסרטים האלו ללוס אנג’לס".

"הם עדיין מנהלים עסק משפחת קטן ומתחרים עם בתי הקולנוע הגדולים”, אומרת הלארי הלסטיין, מנהלת הפסטיבל,"ומגיעה להם ההכרה על מה שהם הצליחו להעניק לקהילה”.

מלודי, קורנברוט שהתחילה את הקריירה שלה לפני למעלה מ-25 שנה בתיאטרון למלי כשהיתה בת 23 בלבד, נותנת למקס ובוב למלי וג'רוג' ריס את כל הקרדיט לקריירה שלה. היום היא משמשת כיחצנית של שחקנים וסרטים זרים ביניהם סרטים זוכי אוסקר. "הם היו המנטורים שלי והמורים שלי. דרכם נחשפתי לסרטים זרים והתאהבתי בהם”.

עם תום ההקרנה, פרץ הקהל במחיאות כפיים סוערות ומיהר לצאת החוצה, מותיר מאחוריו רק כרבע מהצופים שנותרו לשלב השאלות והתשובות עם השחקנים ויוצר ותסריטאי הסדרה. הסדרה אושרה לעונה שניה בארץ ועוד טרם שידורה, נמכרה לערוצי פוקס הבינלאומיים להפצה במדינות רבות ברחבי העולם.

בין הסרטים שהוקרנו במהלך הפסטיבל, היה הסרט שני קונילמל של מייק בורשטיין החוגג השנה 50 שנה לצאתו לאקרנים. בורשטיין קיבל אף הוא את אות ההוקרה של הפסטיבל על קריירה רבת השנים שלו.

הפסטיבל התקיים בשיתוף פעולה עם הטמפל לאמנויות המשתמש בסבן תיאטר כבית התפילה שלו ובחסות העיתון "ג'ואיש ג'ורנל" וטרייב מדיה.

צילומים: אורלי הלוי

האישה שמאחורי עובדה

אלו שכן הגיעו לאולם ההרצאות שבאוניברסיטה היהודית-אמריקאית בבל אייר, נהנו מהרצאה מרתקת, מלווה בקטעי ווידיאו מהתוכנית בהנחייתה. מסתבר שתושבי ל.א צופים בהדיקות בתוכניתה של דיין, בין אם בערוץ הטלוויזיה הישראלית או אונליין. דיין שעוררה סערה לאחרונה בעקבות התוכנית ששידרה על השר המנוח רחבעם זאבי (גנדי), בו הוא הוצג כאדם שתקף נשים רבות מינית, הקפידה שלא להזכיר את גנדי בהרצאתה, אך הקהל שלה לא וויתר לה.

עם תום ההרצאה, בתור השאלות והתשובות, קמה אחת הצופות וסיפרה לדיין עד כמה היא מעריצה אותה וצופה מושבעת של תוכניתה. "תודה"ענתה דיין "אבל מיד אני יודעת שיגיע ה"אבל"ואולי לא".

שני לאובר ואילנה דיין. צילם: אברהם יוסף פאל

למעריצה היה אכן אבל אחד גדול. "הוא לא נמצא כאן כדי להגן על שמו. הוא מת כבר 15 שנה. ואיפה היו הנשים האלו לפני כן? מדוע התעוררו עכשיו?"טענה נגדה. "הכתבה פגעה במשפחתו של גנדי. בשביל מה היית צריכה לפגוע בהם?, באשתו? בילדיו?".

"לא עלה בדעתי לומר לנשים האלו, אחרי שנים רבות של שתיקה: אתן ששתקתן, תמשיכו לשתוק”, ענתה לה דיין, ”הנשים האלו לא הגיעו אלינו, אנו הגענו אליהן ועודדנו אותן לדבר. את אומרת שכואב לך על משפחתו של גנדי ואני מבינה את זה, אבל אני גם מרחמת על משפחתו של אולמרט, אשתו וילדיו שצריכים לשמוע את כל ההקלטות מהשיחות שלו עם שולה זקן. ויש מנהיגים נוספים, כמו דיין שלא יכול להתגונן ובכל זאת מדברים וכותבים אף ספרים על מה שעשה. אנו צריכים לדעת את האמת, על מנהיגנו החיים והמתים. בסופו של דבר, אני צריכה לשאול את עצמי האם היו פה מקרים של אונס או ניסיונות אונס, ואם אני מגיעה למסקנה שאכן היו ויש נשים שמוכנות לדבר אחרי כל כך הרבה שנים, אני לא זאת שישתיק אותן".

אישה אחרת בקהל מבקשת לדעת האם היא מסכימה עם הדיעה הרווחת שהתקשורת בארץ שמאלנית והשפעתה בעיצוב דעת הקהל. "אם היית שואלת אותי את זה לפני שנתיים, הייתי אומרת שכן”, ענתה דיין, ”אבל אני רואה היום הרבה שינוי מבחינת התקשורת. אם התקשורת היתה אכן שמאלנית ומשפיעה על דעת הקהל, את יכולה לדמיין לעצמך כמה פעמים פרס היה זוכה בבחירות?"

דיין שהמשיכה מלוס אנג'לס להרצאה נוספת בלוס פליז, הגיעה לעיר המלאכים בחברת בעלה. היא עמדה על הבמה מאחורי פודיום ומאחוריה, על גבי מסך ענק, הוקרנו קטעים מתוכניות מרתקות שעשתה: ראיון עם הוריו של המפקד שנפל, בנייה שראל, ראיון עם מתי מילוא, חתנו של מנחם בגין, חולה פרקינסון שטס לשוויץ במטרה למות בכבוד, המתת חסד של ארגון דיגניטאס. היא סיפרה על הנעשה מאחורי הקלעים ועל הדילמות והקשיים כשנוגעים בסיפורים קשים ואישיים מאוד של המרואיינים.

צילם: אברהם יוסף פאל

כשהיא נשאלת האם יש סיפורים שהגיעו אליה והחליטה לגנוז ושמור לעצמה, היא ענתה שהיום, בעידן הטוויטר והפייסבוק, הסתיימו הימים בהם סיפורים נגנזים ונשארים במגירת העורך. "הימים האלו, מאחורינו כבר מזמן".